אם תקום ממשלת שינוי, אז חובה שיהיה בה שר לחיים משותפים

האירועים האחרונים בין ערבים ליהודים כבר הספיקו לרדת מסדר היום התקשורתי והציבורי. בישראל כמו בישראל כולנו כבר המשכנו הלאה לאירוע הבא ונדמה שמעשי הלינץ' המזוויעים, ההרס והאימה, הופכים אט אט לזיכרון רחוק ולכאב עמום. מרוב כותרות העוסקות בפוליטיקה הישראלית אנחנו שוכחים לעסוק בשאלות הנוגעות לחברה הישראלית ומבלבלים בין כלים למהות. מטרת הפוליטיקה היא לשרת את החברה ולא להיפך. לכן, בין אם יהיו 18 שרים או 31, עם או בלי שר מים, סייבר או כל פסאדו-תקן שר אחר, דווקא עכשיו דרוש שר עם מהות. שר לקידום חיים משותפים בישראל. ובניגוד למקובל, אף אמליץ לראש הממשלה העתידי לשמור את התפקיד הזה לעצמו. כי זהו צו השעה ואחד האתגרים המרכזיים המאיימים על חוסנה של המדינה.

ללא חזון ואומץ לעסוק בסיפורים השונים בחברה הישראלית ומתוכם לשזור סיפור מחבר עם עתיד וחזון משותף, מה שראינו ברחובות לפני פחות מחודש הוא רק הקדימון למה שעוד עתיד לקרות כאן. המרקם החברתי בישראל נמתח עד קצה גבול היכולת שלו, בין יהודים וערבים אך לא רק. גם בין היהודים לעצמם על גווניהם השונים השסעים הולכים ומעמיקים.

כבר שנים ארוכות שהארגונים החברתיים והאזרחיים הפועלים למען חיים משותפים מזהירים מפני המתיחות הגואה ומנסים בכוחם הדל לחסום בגופם, כנער ההולנדי מן המשל, את שטף השנאה הפורץ בין סדקי סכר החוסן הישראלי.

השטח מבעבע כבר תקופה ארוכה מדי, הפערים הולכים וגדלים, התסכול הופך לשנאה והייאוש מתחלף בזעם. חלקו מוצדק, חלקו אינו מוצדק אך כך או כך הוא לא מטופל. תרבות ה"יהיה בסדר" ו"לא נשבר לא מתקנים" מסיטה מהדרך כל תמרור אזהרה שניתן.

תמרור אזהרה שנרמס לדוגמה, לו ארגוני החברה האזרחית היו עדים, צץ בתקופה בה נחקק חוק הלאום. גל "מחאה שקטה" של צעירים דרוזים, נוצרים ומוסלמים אחרים המפנים עורף למדינה ומאמצים בעל כורחם את המסר הלא שוויוני שנשלח על ידי המדינה. חווינו גל של פרישות ועזיבות ממסגרות חינוכיות לחיים משותפים, ממדרשות למנהיגות ומכינות קד"צ. כפועל יוצא חלה ירידה בגיוסם לצבא ולמסגרות ממסדיות אחרות. התוכניות שלנו, שהעניקו תקווה אמתית וכלים ליצירת חברה אחרת צומצמו ונמחקו. יחד איתן החלום של אותם צעירים להיות חלק מהחברה הישראלית הוחלף בעלבון. הם נותרו בבתיהם מיואשים, כועסים ופגועים.

ביתר שאת כעת, אחרי העימותים הקשים בין המגזרים, אנו עדים למצב דומה של צעירים שכבר לא מאמינים שיוכלו לחיות כאן יחד.

המדינה, בתהליך הפרטה ערכי ומתמשך, מזניחה באופן שיטתי את אחד הנושאים הבוערים והמורכבים ביותר שנקרו לפתחנו. גופים אזרחיים שונים כמו זה שאני עומד בראשו, עובדים בסיזיפיות לחיבור בין החלקים השונים בחברה במטרה לקדם חיים משותפים בישראל. רובם כלל אינם מתוקצבים בנושאים אלו על ידי המדינה ופועלים מתוך שליחות ואמונה אמתית. אף על פי כן, אנו מצליחים ליצור חיבורים בין צעירים ערבים ויהודים, חרדים, חילונים ודתיים ומביאים נערים ונערות מבלי לוותר על זהותם, להכיר את הצד השני לעומק, למצוא בו את המכנה המשותף כך שיוכלו לחיות יחד. אולם בהיעדר הירתמות ממשלתית וחזונית עתידה הפעילות החשובה לטבוע בנחשול המתקרב.

האירועים האחרונים ברחובות ישראל חייבים להביא לשינוי בתפיסה ולהתגייסות דחופה ועמוקה לטיפול בסוגיה ברמה הלאומית, האזרחית והאישית, מתוך הבנה שזהו אינטרס מדיני ולאומי ממעלה הראשונה והוא גם המעשה הראוי והערכי. בכל ממשלה שלא תקום כאן, חייבת להירקם תכנית פעולה לטיפול בשסעים ולקידום חיים משותפים. חייבים להוסיף עוד שר אחד למען כולנו אחרת גם אלף שרי מים לא יכבו את השריפה שתתחולל בסבב הבא.

ערן שוורץ הוא מנכ"ל בית יגאל אלון, מרכז חינוכי וחברתי לקידום מנהיגות ראויה, חברה שוויונית וחיים משותפים.