מופע הבכי נטול הבצל של מנהיגי המפלגות החרדיות הוכיח שהפסיכוזה ניצחה

זעקות הגעוואלד מצד ראשי המפלגות החרדיות על גזירות השמד של נפתלי בנט "הרשע", נשמעו לרגע אמינות. צדקו אלו שצייצו בטוויטר שהביצוע היה טוב יותר לו יו"ר ש"ס, אריה דרעי, היה מסניף לפני כן בצל כפי שעשה לפני אותו תשדיר בחירות של ש"ס, שבו הביע געגועיו לרב עובדיה יוסף, ורצה להעמיד פני מתייפח.

אני באותם רגעים דווקא נזכרתי בנאום השפנים של הרב שך. ב-1990 התקיים כנס חרדים ענק בהיכל הספורט ביד אליהו. הרב שך, אז מנהיג הליטאים, הסביר לקהל הענק מדוע אסור להצטרף לממשלת פרס שהלכה ונרקמה. הרב שך הסביר זאת בחשבון ההיסטורי שיש לחרדים עם השמאל והקיבוצניקים "אוכלי השפנים", כדבריו.

הרקע לנאומו היה נפילת ממשלת יצחק שמיר, במסגרת מה שכונה לימים "התרגיל המסריח". רוקחי התרגיל המסריח היו שלושה עיקריים: שמעון פרס, חיים רמון, ומנהיג ש"ס אריה דרעי, שתכננו להפיל את ממשלת יצחק שמיר, ממשלת הליכוד. כן, אותו דרעי, שזעק השבוע לשמיים על ה"הונאה" של נפתלי בנט, ועל הדברים הנוראיים שבנט, איש הציונות הדתית, יעשה למדינה היהודית. רק להשלמת הטריוויה, מי שתמכה אז בהקמת ממשלת פרס עד הרגע האחרון היתה מפלגת החסידים, אגודת ישראל (שלימים יעקב ליצמן ייהפך למנהיגה). הקמת הממשלה ההיא כשלה ברגע האחרון, עקב ההברזה של אחד מחברי המפלגה, אליעזר מזרחי, שנשאר נאמן לליכוד ולשמיר.

אותו דרעי היה גם זה שהשלים מניין לממשלה השמאלית ביותר בתולדות מדינת ישראל, ממשלת יצחק רבין שקמה ב-1992. למפלגת העבודה היו אז 44 מנדטים, למרצ 12, ודרעי עם ששת המנדטים שלו הוא שאפשר לרבין להקים את הקואליציה שבה שולמית אלוני, שמפעל חייה המוצהר היה מלחמה במוסדות הדת, היתה שרה בכירה. בממשלת אהוד ברק כבר לא כיהן עקב הרשעתו בפלילים, אבל המפלגה, שרץ בראשותה, היא שאפשרה הקמתה של עוד ממשלה שמאלנית רחמנא ליצלן.

ובכן, זה לא שדרעי אז נטה לשמאל והיום לימין, או שאז חשש יותר מגזירות שמד והיום פחות, דרעי הוא פשוט האופורטוניסט האולטימטיבי, המושלם, ששואב את כוחו תמיד מהאיש שהוא הולך בצילו. לפני הרשעתו שאב את כוחו מהרב עובדיה יוסף, שגישתו היתה פתוחה לימין ולשמאל, וכזכור בתחומים מדיניים נחשב ליונה ("פיקוח נפש דוחה שטחים").

לאחר שובו של דרעי להנהגת המפלגה (תקופת הכלא + תקופת הצינון), הוא לא הצליח להחזיר עטרה ליושנה, ולאחר פטירתו של הרב עובדיה יוסף הסקרים הלכו וצללו עד כדי חשש אמיתי שלא יעבור את אחוז החסימה. כמו עכבר קטן, שהתרגל לשבת על גבו של פיל גדול, בחר אסטרטגית להיצמד לבנימין נתניהו, תוך הפצת הסיסמה המגוחכת שנתניהו זקוק ל"אריה" לצידו. דרעי בסיפור הזה היה העכבר, לא האריה. דרעי הבין את הסנטימנט שיש לרבים מבוחריו למנהיגותו של נתניהו, וההיצמדות אליו, ללא ספק, הצילה אותו מכליה פוליטית. עד כאן מהלך פוליטי לגיטימי, גם אם הוא ממחיש כמה עלובה מנהיגותו של דרעי, ועד כמה הוא, הקטן זקוק לחסדיהם של החיות הגדולות בסוואנה.

השקר הגדול הוא בניסיון לצבוע את היצמדותו של דרעי לנתניהו כמהלך שתכליתו שמירה על היהדות מפני חורבן, וזאת כשהקואליציה החדשה הצהירה שלא תיגע בסטטוס קוו בענייני דת ומדינה, כשבראשה יעמוד איש דתי, חובש כיפה, ורבים משריה ועסקניה אף הם אנשים דתיים.

דרעי, נזכיר למי ששכח, הוא אסיר משוחרר שבעזות מצחו האפשרית רק במדינת ישראל, חזר לכהן אחרי מאסרו ואחרי שנות הצינון המתחייבות בחוק, אשכרה במקום הפשע, במשרד הפנים - המשרד שבאמצעותו קיבל כספי שוחד. לצידו באותה מסיבת עיתונאים חצופה וגרוטסקית עמד גם יעקב ליצמן, שהיועץ המשפטי לממשלה החליט להעמידו לדין בכפוף לשימוע על שתי פרשות, שתיהן נוגעות לניצול מעמדו כשר הבריאות, באחת מהן ניצל את מעמדו כדי לסייע בדרכים שונות לפדופילית.

