זה לא נחשב מקרה מוזר אם מגלים שחפץ בבית נעלם לו ככה סתם. לרוב אנחנו פשוט לא זוכרים שנתנו אותו למישהו או שמישהו ממקורבינו השתמש בו ושכח להודיע. במקרה של אמבר דאון, לחפצים שהחלו להיעלם בבית הייתה סיבה אחת מלחיצה שנחשפה רק אחרי חצי שנה: מישהו זר גר אצלה בבית ללא ידיעתה.
אמבר דאון שיתפה את הגארדיאן הבריטי לאחרונה בסיפור שקרה לה ב-1995, כשהייתה בת 20 - היא עברה לגור בעיירה חקלאית בוושינגטון כדי להיות קרובה יותר למשפחתה. לעתים קרובות היא שמעה קולות של צעדים בוקעים מהתקרה, על אף שהיא גרה בקומה העליונה. היא התעלמה מהקולות והמשיכה בחייה עד ששמה לב לתופעה מוזרה אחרת: חפצים בביתה החלו להיעלם. היא סיפרה: "הייתי קונה שישיית סודה, שותה אחת, חוזרת הביתה מהעבודה ומגלה שרק 4 נותרו. כך היה גם עם חבילות מרק ואטריות ראמן. שמתי לב גם שהדלתות שהשארתי פתוחות היו סגורות, או להפך". לאמבר עדיין לא נפל האסימון. לעיתים היא הניחה שהיא פשוט שכחה ולעיתים חשבה שזה אחיה, לו יש מפתח לבית, שקפץ לביקור והחליט למתוח אותה.
עוד בנושא:
בהמשך קרה לה מקרה מוזר נוסף. לאמבר הייתה גורת כלב שעדיין לא למדה להתפנות מחוץ לבית אז נותרה לעיתים קרובות בחדר האמבטיה עד שאמבר תחזור הביתה. יום אחד הדירה הוצפה. כשאמבר חזרה הביתה היא מצאה את הגורה שלה יושבת בכיור. הגורה הייתה קטנה מדי כדי לקפוץ לשם בכוחות עצמה, מה שגרם לאישה לחשוב שמישהו אחר הניח אותה שם כדי להצילה.
על אף כל החשדות, האסימון עוד לא נפל. כשהיא שמעה שוב קולות מלמעלה, היא שאלה את בעלת הדירה בנושא וזו השיבה לה שסביר להניח שאלו רק סנאים המסתובבים להם בעליית הגג. יום אחד כשנותרה בבית חולה, כל חתיכות הפאזל נפלו במקומן. בעודה שוכבת באמבטיה במהלך הערב, היא הבחינה שצוהר הגג, שתמיד סגור, למעשה פתוח. רק אז היא הבינה שיש לה שותף! היא תיארה את הרגע המפחיד: "פתאום הכל האט. מה שלקח בערך 30 שניות הרגיש לי כמו 5 דקות. כל חלקי הפאזל נפלו במקומם: הצעדים, האוכל, הגורה - מישהו גר בדירה שלי".
אמבר הניחה שמדובר בגבר, מכיוון שמי שזה לא יהיה - הוא חייב להיות גבוה מספיק כדי לזנק לעליית הגג ללא סולם. היא ניסתה להרגיע את עצמה, יצאה מהאמבטיה, שמה על עצמה חלוק, ניגשה למטבח לקחת פטיש והתקשרה לגיסתה. היא לחשה לה בטלפון שיש מישהו בבית שלה וגיסתה אמרה לה לצאת מהבית בזמן שהיא יוצאת לכיוונה. 3 דקות לאחר מכן הגיעה הגיסה וליוותה את אמבר לדירתה שם התקשרו השתיים למשטרה.
המשטרה הגיעה למקום ולא מצאה שם את השותף הסודי, אך איתרה שק שינה, קצת אוכל וספר. אמבר עברה לגור בדירה אחרת כבר ביום למחרת. "הזר מעולם לא נתפס. למשטרה לא היה מושג מה עשה שם הפולש. זו הייתה עיירה שקטה ללא הומלסים נראים לעין", אמרה, "אני לא בטוחה בזה, אבל אני חושבת שראיתי אותו פעם. יצאתי מהדירה שלי למכולת והיה בחור באמצע שנות ה-30 לחייו עם שיער אדמדם, פשוט ישב שם - כאילו הוא מחכה למישהו. הוא הסתכל עלי יותר מהמקובל וחשבתי שזה מוזר. כשחזרתי מהמכולת הוא נעלם".
אמבר מודה שמאז המקרה היא סובלת מטראומה ולא מסוגלת לגור בבית עם עליית גג: "אני תמיד מרגישה כאילו צופים בי כשאני לבד בבית". 20 שנה מאז החוויה המטרידה, אמבר מנסה לצחוק על זה: "האמת? יש לי חיבה לפולש, לא הייתה לו כוונה רעה. למען האמת, הוא היה השותף הטוב ביותר שהיה לי. הוא שמר על שקט, בקושי היה בבית ותמיד הוריד חזרה את מושב האסלה". אמבר מתגוררת כיום באילינוי עם בעלה, שני ילדים, כלב ושתי ציפורים בבית שלמרבה המזל אין בו עליית גג.