ברבאט, לפיד צריך להציג סדר יום אזורי ליחסים עם מרוקו

ביקור שר החוץ לפיד במרוקו, כמו הביקור שקיים באיחוד האמירויות, מעיד על החשיבות שמייחסת הממשלה החדשה לקידום יחסי ישראל במזרח התיכון, במיוחד עם המדינות שכוננו נורמליזציה עם ישראל לפני כשנה. מאמצי הממשלה בהקשר זה ממוקדים ביציקת תוכן ממשי ומגוון ליחסים הבילטראליים עם מדינות אלו, לצד מהלכים לכונן יחסים עם מדינות נוספות בעולם המוסלמי.

ואולם, מעבר להיבט הבילטראלי, היחסים המתהדקים עם מדינות מרכזיות בעולם הערבי פותחים בפני ישראל הזדמנויות אזוריות חדשות ומשמעותיות. מיקומה הגיאופוליטי של ישראל הוא רב-אזורי, בצומת בין המזרח התיכון, אירופה ואגן הים התיכון. כל אחד מאזורים אלו - שמקיימים בינם לבין עצמם קשרי גומלין עזים - מעמיד בפני ישראל אפשרויות להשתלבות ושייכות.

ישראל, שהתרגלה במשך עשורים לראות עצמה מבודדת ופיתחה מנטליות של אי מוקף אויבים, טרם הסתגלה למצב החדש ולא גיבשה עדיין יעדים מדיניים בנוגע לשייכותה האזורית הרצויה. סקרי דעת קהל מהשנים האחרונות מראים שגם הציבור מבולבל בסוגיה זו, וחלוק בדעתו - כמעט שווה בשווה, ועל פני שנים - בשאלה האם ישראל שייכת יותר לאירופה, למזרח התיכון או לאגן הים התיכון.

הנורמליזציה עם מדינות ערב, ובהן מרוקו, מאפשרת לישראל דבר מה נוסף - חיבוריות רב-אזורית. לא רק מינוף יחסים עם מדינה מסוימת לטובת קידום יחסים עם אזור ספציפי בו היא נמצאת, אלא גם הסתייעות במערך הקשרים המתרחב של ישראל כדי לייצר שיתופי פעולה חוצי-אזורים. זהו אופק חדש לדיפלומטיה הישראלית.

כך, למשל, כינון היחסים עם איחוד האמירויות, אפשר את כניסת האמירתים למזרח אגן הים התיכון ולשילובם במערך הקשרים האסטרטגי שיש לישראל עם יוון, קפריסין ומצרים. מפגש שרי החוץ המרובע שנערך בקפריסין, בהשתתפות שרי החוץ של יוון, קפריסין, ישראל ואיחוד האמירויות מהווה דוגמה מבוהקת לכך, כמו גם הניסיון האמירתי (שלא צלח עד כה) להצטרף כמשקיפה לפורום הגז של מזרח אגן הים התיכון, שמקום מושבו בקהיר.

הזדמנויות מסוג זה יתאפשרו גם בהקשר של מרוקו, ככל שהיחסים עמה ילכו ויעמיקו. בהשוואה לקשרים עם איחוד האמירויות, ליחסי ישראל-מרוקו יש היסטוריה ארוכה הרבה יותר של אינטראקציות חיוביות - עשורים של שיתוף פעולה אסטרטגי מאחורי הקלעים, שנים של יחסים מדיניים פורמליים וגלויים, וקשר רציף בין עמים שמבוסס על שורשים ומורשת, תרבות ותיירות, ושהניב שיתופי פעולה בתחומים כלכליים ואזרחיים.

מטרתו הראשית של לפיד צריכה להיות חיזוק יחסים אלו ושדרוג שלהם לקשרים דיפלומטים מלאים בדרג שגרירויות (כרגע, הנציגות הדיפלומטית של מרוקו בישראל מוגדרת כמשרד קישור). הדגשת ההזדמנויות האזוריות והרב-אזוריות שביחסי ישראל-מרוקו, עשויה להקל את דרכו של לפיד לעבר יעד זה ותייצר מרחב תוכני חדש לפיתוח היחסים.

