לראש הממשלה נפתלי בנט אין תמיכה רבה פוליטית בדרום, אפילו מועטה מאוד. לעומת זאת, ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו ושר החוץ יאיר לפיד הם בעלי האחיזה הפוליטית פה - לפיד בקיבוצים, במושבים ובמועצות האזוריות, ואילו נתניהו בערי הדרום. בנט, לעומתם, כמעט ולא מורגש באזור. עם זאת, ייתכן והיעדר התמיכה בפוליטית בראש הממשלה בדרום אינה בעיה - אלא הזדמנות עבורו, אך בינתיים, היא עוד לא מתממשת.
אייל חברי, שנלחם כמה מערכות בחירות עבור מפלגת ימינה, הכריז אז בפני חבריו כי "בנט ישנה את החיים בנגב, כל הפרוטקשן, הפשע, החינוך, אתם תראו. אתם ביביסטים, תנו צאנס". כעת אייל מדבר אחרת - הוא לא מתגעגע לנתניהו, ממש לא, אבל בנט הפך מבחינתו לממשיך דרכו של נתניהו.
בהרבה מובנים, זאת תחושת חלק מתושבי הדרום. זה שדיבר על חשיבה אחרת, מחוץ לקופסא, שינוי המשוואה, הינו לכוד באותה רשת. הגברת לא השתנתה, גם לא האדרת. גם תומכי לפיד הרבים ברחבי עוטף עזה מאוכזבים. הם ציפו למשהו אחר, ליוזמה, וקיבלו את אותה מציאות ביטחונית קשה ומתישה.
מאה ימים לממשלה ונראה כאילו פה בדרום הכל אותו דבר: הפרוטקשן, הפחד בכבישים, הפערים בבריאות ובחינוך ביחס למרכז לא זזו. כל אלו לא התחילו בתקופתו של בנט כמובן, אבל הוא עכשיו נושא באחריות.
כביש אחד מפריד בין ניר עם לשדרות, מרחק ריצה לממ"ד, ועדיין זו כאילו מדינה אחרת. "רק נתניהו" ו"רק לא נתניהו", עדיין פה. במשך העשור האחרון, ערי הדרום התפתחו, שדרות ונתיבות הפכו לערים מבוקשות, הייטק זו כבר לא מילה גסה בבירת הנגב. גם בעוטף עזה הושקעו מיליונים רבים. אך הפערים מהמרכז נשארו גדולים.
נתניהו היה ראש ממשלה אהוב בערי הפירפריה, ובנט פחות. אך לבנט יש הזדמנות לשנות מציאות, לשים את הדרום במרכז. כשכיהן כשר החינוך, ראשי המועצות והערים בדרום דיברו על איש שישנה תפיסה וחזון - "מצויינות" הוא קרא לזה. לא עוד ישראל הראשונה והשנייה, לא עוד אנחנו והם, אך בינתיים הוא לא מצליח לשכנע.
בשנים האחרונות מתנהלים קרבות בין המועצות אזוריות לבין ערי הדרום. בתקופת נתניהו ואריה דרעי כשר פנים מאות אלפי דונמים הועברו מהמועצות לערים ששיוועו להתפתחות, מאבק אותו הובילו ראשי הערים מטעם הליכוד ומקורבים לנתניהו, שהכניס את ראשי המועצות האזוריות למגננה. עכשיו הם נושמים קצת יותר. נתניהו נתן עדיפות לערים, ממשלת בנט ולפיד למועצות האזוריות.
בתוך כך, יש את נושא הסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב. זהו תפוח אדמה לוהט שנתניהו לא באמת טיפל בו, ובנט מפספס לגביו הזדמנות היסטורית, בעודו הולך בין הטיפות. ברוב היישובים הבדואיים התשתיות לא ראויות, והמדינה הזניחה אותן שנים ארוכות. מאידך ישנה בנייה בלתי חוקית בהרבה כפרים. או שיכיר ויסדיר או שיהרוס - בנט עדיין לא הכריע. לראש הממשלה הפחות אהוב בפירפריות בדרום עוד נשארו מעט תומכים, ואולי בגלל זה, הוא יכול להפוך את המציאות.