אם לא נטפל ביסודיות גם בזריקות מילים ובצביטות בישבן - נגיע לעוד מקרי רצח נשים

עדות בכיר שב"ס על סרסור בסוהרות הזכירה את קלות הדעת שבה החברה ומוסדות המדינה מתייחסים להטרדות מיניות. מקרים כאלה, כמו גם הטרדות מצד קצינים בכירים, אינם שוליים, הם אלימות מינית קשה. כשסיפורים כאלה לא מרעידים את אמות הסיפים, המדרון לזוועות של רצח נהיה חלקלק

מאות צועדים ביום המאבק לאלימות נגד נשים: "זה לא שינוי כשנשים כאן נרצחות" (צילום: ניב אהרונסון, עריכה: אביעד בללי)

רק כשנשים נרצחות, נאנסות או מוכות, רק כשיש דם, חתכים, שריטות, חבורות כחולות, ערכת אונס, משהו שאפשר לראות בעיניים, לגעת בו, אנחנו מאמינים שהייתה כאן אלימות, נזעקים ועושים משהו. למרות שנים של מאבק להוכיח שמרחב האלימות המינית הוא גדול, וכולל השפלות, עלבונות, הפעלת כוח ומרות כלפי נשים, עדיין אנחנו חייבים את ההוכחה החד משמעית כדי להאמין, לטפל ולהעניש.

כשעושים הפרדה בין אלימות קשה לבין הטרדה מינית, הן במינוח ובצורת ההתייחסות, כשהטרדה מינית של נשים נתפסת כסוג של אפיזודה חולפת, קלה, שכיחה, שלא סופרים אותה, ואלימות נחשבת אירוע ברף גבוה של חומרה, מעודדים את הפגיעות ומקצינים אותן.

עוד בוואלה!

ועדת הבדיקה לבריחת המחבלים לא תבחן את פרשת הסרסור בסוהרות

לכתבה המלאה
לא צריך לחכות שמישהי תירצח (צילום: עיבוד תמונה, צילום מסך)

צילום תחת חצאית, זריקת מילים מיניות על ידי הבוס, הקולגה, המפקד בצבא, צביטה קטנה, אגבית, בישבן, או ליטוף על הלחי, הן לא הטרדה מינית - הן תקיפה, ותקיפה היא אלימות. ובאלימות נגד נשים צריך לטפל בכל החומרה ובכל הכלים, וככל שנטפל בה מהר וחזק, לא נתדרדר לרצח.

הדוגמאות לקלות הדעת שבה החברה ומוסדות המדינה מתייחסים להטרדות מיניות כאירועים קלים, שאפשר להכיל, רבות וכואבות. האחרונה שבהן הייתה אתמול, כשניצב משנה פרדי בן שטרית עלה על דוכן הוועדה לחקירת הבריחה מכלא גלבוע, ובפעם הראשונה אמר באופן גלוי, את מה שהיה ידוע בשב"ס: ב-2017 סרסרו המפקדים בחיילות סדיר ששירתו בכלא, פרשה שנחשפה על ידי לירן לוי לפני שלוש שנים.

(צילום: יואב איתיאל)

מישהו שם חשב שלגיטימי לתת לאסיר הביטחוני מוחמד עטאללה לבחור חיילות שמוצאת חן בעיניו לספק את תאוותו, בתמורה למידע מודיעיני ושקט תעשייתי. כשהסיפור פורסם לפני שלוש שנים, הוא לא הצליח להרעיד את אמות הסיפים משום מה, וכשבשב"ס ראו שאף אחד לא מתייחס אליו ברצינות, טיטאו אותו במרווח שמתחת לבלטות.

סרסור בחיילות הוא לא אירוע קטן של הטרדה. זו אלימות מינית קשה מצד קצין המודיעין שפקד על החיילות להיצמד לעטאללה, כשהוא יודע שהן טרף מיני שפועל תחת מרות, ובלי הרבה ברירה ויכולת להתנגד. קצין המודיעין לא נחקר ולא הואשם, והאירוע, כאמור, כוסת"ח עד אתמול.

לא צריך להתאמץ כדי להיזכר בדבריו המקוממים של ח"כ אלעזר שטרן, שהודה, בלי למצמץ, שגרס בצבא תלונות על הטרדות מיניות, הוכחה לקלות הדעת שבה התייחסו אליהן בעבר, ומתברר שגם בהווה המצב לא יותר טוב.

כשסרסור בסוהרות לא מרעיד את אמות הסיפים - המדרון לזוועות רצח חלקלק (צילום: פלאש 90, ללא)

מנתוני צה"ל עולה כי בשנת 2020 התקבלו לא פחות מ-1,542 דיווחים על אירועי פגיעה בנסיבות צבאיות, בהשוואה ל-1,239 דיווחים בשנת 2019. הדיווחים אכן עלו, אבל מה עם הענישה לצדם? דלה מאוד. לפי נתונים שהגיעו למרכזי הסיוע לנפגעי תקיפה מינית ב-2018: 15% מהתלונות היו נגד קצינים עד דרגת סא"ל אבל רק 5% מסך כתבי האישום הוגש כנגדם. כשעולים בדרגה, לסא"ל ומעלה, מגלים ש-3% מהתלונות הוגשו כלפי קצינים בכירים, אך לא הוגש אף כתב אישום.

כדי למגר את האלימות נגד נשים לא צריך לחכות עד שמישהי תירצח. על המשטרה, מערכת המשפט והמחוקקים לטפל בכל תלונה של תקיפה מינית מכל סוג, כאל אירוע אלימות מהמעלה הראשונה. האחריות מוטלת גם עלינו, כחברה, להפנים שאנחנו במדרון חלקלק, ואם לא נטפל ביסודיות בכל אירוע אלים נגד נשים, נגיע לעוד זוועות של רצח.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully