הזמזום הזה נוגן בימים האחרונים די הרבה. נשאלתי כמה פעמים השבוע האם באמת "תיק 4000 קורס", כפי שטוענים כמה אנשי תקשורת וצייצני צמרת לאור מה שקורה בחקירתו הנגדית של העד הראשון במשפט נתניהו, אילן ישועה.
הכוונה היא בעיקר לשלבי הסיום בזאת שנוהלה על ידי פרקליטיהם של שאול ואיריס אלוביץ', עו"ד ז'ק חן ועו"ד מיכל רוזן-עוזר, ולפתיחה החזקה של החקירה הנגדית שמנוהלת כעת על ידי פרקליטו של נתניהו, עו"ד בעז בן צור. ובכן, הגיע הזמן לשתות כוס מים קרים ולהירגע. בן צור, חן ורוזן-עוזר, כצפוי, עושים עבודה מרשימה בבית המשפט, אבל התיק עוד רחוק מאוד מקריסה, כמו שהוא עדיין רחוק מאוד מהוכחת אשמה.
הבאזז התקשורתי החל עם חשיפת המסרונים של אילן ישועה עם יצחק הרצוג מתקופת היריבות שלו על הנהגת מפלגת העבודה מול שלי יחימוביץ'. המסרונים הגיעו לצוות ההגנה לא בדרך המלך, אלא כתוצאה מטעות של התביעה. חן ורוזן-עוזר הביעו בצדק תרעומת על כך. השופט משה בר-עם השתומם איך אפשר היה לסווג את ההתכתבויות הללו בין ישועה להרצוג כ"לא רלוונטיות" (סיווג שלא מחייב העברת חומר לתביעה).
זה המקום להזכיר שאין כמעט מגה-תיק שהפרקליטות לא נופלת בו בסיווג שגוי של שיחות ותכתובות, ובאי-העברת חומר מלא להגנה. הטעויות הללו, ובעיקר המלחמות המיותרות עם ההגנה על חומרי חקירה, גורמות לפרקליטות נזק רב מאוד, ואפס תועלת. זה שעוד לא הייתה רפורמה קיצונית גורפת בתחום הזה, שתייצר בקרה על העברה מלאה של חומרי חקירה לסניגורים מהתביעה, זו שערורייה שדורשת תיקון. שר המשפטים הבא, אנא לפעולתך המידית.
ואחרי שאמרנו את זה, בואו נדבר לגוף הדברים. באותה התכתבות שבאה לאחר ריאיון של הרצוג אצל יונית לוי בחדשות 12, כותב ישועה להרצוג: "יונית לוי הייתה נוראית, בלתי נסבלת, אתה היית עשר. תיעזר בי". מה רוצים להוכיח פרקליטי נתניהו? זה ברור. הנה ישועה, שסיפר כיצד הונחתו עליו התערבויות לטובת נתניהו, עושה דברים ביוזמתו, ללא שום הנחתה, מציע להטות סיקור בהתנדבות עבור פוליטיקאי שהוא חפץ ביקרו.
השיחה הופכת להיות פרקטית, כשהרצוג מבקש: "אשמח שהכותרת תהיה 'ניצחון מוחץ להרצוג, למרות ההתקפות נגדו. אני חייב להראות שליטה והדרה של הכלבה' (הכוונה ליחימוביץ')", וישועה משיב: "בסדר, מטופל, אני בהוואי, אבל אנחה את אבי (אלקלעי, אז עורך וואלה!)", והרצוג משיב: "איזה כיף! תתן בבקשה הנחיה לאבי". ישועה מבטיח: "בטיפול. שלח לי עוד חומר ונכין אייטם גדול על הניצחון ועל כל מסכת ניסיונותיה להכשיל".
אתמול הוצגו שיחות דומות של ישועה עם עורכים, כשהוא מורה להם לתת סיקור חיובי לאביגדור ליברמן, למנוע פרסום שלילי על דליה איציק, למנוע פרסום שלילי על ערוץ 10 (לאור בקשת חברו, המנכ"ל דאז, יוסי ורשבסקי). אם פרקליטי נתניהו רצו להוכיח כי ישועה לא היה, בלשון המעטה, מנכ"ל מהזן שאינו מתערב בתוכן עיתונאי, הם עשו זאת בהצלחה רבה. אם ירצו להוכיח בהמשך החקירה הנגדית שבתרבות התקשורתית של אותן שנים, וכנראה גם היום, בלא מעט כלי תקשורת התערבות של מנהלים ובעלי מניות בתוכן עיתונאי הוא עניין שבשגרה, הנה אני כבר מנבא לכם: הם יעשו זאת בהצלחה רבה עוד יותר.
