קבוצה של דייגים מתימן מצאה לאחרונה אוצר בשווי 1.5 מיליון דולר בבטן של לווייתן - ושום זכר לג'פטו. הלווייתן לא בלע את האוצר אלא ייצר אותו בעצמו. מדובר למעשה בענבר אפור, חומר שחור-אפרפר דמוי צואה המופק במערכת העיכול של לוויתנים מסוג ראשתן גדול-ראש (שנקרא גם לווייתן זרע) ובו משתמשים בעיקר לצורכי תעשיית הבשמים.
35 הדייגים שטו במפרץ אדן, מול חופי סריה שבדרום תימן, כשנתקלו בגופתו הצפה של לווייתן זרע. הם הובילו אותו אל החוף, חתכו אותו וגילו בתוכו מסות רבות של רפש שחור ודוחה - אותו ענבר אפור ששווה הרבה מאוד כסף. אז נכון, במראה הוא אינו שונה בהרבה מצואה - וכנראה שהוא גם מריח בערך אותו הדבר - אך מדובר בחומר נדיר ונחשק במיוחד, כשלאחר חשיפה ארוכה לאוויר ולשמש, צבעו משתנה לאפור בהיר והוא מקבל ריח ייחודי בעל גוון מתקתק ואדמתי.
"ברגע שהתקרבנו אל הלווייתן, היה ריח חזק מאוד והייתה לנו הרגשה שיש שם משהו", אמר אחד הדייגים לחדשות BBC. תחושת הבטן שלהם התבררה כנכונה, "מצאנו שם ענבר שחור ששוויו סכום בלתי נתפס. מעולם לא ציפינו שהדבר הזה יעניק לנו סכום כה גבוה של כסף".
כשמחלקים 1.5 מיליון דולר ל-35 אנשים נשארים עם סכום מכובד אך לא "משנה חיים", אולם עבור הדייגים המתגוררים בתימן, מדינה בה 80 אחוזים מהאוכלוסיה חיים מתחת לקו העוני, סכום של כמה עשרות אלפי דולרים בחשבון הבנק הוא בהחלט משנה חיים - וכך היה. הדייגים חלקו את הכסף ביניהם ואיתו רכשו לעצמם בתים, מכוניות וסירות חדשות - ואפילו דאגו לתרום חלק מהכסף לנזקקים בקהילה שלהם.
עוד בנושא:
לווייתנים ניצודו במשך מאות שנים על ידי מלחים, בין היתר בחיפוש אחר ענבר למטרות סחר. בשל מאפייניו הייחודיים וריחו, שימש הענבר האפור במהלך ההיסטוריה האנושית בתעשיית הבשמים, אך נמצא בעבר במוצרים רבים, החל מתרופות וכלה בקטורת, ואף מעריכים כי הוא נמכר כאפרודיזיאק (חומר המעורר חשק מיני).. במצרים העתיקה שרפו את הענבר האפור כדי שישמש כקטורת. החומר היה ידוע לערבים, אשר עשו בו שימוש ברפואה, בישול ובישום. הוא החל להיחשף לאירופה רק בימי הביניים ובמהלך המגפה השחורה האמינו כי נשיאה של כדור ענבר אפור יכולה להגן על נושא הכדור מהמחלה. מקורו של הענבר האפור היה חידה לאנושות במשך רוב השנים. רק במאה ה-19 התברר מקורו האמיתי. שמו, "ענבר אפור", הוסיף לבלבול שכן רבים חשבו שנוצר, כמו ענבר, מעצים.
על פי השערות, בין 1 ל-5 אחוזים בלבד מלווייתני הזרע באמת מייצרים ענבר, כך שלדייגים שלנו אכן היה מזל גדול שנתקלו באחד שכזה. מכירת ענבר אפור אסורה במדינות רבות בהתאם למגבלות נוספות על ציד לווייתנים. על אף שהדייגים התעשרו מספיק כדי לצאת לפנסיה, הם נשבעו שימשיכו לדוג: "זה חלום בלתי יאמן", אמר אחד מהם, "אני אמשיך ללכת לים. אמשיך לדוג, זה בדם שלי".