פרשת מעצרו, העמדתו לדין ומותו בכלא הצבאי של קצין אמ"ן דורשת התייחסות לתקינות הליכי המעצר וההעמדה לדין, הסודיות שהוטלה עליהם, ולאופן הטיפול בבירור נסיבות מותו.
ראוי להתחיל דווקא בסוף הטרגי, במותו של הקצין בכלא, שמחייב חקירה עצמאית ונוקבת. חיילים המוצאים את עצמם בפני הליכים פליליים בעבירות חמורות מצויים במתח ובחרדה ונקלעים לעיתים למשברים נפשיים קשים. אמנם, הותר לפרסום כי הקצין לא הוחזק בבידוד, בני משפחתו ביקרו אותו והוא עמד בקשר גם עם ידידותיו. כמו כן, נמסר כי קיבל ליווי של גורמי בריאות הנפש. אולם אין הדבר פוטר את מערכת הכליאה הצבאית מחובתה לפקח ולוודא שכלוא אינו שולח יד בנפשו. כאשר קצין, שעצם מעצרו וההליכים נגדו התנהלו בסודיות, מוצא את מותו בכלא צבאי, הנסיבות עלולות אף לפגוע באמון הציבור בצה"ל וכן באמון החיילים עצמם בצבא.
היחידה לחקירות פנים במשטרה הצבאית אמנם פתחה בחקירה, והתאפשר לפתולוג מטעם המשפחה להיות נוכח בנתיחת גופתו של המנוח. אלה צעדים נכונים, אולם יש מקום לשקול עליית מדרגה ומינוי שופט חוקר בחקירת נסיבות המוות. לפי חוק השיפוט הצבאי, היוזמה לכך יכולה להגיע מהפרקליט הצבאי הראשי ומהיועץ המשפטי לממשלה, אך גם בני משפחתו של הנפטר רשאים לבקש זאת מנשיא בית הדין הצבאי לערעורים.
לקריאה נוספת בנושא:
אשר להליכים המשפטיים כנגד הקצין, כל שהותר לפרסום תחילה הוא כי הוא לא נאשם בעבירות בגידה, ריגול או מגע עם סוכן זר. על אף שמותו תוך כדי משפטו מפסיק את ההליכים נגדו, והכרעה בשאלת אשמתו כבר לעולם לא תהיה, ברשתות החברתיות מיהרו לקפוץ רבים למסקנה, שאם המנוח לא היה בוגד, כנראה שעשה מעשה נאצל על מנת לחשוף עוולות חשאיות באמ"ן. זוהי חשיבה פשטנית למדי, שכן בין הכוונה לפגוע בביטחון המדינה לבין מניע אידיאולוגי נאצל, ישנו תחום נרחב של מניעים. ואכן ביום שני השבוע נמסר כי המנוח ביצע באופן מודע מספר פעולות שפגעו קשות בביטחון המדינה, הודה בחלק מהמעשים וכי מניעיו היו אישיים, ולא אידיאולוגיים, לאומניים או כלכליים. מוטב היה לפרסם את הדברים מלכתחילה, על מנת למנוע התפשטותן של תאוריות הקונספירציה כאש בשדה קוצים.
לבסוף, בנוגע לאיפול שהוטל על ההליכים. ראשית, יש להדגיש כי במדינת ישראל חשודים אינם נעלמים. גם אם הציבור לא ידע דבר, הודעה נמסרה למשפחה, עורך דין ייצג את המנוח והתאפשר לו קשר עם משפחתו ועורך דינו. בעבירות הקשורות בביטחון המדינה, הגבלה כלשהי על האפשרות לפרסם ברבים פרטים הנוגעים לפרשה היא לרוב בלתי נמנעת, כדי לספק לגורמי הביטחון את הזמן והשקט הנדרשים לאמוד את הנזק שנגרם לביטחון המדינה וכיצד ניתן להקטינו במבט צופה פני עתיד. ואולם, אין לשכוח כי פומביותם של הליכים משפטיים היא כלל יסוד, שנועד להגן על החשוד ועל אמון הציבור ברשות השופטת. סטייה מעיקרון זה מחייבת הצדקה ומידתיות, הן מבחינת הזמן והן מבחינת היקף איסור הפרסום. ככל שחולף זמן רב יותר מתחילת החקירה והמעצר, ובמיוחד לאחר סיום החקירה והגשת כתב אישום, השארת איפול מוחלט הופכת לחריגה עוד יותר.
מבחינת היקף איסור הפרסום, עניין אחד הוא לאסור פרסום פרטי ליבה של הפרשה, שפרסומם עלול לפגוע בביטחון המדינה, ועניין אחר הוא למנוע פרסום של עצם קיומם של ההליכים, זהות הנאשם ותיאור כללי של העבירות בהן הואשם. התמשכותו של האיפול המוחלט במקרה זה חודשים ארוכים תובעת הסבר, ומחובתו של צה"ל כלפי המשרתים בו וכלפי הציבור כולו למצוא את הדרך לספק הסבר פומבי לשאלה, מבלי לפגוע בביטחון המדינה. לפי שעה, גם אחרי פרסום הפרטים הנוספים בפרשה, שאלה זו נותרה תלויה באוויר.
אל"ם (מיל') ד"ר לירון ליבמן הוא עמית מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה. לשעבר ראש מחלקת הדין הבינלאומי והתובע הצבאי הראשי בצה"ל