השאלה המעניינת היא: למי בסופו של דבר תסייע ההוכחה הזאת? בשונה מפרקליטי נתניהו ואלוביץ', אני לחלוטין לא בטוח בתשובה. פרקליטי נתניהו יטענו כי הוכחת הנורמה הזאת מרחיקה באופן דרמטי את האפשרות שהתקיים יסוד נפשי של נתניהו לקשרי שוחד עם אלוביץ'. אם זה מה שקורה תמיד, יטענו עורכי הדין, וממילא אין הקלטה או הוכחת ברזל כי השניים קשרו ביניהם קשרי שוחד, אז איזה תיק יש פה?
ואפשר להביט על העניין הפוך לחלוטין: נכון, בחלקים רבים בתקשורת בישראל התקבעו במשך השנים נורמות לא אתיות במקרה הטוב, ומושחתות במקרה הרע. מנהלים מסחריים ומו"לים מתערבים תדיר בתכנים, לעיתים מסיבות עסקיות ממש, לעיתים על בסיס חברי. התופעה הזאת רווחת בעיקר היכן שלמו"לים ולמנהלים אין זיקה לעיתונות (נוני מוזס מוחרג מעיקרון זה, שכן הוא גדל בבית עם אתוס עיתונאי, אבל הוא לא בדיוק מתנהג ככזה).
ישועה הוא לא איש תקשורת ובוודאי שלא עיתונאי. יש די עדויות לכך שבמשך השנים הערכים העיתונאיים היו הרבה פחות חשובים לו, וזאת בלשון המעטה, מהאינטרסים המסחריים. הוא בעצמו מודה בכך היום. כמו ישועה, יש פונקציונרים רבים בתקשורת הישראלית שערכים עיתונאיים לא ממש מעניינים אותם. ופה הנקודה: על האדמה הזאת, המדושנת באינטרסים, גדלים שיחי פרא מושחתים, כפי שצמחו באתר וואלה!. חתיכת אדמה רקובה הייתה שם, שכן ההתעניינות של ישועה בערכים העיתונאיים עוד הייתה גדולה לאין ערוך מההתעניינות של הבעלים שלו באותה תקופה, שאול אלוביץ', שאפילו למראית עין לא התעניין. כל שעניין את אלוביץ' הוא לעשות כסף גדול מבזק.
אירוע שלא היה כדוגמתו בתקשורת הישראלית
כשיש מו"ל רעב למאות מיליונים, כשיש מנכ"ל ממולח מתחתיו שהחיבור הרעוע שלו לעיתונות בוודאי לא מאיים על העסקים, כשבמקביל נטווים קשרים עם ראש הממשלה, וכשבתווך עומד המוציא והמביא הקלאסי, ניר חפץ, זו ההזדמנות לצמח פרא באדמה הרקובה הזאת. זו ההזדמנות, אחרי כל ההשקעה בשחיתות, לבצע אקזיט של שחיתות, למשל בדמות עסקת בזק-יס, ששוויה לאלוביץ' היה מאות מיליונים במזומן.
במילים אחרות: יפה, סניגורים, שהוכחתם שישועה, כמו רבים בתקשורת הישראלית, היטה סיקור לטובת בעלי עניין ללא קשר לנתניהו. אבל בפועל ביססתם גם את מה שהתביעה רוצה להוכיח: זה שהאדמה רקובה זה ברור, כמו שהיא רקובה בתרבות הרשויות המקומיות, כמו שהיא רקובה בתחום המכרזים. אנחנו יודעים את זה. השאלה היא מי מהמתבוססים באדמה הרקובה הזאת, גם חוצה את הרף הפלילי ובעיקר נתפס בקלקלתו.