השלישי שעמד שם, משה גפני, הוא היחיד שידיו נקיות, פוליטיקאי הגון וישר; ועם זאת, אחד שהבין היטב, והוא גם אומר זאת בגלוי ובאופן נחרץ יותר בשיחות סגורות, כי הסיבה היחידה שלא הצטרף לממשלת השינוי, היא הסנטימנט החזק שקיים אצל בוחריו המסורתיים (לא החרדים), לבנימין נתניהו. הא ותו לא. הרי ברור לכם שאם החרדים היו באמת חוששים מגזירות שמד היו מצטרפים מיד לממשלה ומונעים אותן. הסיבה שלא עשו זאת היא קשירת גורלם המביכה לגורלו של נתניהו.

הבסיס של הטענות מבוסס על שקר, שכן הסכם הגג המחייב של קואליציית השינוי הוא שלא יהיה שינוי בסטטוס קוו בענייני דת ומדינה. וחבל שכך. הסוגיה הנפיצה ביותר בישראל בענייני דת ומדינה היא נישואים וגירושים הכפופים לדין הדתי. בפועל, יש לא מעט רבנים בציונות הדתית, חלקם מדברים על כך בחדרי חדרים, מיעוטם נותנים לכך הד פומבי, הסבורים שאין שום בעיה בקיום ברית זוגיות בישראל, מהסיבה הפשוטה: יותר ויותר זוגות בישראל, בניסיונם לברוח מהרבנות הראשית, או שמתחתנים בחו"ל או שכלל לא מתחתנים ומקבלים כמעט את מלוא הזכויות (והחובות) כידועים בציבור, כך שממילא החשש מריבוי ממזרים (תינוקות שנולדו לאשת איש מגבר אחר), חסר משמעות במצב הזה, והנזק רב על התועלת - סלידה הולכת וגדלה בציבור הכללי ממוסד הרבנות בפרט ומהדת בכלל.

אבל זה לא רלוונטי, שכן הממשלה הקרובה לא תכונן ברית זוגיות, וגם לא תתיר תחבורה ציבורית בשבת. מה היא כן יכולה לעשות? היא יכולה לקדם עניינים שאין בהם שמץ של פגיעה בסטטוס קוו, אך יש בהם פגיעה משמעותית בשליטה הכוחנית והטוטאלית של המפלגות החרדיות במוסדות הדת בישראל. השר המיועד לענייני דתות, מתן כהנא, מצהיר, שוד ושבר, שבכוונתו לקדם יותר ויותר מינויי רבני ערים מהציונות הדתית על חשבון רבנים חרדיים.

במילים אחרות, כהנא רוצה למנות רבני ערים, שאשכרה מברכים בתפילת השבת את הברכה לשלום המדינה, ומברכים את חיילי צה"ל, לעומת הרבנים החרדיים, שרובם מתעלמים מהברכות הללו, שלא לומר בזים להן, כי מבחינתם מדינת ישראל היא לא באמת "ראשית צמיחת גאולתנו", ומבחינתם חיילי צה"ל מהנח"ל החרדי, שמגיעים לשכונותיהם עם מדים, הם לא יותר מפרובוקטורים, ולכן רק טבעי שהם יוכו וינודו ברחובותיהם.

אותם רבני ערים וראשי מועצות דתיות גם לא מכירים בגיורי צה"ל, מה שמחייב יוצאי צבא שהתגיירו בצה"ל לפנות לערים אחרות ממקום מגוריהם כדי להירשם לנישואים (לפני החוק המכונה "חוק צוהר", גם את זה היה אסור להם לעשות). כהנא רוצה לקדם פתיחת מערכי גיור אצל רבני הערים. החרדים מתנגדים כמובן כי זה מוציא מידיהם את השליטה.

רק נזכיר כי מי שהוחרם ובוזה במשך שנים על ידי החרדים בעקבות הרפורמות שהוביל בתחום הגיור הוא הרב חיים דרוקמן, שכיום נחשב למנהיג הרוחני של בצלאל סמוטריץ'. מעניין מאד אם סמוטריץ' יתייצב לצד דרעי, גפני וליצמן, ביום שכהנא יבקש לממש את הרפורמה החשובה הזאת שתאפשר לרבים מעולי חבר המדינות להתגייר ללא ביזוי וללא דרישות אבסורדיות שגדולי הרבנים המקפידים ביותר בתולדות העם היהודי לא ביקשו אף פעם מאלה שביקשו להפוך ליהודים.

לסיכום, מופע הבכי נטול הבצל של האסיר המשוחרר, של החשוד בפלילים, ושל גפני נקי הכפיים, שרק חושש מבריחת מצביעים, היה מופע צבוע ושקרי. הסיפור הוא שבמתח של מנהיגי המפלגות החרדיות בין החשש מאובדן שליטתם במונופול הדת, לבין החשש מבריחת מצביעים, עקב התלות הפסיכית שפיתחו בנתניהו, הפסיכוזה ניצחה.

עכשיו הם מתוסכלים, ועכשיו בדיוק החובה של כהנא ובנט להוציא מזה את המיטב, ולא לפחד כלל. אם לא לגעת בסוגיה הנפיצה של נישואים וגירושים (ברית זוגיות), לכל הפחות עליהם לשבור אחת ולתמיד את המונופול שיש להנהגה החרדית על מוסדות הדת של מדינת ישראל, ולהעמיד בהם כמה שיותר רבנים, עובדים ודיינים שמברכים את מדינת ישראל וחייליה בתפילות השבת, על פני אלה שהברכות הללו כלל לא מופיעות בסידוריהם.