הפרקליטות ביקשה היום (ראשון) מבית המשפט המחוזי בתל אביב לגזור לפחות 10 שנות מאסר בפועל על סגנית שר הפנים לשעבר פאינה קירשנבאום שהורשעה בקבלת שוחד, הפרת אמונים, הלבנת הון ועבירות מס. בנוסף לכך, ביקשה הפרקליטות לגזור על קירשנבאום קנס של 2 מיליון שקלים וחילוט של 2 מיליון שקלים נוספים.
ד"ר עו"ד מאור אבן חן מהמחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה טען כי: "קירשנבאום הורשעה בפעולה שיטתית ומאורגנת של לקיחת שוחד. תמורת השוחד הייתה אמורה להעביר, ואף העבירה בפועל תקציבי מדינה למשחדים. דרישת השוחד נעשתה ללא פחד וללא בושה, תוך הצגת דרישת השוחד כפעולה לגיטימית, המהווה תנאי להעברת תקציבי מדינה. מעשיה של פגעו פגיעה קשה בערכים המוגנים ובאמון הציבור במערכת השלטונית. עבירות השוחד מתאפיינות בקושי מיוחד שקיים בחשיפתן על ידי מערכת אכיפת החוק, שכן בעבירות אלו קורבן העבירה האמיתי של עבירות השחיתות השלטונית הוא למעשה הציבור כולו. עקב כך, אינטרס הרתעת הרבים, הרתעה משמעותית כלפי עובדי ציבור ומעורבים אחרים בעבירות השחיתות השלטונית, הוא בעל חשיבות קריטית ממש".
לפני כחודשיים הרשיע בית המשפט המחוזי בתל אביב את קירשנבאום בקבלת שוחד בכמה פרשות, בהיקף של שני מיליון שקלים. במקביל, זוכתה קירשנבאום מחלק מהאישומים. קירשנבאום הורשעה בלקיחת שוחד מהגורמים הבאים: החברה לפיתוח השומרון, המועצה המקומית מגילות, מתנ"ס מטה בנימין, תנועת הנוער עזרא, עמותת איילים, התאחדות היזמים בישראל, חברת ההפקה אברורה והנאשם השני, מנכ"ל משרד החקלאות לשעבר, רמי כהן, שהורשע אף הוא.
השתלשלות הפרשה
חקירת פרשת השחיתות במפלגת ישראל ביתנו החלה ב-2014, ובמסגרתה נחקרו 103 חשודים. בשנים שלאחר מכן הוגשו כתבי אישום נגד 19 נאשמים, מתוכם 17 הורשעו, כמעט כולם במסגרת עסקאות טיעון.
לפי כתב האישום נגד קירשנבאום, החל משנת 2006 ועד לפתיחת החקירה הגלויה בדצמבר 2014, היא פעלה באופן שיטתי ומתוכנן כדי לבצע שורת עבירות. היא מואשמת כי במקרים רבים ניצלה את תפקידיה כעובדת ציבור ואת מעמדה, ובמיוחד את שליטתה על תקציבי מדינה - הכספים הקואליציוניים - כדי לדרוש שוחד ולקחת שוחד ממוסדות ציבוריים, מעמותות ומגורמים פרטיים. זאת, תמורת טובות הנאה עבורה, עבור בני משפחתה, עבור ישראל ביתנו ועבור מקורבים, אליה או למפלגה.
במקרים אחרים, לפי כתב האישום, שיטת השוחד הייתה מורכבת יותר - במשך השנים פנו אל קירשנבאום גופים שונים שביקשו ממנה לפעול לתקצובם, ובכלל זאת המועצה האזורית שומרון, המועצה האזורית מגילות, עמותת עזרא העולמית, עמותת איילים וגורמים פרטיים שקידמו פעילות ציבורית. בתמורה, נטען, דרשה קירשנבאום נתח משמעותי מהתקציבים שיועברו.
דרישותיהם של השניים התקבלו אצל אותם גופים בכמה דרכים - קידום מטרות פרטיות של קירשנבאום או של ישראל ביתנו, שהוצגו כלפי חוץ באופן מטעה כמטרות של אותן גופים, מתן שירותים ללא תשלום עבור מפלגת ישראל ביתנו והעסקת מקורבים לקירשנבאום או למפלגה.
כך, לפי כתב האישום, נתח משמעותי מהכספים הקואליציוניים "התגלגל" בחזרה לכיסה של קירשנבאום או לכיס המקורבים אליה או למפלגה, דרך רכישת כרטיסי טיסה, מוצרי מחשב, אלקטרוניקה וצילום עבור קירשנבאום ובני משפחתה; מימון מטרות פרטיות של קירשנבאום או של מפלגת ישראל ביתנו, כמו שירותי יחסי ציבור שניתנו לקירשנבאום כדי לשפר את מעמדה הציבורי והעסקת מקורבים לקירשנבאום או למפלגת ישראל ביתנו בהיקפים של מאות אלפי שקלים.
רובם הגדול של הנאשמים בפרשה לא נידונו לעונש מאסר. עם זאת, מי שקיבל עונש כבד ביותר הוא דוד (דאוד) גודובסקי, שהיה יד ימינה של קירשנבאום וראש אגף הארגון בישראל ביתנו. הוא הורשע בארבעה מקרים של לקיחת שוחד, שתי עבירות של בקשת שוחד ושלוש עבירות של הלבנת הון. אף שהודה במסגרת עסקת טיעון, הוא נידון לשבע שנות מאסר בפועל, ולאחר מכן בית המשפט העליון הקל בעונשו - לשש שנות מאסר.