כאן בדיוק נכנס המקרה המיוחד של אתר וואלה!. הבידול שלו משאר האירועים שמוצפים על ידי הסניגורים בבית המשפט יבוא לידי ביטוי בשני פרמטרים שחייבים להיות מצטברים: אינטנסיביות ותמורה. נתחיל עם האינטנסיביות. פרקליטי נתניהו ינסו בשבועות הקרובים להוכיח באותות ובמופתים כי אתר וואלה! כלל וכלל לא היה מוטה לטובת נתניהו. הם יבואו עם טבלאות מסודרות של אייטמים, ויראו לבית המשפט כי אתר וואלה! פעל בכלל נגד נתניהו, ולכן הניסיון לבדל אותו משאר כלי התקשורת בעניין זה דינו להיכשל.
כתבתי פה פעמים רבות שתיק 4000 הוא תיק מורכב, ולדעתי סיכוייו להרשעה הם בסביבות 50%, ועם זאת, חשוב לי לומר שספירת הידיעות החיוביות אל מול השליליות היא אחיזת עיניים במיטבה, לא פחות. עם כל הכבוד לצוות של בן צור, לחיפוש בגוגל של ידיעות חיוביות מול שליליות אין שום משמעות. מדוע? קחו לדוגמה את יום הדיונים ברביעי: תוך כדי דיון גיגלתי את הידיעה המדוברת על דליה איציק שישועה ביקש להעלים. מצאתי אותה בנקל, אבל מי שהיה פותח את האתר בזמן אמת לא היה מוצא אותה, פשוט כי לא ידע שהיא קיימת.
ידיעות שליליות על נתניהו דורדרו על בסיס יומיומי למורדות האתר, הועלמו מה"הומפייג'", שונו בהן כותרות וכו'. לכן, אין שום משמעות לספירה, הרי רק במקרים הנדירים יותר צונזרו הכתבות לחלוטין. בכל השנים הללו כתבים ועורכים חשו מדוכאים מקצועית, והם יעידו על כך בבית המשפט. יש על זה ויכוח? מעבר לעובדה שערכתי בעניין תחקיר מקיף, אני בעצמי, בזמן אמת, קיבלתי מקולגות מתוסכלים סיפורים עיתונאיים מעולים, שנאסרו לפרסום באתר.
עורכי הדין ינסו להוכיח כי העיתונאים והעורכים באתר היו עיתונאי אנטי-ביבי. אדרבה, זה רק משחק לטובת התביעה, שכן זה מסביר את עוצמת הדיכוי. אם בסוף המשפט הזה, השופטים לא יבינו כי האירוע בוואלה! הוא אירוע שלא היה כדוגמתו בתקשורת הישראלית, זה יהיה כישלון מוחץ של התביעה, שכן כל עיתונאי הגון בישראל יודע שזה מה שהתרחש שם.
ולא, האינטנסיביות בעניינו של נתניהו, לא היתה דומה אפילו במעט להתערבות בוואלה! עבור שום פוליטיקאי אחר. המקרים האחרים הם שממחישים את הפלטפורמה הרקובה, זאת שבפועל אפשרה את שיעבוד האתר, שיעבוד של ממש, לאינטרסים ההדדיים של ראש הממשלה ושל אלוביץ'.
אבל, חשוב להדגיש: הוכחת אינטנסיביות, והוכחת מסה, אינה מספיקה. צריך להוכיח גם את התמורה. נכון, באופן משפטי-פורמלי, מרכיב התמורה לא הכרחי לצורך הוכחת קבלת שוחד. אך בפועל, המרכיב הזה הכרחי, בוודאי במקרה החריג הזה. בשונה מהקלות בה אפשר להוכיח את דיכוי העיתונאים בוואלה!, שלא היה כדוגמתו בתולדות המדינה - המשימה של הפרקליטות להוכיח שכל הפעולות הרגולטוריות של נתניהו עבור אלוביץ' נעשו בתמורה לסיקור החיובי, תהיה משימה לא פשוטה, שבראש ובראשונה תתבסס על עוצמת ואמינות עדותם של ניר חפץ ושלמה פילבר, שני עדי המדינה.
לסיכום, הצהלות על המבוכה שכאילו גורמים הסניגורים לישועה הן מוקדמות מדי. בתיק הזה עוד צפויים לתביעה קשיים רבים, אבל דווקא ההוכחה שיחסי הון-שלטון-עיתון בתקשורת הישראלית הם רקובים עד מושחתים, רק מחזקת את המחשת הפלטפורמה שעליה צמח תיק 4000.