"רוצים לעבוד": אחרי שפוטרו במשבר הקורונה, המבוגרים נאבקים למצוא משרה

אזידור רסיאסק, בן 69, איבד את עבודתו במהלך משבר הקורונה. כמו אזרחים מבוגרים רבים אחרים במצב דומה, הוא התקשה מאוד למצוא מחדש עבודה, ובמשך שנה ושמונה וחודשים חיפש משרה בתחום המסעדנות והקייטרינג - אותו סקטור שבו עבד לפני המשבר.

"עבדתי בקייטרינג, מסעדות כמו ארקפה ולה רפובליקה בהכנות ובישולים. אז הגיעה הקורונה ומסעדות נסגרו", מספר רסיאסק, שהוא כבר סב לשלושה. "מצאתי את עצמי יושב בבית ומטפס על הקירות. שלחתי כ-150 קורות חיים. הרבה טלפנו וכששמעו את גילי אמרו: 'נהיה בקשר'. חמישה מקומות בלבד רצו שאעבוד משלוש-ארבע בבוקר, אבל אני לא נייד".

המציאות הזאת היא נחלתם של אזרחים מבוגרים שהם אמנם בעלי כושר עבודה ורוצים לעבוד, אך מעסיקים מעדיפים על פניהם לפעמים עובדים מנוסים פחות. "אני לא פוחד מעבודה. אני פוחד לא לעבוד. אני מתחשב בבעל הבית כי יש לו הוצאות. אני לא מבקש סכומי עתק", אומר רסיאסק. "יש אנשים שרוצים לעבוד, לא מפונקים".

רק לאחרונה, באמצעות התכנית המשרד לשוויון חברתי לקידום תעסוקה איכותית ועבודה מותאמת למבוגרים, הוא מצא עבודה חדשה, גם כן בתחום הקייטרינג, והוא צפוי להתחיל לעבוד בה בקרוב. לדבריו, יש לו יתרונות רבים על פני עובדים צעירים ממנו.

"[אני] עובד יותר מצעירים", הוא אומר. "צעיר יש לו זמן, רוצה את הקפה שלו, פה הוא בטלפון כי רב עם החברה. אני איש עובד. אני בא - עובד. אמנם אני לא מהיר כמו קודם אבל עד שאני לא גומר את העבודה אני לא הולך להפסקה. פעם בעלים אמר לי: 'למה אתה לא הולך לאכול?', ועניתי שאני יכול לאכול כשאגיע הביתה".

ארנה בר בת ה-65 נקלעה למצב דומה, וגם היא איבדה את עבודתה בזמן הקורונה. היא חיפשה במשך כמעט שנה עבודה בחצי בתחום הפקידותי, לא רחוק מביתה, עד שלפני שבועיים וחצי פנוי אליה והציעו לה משרד בפתח תקווה בחברת מפעיל.

"אמרו שיתקיים יום ראיונות מרוכז, הגעתי והתראיינתי אצל מנהלת משאבי אנוש ובאותו יום הודיעו לי שהתקבלתי", סיפרה. "האנשים מקסימים וזה מה שמחזיק אותי. לימדו אותי את העבודה: אני אמורה להדריך אנשים איך למצוא את המונה של מכונת הצילום, ללמוד הדרכות של אלפי דגמים, כבר כשהגעתי לעבודה הגדלתי ראש ובמקום לשוחח עם לקוחות בטלפון כשהם מתעצבנים, העברתי אותם למיילים".

גם ארנה סבורה כי יש יתרונות רבים להעסקת עובדת בגילה, לעומת עובדים צעירים יותר שאינם תמיד מתמידים במקום העבודה.

"מה כבר אפשר לעשות בבית? כל היום לטייל, לנקות, לבזבז", היא אומרת. "אני קמה בבוקר, מרגישה חיונית, פוגשת אנשים. במקום העבודה הנוכחי עבדו מלא בחורות צעירות, בחופש הגדול עבדו תיכוניסטיות, הן לא מחזיקות מעמד. באות ועוזבות".