סנונית ראשונה בכיוון זה הייתה החלטת האיחוד האפריקאי בחודש יולי לקבל את ישראל כמשקיפה בארגון. מרוקו, שהצטרפה מחדש לאיחוד בשנת 2017, לאחר למעלה משלושים שנות היעדרות, הייתה בין המדינות שהתנגדו בשנים האחרונות לשילובה של ישראל. הפעם, שמה נפקד מרשימת המדינות האפריקאיות שהביעו התנגדות למהלך, וסביר להניח שמאחורי הקלעים היא אף נתנה את ברכתה למהלך.

גם באגן הים התיכון יש לישראל מה להרוויח משיפור היחסים עם מרוקו. הים התיכון הופך מרכזי יותר ויותר עבור המדינאות הישראלית בשנים האחרונות, אך זאת בעיקר בחלקו המזרחי. הקשר עם מרוקו מאפשר להרחיב זאת, לייצר חיבורים חדשים בין חלקו המזרחי והמערבי של הים התיכון, ולפתוח בפני ישראל ומרוקו אפשרויות חדשות להשפעה ושיתוף פעולה במרחב, בין היתר באמצעות ארגון איחוד הים התיכון (UfM), בו ממלאת מרוקו תפקיד משמעותי ושממנו ישראל נעדרה (מבחירתה היא) בשנים האחרונות. מינוי מחדש של נציג ישראלי לתפקיד בכיר ב-UfM, תפקיד לו ישראל זכאית בארגון, יסייע לממש את הפוטנציאל שבערוץ זה.

ויש גם זווית אירופית. ישראל ומרוקו נכללות במדיניות השכנות של האיחוד האירופי ונהנות מיחסים קרובים עם האיחוד במגוון תחומים, למרות חילוקי דעות פוליטיים. הדבר מאפשר לישראלים ומרוקאים לקדם מהלכים משותפים, יחד עם עמיתים אירופים, בתוך מסגרות ותכניות שמפעיל האיחוד האירופי - דוגמת תכנית המחקר והחדשנות הורייזון. מעבר לכך, מדיניות השכנות המעודכנת שפרסם האיחוד לאחרונה ביחס למדינות הים התיכון, כוללת התייחסות מפורשת לנורמליזציה בין ישראל למדינות ערב, ולאפשרות של מדינות אלו ליהנות מתקציבים ושותפים אירופים בעת קיום פרויקטים משותפים. מדובר בהזדמנות משמעותית, שישראל ומרוקו יכולות לממש יחדיו.

ולבסוף, יחסים משודרגים בין ישראל למרוקו יכולים להשפיע לטובה גם על יחסי ישראל במזרח התיכון. מרוקו, כמי שהנושא הפלסטיני קרוב לליבה וכמי שעומדת בראש ועדת מדינות האסלאם לענייני ירושלים, יכולה למלא תפקיד ממתן במתיחויות ישראליות-פלסטיניות סביב המקומות הקדושים בירושלים, ולסייע בקידום ואירוח ערוצי שיח אחוריים בין בכירים ישראלים ופלסטיניים. למרות היחסים המתוחים שלה עם איחוד האמירויות, מרוקו יכולה להיות משמעותית גם להעמקת יחסי ישראל עם מדינות במפרץ. לדוגמה, ימים ספורים לפני ביקור לפיד, אירחה מרוקו פורום עסקים משותף עם איחוד האמירויות, וישראל צריכה לחתור לשילובן של חברות ישראליות בשיתוף פעולה כלכלי מרוקאי-אמירתי.

טוב יעשה לפיד אם יציג סדר יום אזורי שכזה בפני מקביליו המרוקאים ואם יעבה את מספר הדיפלומטים הישראלים שמכהנים ברבאט על מנת לקדם את מימושה. מרוקו רואה עצמה כמדינה שחותרת לקדם יציבות וביטחון במרחבים שסביבה, והוספת המסגור האזורי ליחסים הבילטראליים עמה יוכל לסייע לשדרוג נוסף ביחסים, ולהניב תועלת ממשית למדיניות-החוץ של ישראל ומרוקו גם יחד.

ד"ר נמרוד גורן הוא נשיא ומייסד מיתווים - המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית ומרצה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטה העברית.