הוורד של הנסיך הקטן ממושב אליקים הוא עכשיו קעקוע על אימא, ועל החברים לפלוגה.
חודשיים אחרי שעומר טביב, לוחם חטיבת הנח"ל, נהרג מפגיעת טיל נ"ט על בעוטף עזה במבצע "שומר החומות" והוא בן 21 בלבד, חבריו לפלוגה לא שוכחים אותו. השבוע הם קעקעו לזכר עומר, שכונה "הנסיך הקטן", ציור זהה של ורד בהשראת הספר של אנטואן דה סנט-אכזופרי והשיר שכתב יהונתן גפן. טלי, האם השכולה, הצטרפה אליהם.
אליאב TATTOO מרמת השרון אחראי על הקעקוע. "מגיעים לו שבחים", מבקשת האם לציין. "יש אצלו תור מפה עד הודעה חדשה, וברגע שהוא שמע על הרעיון של שלומי המפקד והחיילים שלו, הוא פינה הכול וקעקע את החברים. האמת שחשבתי שאני אעשה את זה בצפון, קרוב לבית, אבל הם התעקשו ש'אין מצב' וגם אותי אספו מהבית ולקחו אותי לשם כדי שיקעקע את כולנו יחד", היא מספרת. "כולנו עשינו את אותו קעקוע של ורד שעל הגבעול שלו כתוב באנגלית 'הנסיך הקטן', ואצלי יש אלמנט קטן שונה, הילד שלי נפל, אצלי יש עלה אחד שנפל".
"זה משהו שלא הייתי עושה לפני שעומר נפל", מודה טלי. "מטעמי דת זה היה אסור. גם הוא רצה קעקוע ועכשיו אני מנסה להשלים את הפער הזה שהנה זה אולי בשבילך, בן שלי. אני מודה שהמוות עשה אצלנו טלטלה גדולה גם בעניין הזה. גם בעניין של שמירת שבת".
"חלו שינויים. מהפכה בחיים. זה היה סכין בלב, מסובבת. פשוט ככה. טלטלה באמונה, לגמרי. זה הותיר ים של שאלות. וכמובן שאין עליהן שום מענה", היא מוסיפה, "מאז הטרגדיה הזו אנחנו החלטנו שאנחנו פשוט חיים את החיים".
"עם הקעקוע או בלי, עומר איתנו לעד", אומרת טלי, "לי ההנצחה הזו עושה טוב בנפש, למרות שקשה לבטא באיזה אופן. עשיתי את זה ממקום שיראו ויידעו מי זה עומר ומי הוא היה וכמובן שאחרים יעידו עליו, לא אני. הקעקוע משאיר את הזיכרון הזה כמה שיותר קרוב אליי".
זו לא דרך ההנצחה היחידה. כך למשל היום, במושב אליקים בו מתגוררת המשפחה, נערך טורניר כדורגל לזכרו. הייתה כבר יציאה משותפת למשחק של קבוצת מכבי חיפה אותה אהד, עם דקה דומיה שנערכה שם. נערך משחק כדורגל חופים, הודפסו חולצות עם דמותו, "ועוד יהיו", מבטיחה טלי, ומוסיפה שהייתה כבר שיירת רכבי לקוחות ב.מ.וו שיצאה לזכרו בטיול השנתי שלהם לים המלח עם דגלים.
כבר בהלוויה ראש המועצה האזורית מגידו, איציק חולבסקי, הבטיח להנציח את שמו של החייל. "אנחנו בעיקר מחכים לסיום המבנה החדש של בית הספר במושב, ואנחנו ביקשנו שהשם של עומר יונצח שם כי בבית הספר הזה הוא גדל", אומרת האם.
טביב, בנם של טלי ואמיר, אמור היה להשתחרר מהשירות הצבאי חודש לאחר שנהרג. הוא הותיר אחריו גם אח צעיר ממנו, בכיתה ט'.
הוא למד בבתי הספר התקווה ותיכון מגידו והיה בתנועת הנוער בני עקיבא. ביישוב מגוריו מספרים עליו שהיה מאוד חברותי, פתוח ובעל חוש הומור, ובלט בנוכחותו וברוח ההתנדבות. לדבריהם, הוא היה שנון ומלא בטוב וחבר אמיתי שאפשר היה לסמוך עליו, איש שיחה שידע מתי להיות רציני ומתי להצחיק, ואהב מאוד כדורגל.
"ילד שכולו אהבה ונחת, אוהב ואהוב על הבריות. מלא שמחת חיים ומכבד את כל הסובבים אותו, תמיד נכון לעזור", ספדה לו אמו בהלוויה. "ילד שלי, היית בן אכפתי ועוזר רגיש ויודע להגיד את המילה הנכונה בזמן הנכון. ילד יפה שלי, תן לנו כוחות לדעת איך להמשיך הלאה, תן לי תקווה שלא טעיתי בדרך, שלא הכאבתי שלא אכזבתי אותך, השתדלתי ואם טעיתי אז אני מצטערת. אוהבת אותך המון לנצח ילד שלי".