שוב יצאנו למלחמה ללא אסטרטגיה

מלחמת עזה הנוכחית ממחישה בצורה חד-משמעית שישראל יצאה אליה ללא כל אסטרטגיה, ללא כל תכנון לעתיד, ללא שום תכנית מדינית מה עושים לאחר שהמטוסים יפסיקו להטיל פצצות על עזה. ביומיים האחרונים אנו שומעים על חיפוש אחר "תמונת ניצחון" הן על ידי חמאס והן על ידי ישראל. זה פשוט לא ייאמן. אם ניתן להבין שלארגון הטרור הקרוי חמאס חשובה תמונת ניצחון כדי לשווק אותה בקרב אוכלוסיית עזה, ואולי גם במקומות אחרים, הרי שהחיפוש של הנהגת ישראל אחר תמונה דומה מהווה זלזול נורא באזרחי המדינה. הנהגת ישראל נתפסה עם המכנסיים למטה, ואת מבושיה היא מנסה להסתיר באותה "תמונת ניצחון" שאינה שווה כלום. עצם מפגש האינטרסים של שני הצדדים לחפש תמונת ניצחון, הוא מצב בלתי נסבל.

תבדקו בדוחות השונים שהתפרסמו לאחר כל סבב מלחמה בעזה, ולא רק. אותה תמונה מפחידה של הנהגה ישראלית שפשוט חדלה לפעול במישור האסטרטגי, לא חשבה כלל על היום שאחרי המלחמה. כלום. מה שכן קרה הוא שהם היו הראשונים שקפצו ראש אל אולפני הטלוויזיה, הרדיו והרשתות החברתיות, כדי להסביר איזו מכה ניצחת הנחתנו על האויב. כל שקריהם נתגלו מהר מן הצפוי כששוב החל סבב נוסף של לחימה ואימים.

גם הפעם, אנו באותו המצב. ממשלת ישראל חסרת כל תכנית. האם הציבור הישראלי שמע מי מבין המנהיגים, מסביר מה מטרות המבצע? חוץ מרטוריקה ריקה מתוכן, חוץ מתעמולה זולה, כלום. זה מזכיר לי את "תמונת הניצחון" שחמאס השיג כשנתניהו הוברח על ידי שומריו אל מרחב וגן תוך כדי נאום פוליטי באשקלון. זו הייתה תמונה שהמחישה את חדלותו של נתניהו כראש ממשלה, את חוסר האונים שלו אל מול השתוללות חבורת הטרוריסטים בעזה.

צה"ל אמור לפעול לפי הנחיות הדרג המדיני הקובע את המטרות והאסטרטגיה הרבתי. בפועל, הכול הפוך. הקבינט הביטחוני חסר כל משמעות כי למרבית חבריו אין מושג על מה דנים, ראש הממשלה מוטרד מענייניו האישיים, וכך יוצא שבעתות המשבר הקשות ביותר, אין הנהגה לישראל. זוועה.

שומר הגחלת, כלב השמירה של הדמוקרטיה, הלא היא התקשורת, גם הפעם התגייסה בצו 8 להגן בחירוף נפש על הנהגת המדינה. די לשמוע, ולו לדקות ספורות, את העיתונאים, הפרשנים למיניהם, כדי להבין שהתקשורת, ברובה המכריע, שוב בלעה את לשונה, שוב חטאה בכניעה למסרים הפוליטיים.

מי שהשלה את עצמו שניתן לחסל את חמאס, להמליך מלך חדש בעזה, אולי אפילו ישראל, מי שחשב שכל אוכלוסיית עזה תעלה על הנהגתה, מי שחלם על 40 שנות שקט, התבדו ויתבדו, לצערי הרב. עזה אינה בעיה צבאית בלבד אלא בעיני קנאים המודרכים על ידי אידאולוגיה דתית-לאומנית. בעיית עזה תיפתר סביב שולחן הדיונים. אין צורך להגיע להסכם שלום, אלא לנקוט בפעולות שיש בהן כדי להקטין עד מינימום את מעורבותה של ישראל בעזה.

אני יודע שישראל התנתקה מעזה מבחינה טריטוריאלית. מבחינות אחרות לא. וכאן טמונה הצרה הצרורה: כל זמן שישראל תהיה אחראית על כלכלת עזה, על אספקת מוצרים כאלה ואחרים אליהם, כל זמן שעזה תמשיך להיות הכלא הגדול בעולם, שקט לא יהיה. כולם יודעים זאת אלא שהקיצוניים והמשיחיים אינם מוכנים לוותר על אשליותיהם והצווים המגיעים מספירות עליונות. עד שזה לא יקרה, כולל גיוס כל הכוחות המתונים בעולם הערבי והמערבי, לדאבון לבי נישאר בדיוק באותו המקום בו היינו לפני הסבב הנוכחי ולפני כל הסבבים שהיו ויהיו.

פרופ' צ'לו רוזנברג הוא היסטוריון ומתמחה בביטחון לאומי