חודש אחרי הקמת הממשלה, ויממה לאחר העברת המפתחות למעון ראש הממשלה ברחוב בלפור, הדלתות הסתובבו אתמול (שני) גם במליאת הכנסת, כשראש הממשלה החדש וראש הממשלה לשעבר עלו לזירה לקרב רטורי ראשון. חשיבות האירוע הייתה בעצם קיומו: מלחמת מילים, כותרות ובעיקר תדמיות בין זה שנכנס וזה שיוצא. הראשון לא הספיק עדיין לשאת נאומים רבים בכובעו החדש, השני צבר שנים של ניסיון בהתכתשויות מילוליות מעל בימת הכנסת. אבל למרות הפערים הגדולים בין נפתלי בנט ובנימין נתניהו, המשחק היה שווה כוחות: התלמיד למד מרבו, ונתן שואו עם כל המניירות, האנלוגיות והדרמות, היישר מהספר של ביבי.
בדקות שלפני הסטנד-אוף במליאה, בנט ונתניהו ישבו שניהם בכיסאותיהם עם משקפיים על חוטמם, ועברו על הנאומים לתיקונים אחרונים. כמנהג נתניהו בקודש, לבנט היה ביד גם ספר היסטוריה כלשהו להעביר איתו את הזמן עד שיגיע תורו לנאום. רק שם הוא החליט על מוטיב "החמוצים החדשים" כפרפרזה על נאום החמוצים של נתניהו מאוקטובר 2017, והוא שיכתב חלק ניכר מדבריו כך שיוקדשו למתקפות על האופוזיציה הממורמרת על אובדן השלטון.
אל תפספס
זו לא הייתה הפרפרזה היחידה: בנט הכניס לנאומו גם חיקוי של נתניהו, "בסבר פנים רציניות", בעודו מבשר לציבור בשורות קורונה וחיסונים, עם הדגמה ספציפית למחוות הפנים, בדיוק כפי שנתניהו נהג להגחיך את הפרשנים באולפנים בשנים האחרונות. וגם עקיצות אינסופיות לו ולחברים קולניים אחרים שיושבים לצדו בספסלי האופוזיציה. התוצאה הייתה נאום ביביסטי למשעי, שגם עסק בעיקר בנתניהו ומחדלי שלטונו. רוב דבריו הוקדשו להטחת האשמות על כישלונותיו בקורונה, בביטחון בעוטף עזה וביחסיה של ישראל עם בנות בריתה ול"אדמה החרוכה" שהממשלה החדשה צריכה עכשיו לתקן.
בנט בחר לכנות את נתניהו "ח"כ ביבי נתניהו" בהדגשה שוב ושוב, כדי להקטין את קודמו בתפקיד, אבל גם להוכיח לכולם שהוא לא באמת מתבלבל וקורא לו עדיין ראש הממשלה. ראש האופוזיציה, לעומת זאת, התעקש באותה רמת הדגשה לא להעניק לבנט את תוארו הקודם. ב-12 השנים האחרונות, ראשי האופוזיציה המתחלפים בכנסת ייחלו לדיוני 40 חתימות, שמחייבים את ראש הממשלה להגיע, כדי לקבל הזדמנות לקרב ראש בראש מול נתניהו ולהתמתג כאלטרנטיבה. נתניהו נלהב פחות מלאשרר את מעמדו של בנט ולתת לו לגיטימציה. הוא נעדר מתחילת הדיון, והגיע רק אחרי שיו"ר הכנסת, מיקי לוי, העיר שגם נוכחות ראש האופוזיציה נדרשת לפי התקנון. גם את תחילת הנאום של ראש הממשלה הוא לא טרח לכבד, מה שרק הרים לו לסיפתח מבודח על כך שהוא ברח.
כשעלה להשיב לבנט, הוא נשא נאום אופוזיציוני תקיף ויעיל כהלכתו, בו התייחס לכולם חוץ ממנו כאל ראש הממשלה "האמיתי". הוא הקדיש כמה מילים לנושא שלשמו התכנס הדיון, והאשים את הממשלה במחדלים בחיסונים ובנתב"ג וצחק על זה שהתיימר בעבר שהוא יודע "איך לנצח את המגפה" .ניכר היה שמה שהקפיץ במיוחד את בנט בכיסא הייתה השורה על הגרעין האיראני, והטענה של נתניהו שהממשלה מפקירה את המאבק בהסכם הגרעין. כשעלה להגיב, הוא נתן אמירה קצרה אך קשה, בטח כשהיא באה מפיו של ראש הממשלה: "מעולם בתולדות ישראל לא היה מישהו שדיבר כל כך הרבה ועשה כל כך מעט בעניין איראן". בנט מעולם לא דיבר עליו כך בעבר. הנאום שלו אמנם היה ביביסטי בצורתו, אבל אנטי ביביסטי לחלוטין במהותו.
סקר חדשות 12 שפורסם אמש מלמד שלא חלו תזוזות פוליטיות משמעותיות מאז הבחירות. חודש להקמת הממשלה שבראשה בנט עומד, שביעות הרצון ממנה משקפת את הרוב הדחוק שממנו היא נהנית בכנסת והקואליציה של בנט ולפיד אף מתחזקת והייתה מקבלת 63 מנדטים אם היו בחירות חוזרות. שום אדמה לא נפלה, גדעון סער לא נמחק ולבנט ושקד יש עדיין בייס, הוא אפילו גדל במנדט אחד או שניים. אבל גם לנתניהו, ששומר על 30 מנדטים ובעיקר על הובלת ענק בשיעורי ההתאמה לראשות הממשלה - 40 אחוזים מול 14 של בנט ו-24 של לפיד. כדי לגדול, בנט חייב עכשיו להמציא את עצמו מחדש ולמצוא קהל בוחרים חדש - ובתור ממשלת הרק-לא-ביבי גם המסרים בהתאם. דו-קרב מילולי כזה יכול לסייע לו להתקבע בתודעה כאלטרנטיבה לנתניהו, וגם למצוא אלקטורט חדש. כך שבשביל נתניהו זה היה עוד נאום, אבל עבור בנט זה אירוע עם פוטנציאל מכונן.