80% מהתיקים שנפתחו על עבירות מין נסגרו בפרקליטות ללא כתב אישום - כך עולה מנתוני איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית המתפרסמים היום (שני). כמו כן, 97% מהעררים שהוגשו על סגירת תיק - נדחו.
מהדוח עולה כי המשטרה מדווחת על ירידה במספר התלונות על עבירות מין בקטינים. בארגוני הסיוע מודאגים מהנתון הזה ביחס לשנה שהתאפיינה בסגרים - וחוששים כי הירידה לא מסמנת על פחות פגיעות, אלא על קושי של המערכות לאתר אותן. למרות התלונות המעטות, כ-30% מהתיקים מועברים מהמשטרה לפרקליטות עם המלצה מקוממת לגניזה מהירה. מנגד, נתון מעודד שנראה בדוח לאחר שהחוק הרחיב את תקופת ההתיישנות על פגיעות מיניות, הוא דיווח על עלייה של פי 7 במספר התיקים שהוגשו בתקופת הארכת ההתיישנות.
כ-50 אלף פניות התקבלו במרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בשנת 2020. מתוכן, 13,994 פניות חדשות - עלייה של 9% ביחס ל-2019 ו-52% בחמש השנים האחרונות, מ-2015. 57% מהפניות עסקו בפגיעה בקטינות וקטינים. לראשונה, יותר מחצי מהפניות עסקו בפגיעות שהתרחשו בבית.
מהדוח, שיוגש לכנסת בדיון מיוחד של הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, עולה כי במח"ש נפתחו פחות תיקים - אך רק ב-24% מהם נפתחה חקירה, לעומת ממוצע של 42% בעבר. כמו כן, פחות תיקים הגיעו לכדי כתב אישום ויותר תיקים הופנו להליך משמעתי. בבית הדין לעבודה דיווחו כי 72% מהתביעות על הטרדה מינית התקבלו ורק 15% נדחו. מנתוני נציבות שירות המדינה עולה כי 81% מתיקי ההטרדה המינית נסגרו ללא הליך משמעתי או פלילי, וכי רק 4% מהם הסתיימו בבית הדין למשמעת. בצה"ל ישנה עלייה של 105% בפניות על פגיעה מינית בחמש השנים האחרונות.
מהנתונים עולה כי 89% מכלל הפניות דיווחו על פגיעות בנשים, ו-11% עסקו בפגיעה בגברים. 57% הפונים נפגעו כקטינים. כן נרשמה עלייה בפניות על פגיעה בבגירים צעירים, כש-23% מהפניות עסקו בפגיעה בגילי 25-19, לעומת פחות מ-20% בשנים קודמות. כ-33% מהפניות עסקו בפגיעה שהתרחשה בין גיל 13 ל-18. השיעור הגבוה ביותר של הפניות נוגע לפגיעה בנוער.
מתוך כלל הגילאים, 89% מהתקיפות נעשו על ידי אדם מוכר לנפגעים. 32% נפגעו על ידי בני משפחה, ועוד 13% נפגעו בידי בני זוג בעבר או בהווה. 25% מהפוגעים הם ידידים, שכנים או מכרים של הנפגע. 53% מהפגיעות התרחשו במגורי הנפגע, הפוגע או מגורים משותפים - לעומת 47% בשנת 2018 וכ-40% בשנים 2016-2018. רק 11% מהפוגעים לא היו מוכרים לנפגע. ב-8% מהמקרים, הפוגע הוא אדם זר, ואילו ב-3% מהמקרים, הפוגע הוא נותן שירותים. 77 פניות עסקו בפגיעה שהתבצעה באמצעות סם אונס. זאת, ביחס להרשעה אחת בלבד באותה השנה.
מתוך הפניות על פגיעה בילדים עד גיל 12, 72% מהפגיעות התרחשו בבית הנפגע, הפוגע או מגורים משותפים, ו-10% מהפגיעות התרחשו במערכת החינוך. ב-69% מהפניות על פגיעה בילדים, הפוגע הוא בן משפחה, רק ב-6% מהמקרים הפוגע הוא אדם זר. ב2% נוספים - הפוגע הוא נותן שירותים.
מהחלוקה על פי סוג הפגיעה עולה כי 26% מהפגיעות הן של גילוי עריות בתוך המשפחה, מתוכן 5% גילוי עריות בין אחים ו-11% של הורה. 37% מהפגיעות הן של אונס או ניסיון אונס, 3% תקיפה מינית קבוצתית, 19% על הטרדות מיניות ו-4% פגיעות של פרסום תמונות או מידע.
יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, ח"כ עאידה תומא-סלימאן אמרה כי "הנתונים מראים שמגפת התקיפות המיניות היא עדיין אחד האתגרים הגדולים ביותר שעומדים בפנינו כחברה. התקיפות המיניות, בייחוד אחרי תקופת הקורונה הקשה, לא פוסחות על אף אחת ועל אף אחד - גברים ונשים, ילדים ובגירים, צעירות ומבוגרות. חשוב לציין שהרוב המכריע של התקיפות נעשות על ידי אדם מוכר לנפגעת - מה שמדגיש את הצורך בטיפול רב מערכתי בתופעה".
ח"כ תומא סלימאן הוסיפה כי "העלייה בפניות למוקדים מראה עליה חשובה במודעות. נשים ואנשים שנפגעו יודעים היום יותר ויותר שאלימות מינית היא פסולה ולא לגיטימית בכל הקשר. זוהי התפתחות חשובה ויש לחזק את המודעות הזו עוד. עם זאת, כש-80% מהתיקים שנפתחים לא מגיעים לכדי כתב אישום - המסקנה היא כי ישנן עוד בעיות עמוקות בהתמודדות המשטרה והפרקליטות עם התופעה".
מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, אורית סוליציאנו, אמרה כי הדוח חושף את "הפער בין השינוי המבורך שחל בשיח הציבורי בשנים האחרונות לבין אוזלת היד המתמשכת של המדינה בטיפול בתופעת האלימות המינית. אנחנו אוספות ומפרסמות את הנתונים האלו כדי להראות שלא מדובר בסוגיה נקודתית, אלא בבעיה מערכתית וכוללת. אנחנו קוראות לממשלה החדשה להסתכל על תמונת המצב הזו ולהבין שבעיות מערכתיות דורשות פתרונות מערכתיים. התוכנית הלאומית למאבק באלימות מינית וקידום זכויות נפגעות ונפגעים שחיברנו כבר מוכנה, עכשיו זה רק עניין של החלטה".