פרץ מובילה בתמיכה הציבורית, אבל הקרב על הנשיאות יוכרע במגרש הביתי של הרצוג

די היה להביט על המתרחש אתמול (רביעי) במסדרונות הכנסת כדי להבין איך יתנהל הקרב על תפקיד הנשיא ה-11 של מדינת ישראל. בזמן שיצחק הרצוג החזיק בידו את חתימותיהם של 27 חברי כנסת, כמעט רבע מחברי המשכן, מרים פרץ התרוצצה בין חדריהם של חברי כנסת בניסיון לגייס את החתימות האחרונות שיאפשרו לה להתמודד במרוץ היוקרתי. באותו הזמן היא ניסתה לשכנע ח"כים למה הם צריכים לתמוך בה, ולא מעט שלפה בשיחותיה את היותה אישה, מזרחית, שומרת שבת ומסורת.

"בחירתי תביא לכך שבית הנשיא ישמור שבת", אמרה לאחד מהח"כים החרדים, שכבר השתכנע מזמן להצביע להרצוג. "אישה צריכה לבחור באישה", אמרה בשיחת שכנוע אחרת עם ח"כית מהימין. שניהם העידו מאוחר יותר כי פרץ הצליחה לערער את בחירתם המקורית. טענו שיחשבו על בחירתם פעם נוספת, אבל ייתכן שעבורה זה מעט מדי ומאוחר מדי.

את שיחות השכנוע, עם אמירות מעט שונות, החל הרצוג לנהל לפני יותר משנה. הוא הגיע למרוץ הנוכחי ממוקד מטרה. כאילו דבר לא עמד בדרכו. בשיאו של המשבר הכי ארוך בפוליטיקה הישראלית, הוא יצר קשר לא רק עם חברי כנסת אלא גם עם מועמדים לכנסת. הרצוג נפגש עמם כשלא היה בטוח כלל אם ייכנסו לכנסת ולמשך איזו תקופה, ובכל אחד מהם הוא הפציר שיתמכו בו.

הבחירות לנשיאות ייערכו בחשאיות, ומספר החתימות אינו יכול לקבוע את זהות המנצח - אבל העובדה ששתיים מפלגות הימין, הליכוד ותקווה חדשה, אפשרו חופש הצבעה היא משמעותית להרצוג, ששורשיו הפוליטיים בשמאל. פרץ והרצוג פרסמו אתמול פוסטים בעמודים של כל אחד מהם בפייסבוק: היא קיבלה יותר מ-30 אלף לייקים והוא בקושי 5,000. שכן, פרץ היא דמות ישראלית אהודה מאוד. אישה ששכלה את שני בניה בשירותם הצבאי, ומצליחה בדבריה לאחד חלקים בעם.

אך הקרב על הנשיאות לא מתנהל ברחוב, והציבור לא הוא שבוחר את הנשיא. 120 חברי הכנסת הם אלה שיכריעו, ובמגרש הזה הלייקים מהפייסבוק לא בוודאות יסייעו. היותו של הרצוג דמות פוליטית אהודה גם בקרב חלקים בימין תסייע לו במרוץ הקצר, וספק אם עבודה של שבועיים בלבד עד ליום הבחירות יספיקו לפרץ להפוך את הקערה על פיה.

המרוץ לנשיאות ייערך לצד המשבר הפוליטי המתמשך בשנתיים האחרונות, והוא ניכר היטב גם בו. בליכוד הוענק חופש הצבעה, בזמן שאף אחד מהמועמדים לא הצליח לגייס את התמיכה של ראש הממשלה בנימין נתניהו. במערכת הפוליטית שברו בימים האחרונים את הראש - למה נתניהו לא הציב מועמד? הרבה סיבות ניתנו לכך אבל אחת בלטה מעל כולם.

לפי גורמים במערכת הפוליטית, נתניהו חושש מאפשרות שתרחיש של חנינה מהפרשות בהן הואשם יובא לפתחו של הנשיא הבא, ואם יודיע על תמיכה בו, הוא יעמוד בניגוד עניינים. זוהי עוד הוכחה לכך שמוסד הנשיאות הוא לא רק עולם של ממלכתיות וייצוגיות אלא גם כזה שהעולם הפוליטי נקשר בו תמיד.

אם לא די היה במשבר הפוליטי להוכיח זאת, אז גם תרחיש החנינה מהדהד בקול. פרץ תדע להיות קול מאחד וממלכתי בבית הנשיא, בדיוק כמו הרצוג, אבל ספק אם יהיו לה את הכלים והידע להתמודד גם בשאלות פוליטיות משמעותיות שעשויות להתגלגל לפתחה, וזה כלל לא יקל עליה.

כנסת ישראל בחרה עשרה נשיאים, כולם היו גברים. פרץ תנסה לשבור את הרצף ארוך השנים אבל הסיכויים שלה לכך לא גבוהים. לא רק בגלל היתרונות הרבים של הרצוג במגרש הפוליטי אלא גם לאור קושי הלכתי של הח"כים החרדים מש"ס ויהדות התורה לתמוך באופן רשמי באישה לתפקיד כזה. ואם הם לא יבחרו בה, ספק אם במפלגות השמאל יאפשרו לה את הניצחון הנכסף. ולמרות הכל, אם פרץ תהדק סביבה את מפלגות הימין, ובראשן הליכוד, יש לה סיכוי להפוך לאישה הראשונה בתפקיד הבכיר בבית הנשיא.

הרצוג ופרץ הם המועמדים היחידים שהצליחו לחצות את הסף הנדרש להתמודדות. מאחוריהם נותרו לא מעט מועמדים: פרופ' שמעון שטרית, ח"כ לשעבר יהודה גליק, הזמר יהורם גאון, מיכאל בר זוהר ועוד. כל אחד מהם לא הצליח להשיג 10 חתימות של חברי הכנסת, מינימום שנדרש כדי להיות שותף בקרב. לפני שבע שנים, בבחירות לתפקיד הנשיא ה-10, התמודד פרופ' דן שכטמן. שמו הלך לפניו, זוכה פרס נובל ומדען נחשב מאד. פרופ' שכטמן קיבל לבסוף רק קול אחד מתוך 120, מה שאולי גם יכול ללמד שכדי לנצח במרוץ לנשיאות לא די בקריירה יוקרתית או אהדה ציבורית גדולה. כשהתמיכה בכנסת אינה גלויה ומשמעותית, עדיף אולי לוותר מראש.