שלב הגשת המועמדויות לתפקיד נשיא המדינה ה-11 של מדינת ישראל הסתיים הלילה (רביעי), ובעוד שבועיים בדיוק יתקיימו הבחירות - וחברי הכנסת ה-24 יבחרו מי יכהן בתפקיד בשבע השנים הקרובות ויחליף בתפקידו את הנשיא היוצא, ראובן ריבלין. היחידים שהגישו את מועמדותם לאחר שהשיגו את מספר החתימות הנדרש מחברי הכנסת הם יו"ר הסוכנות היהודית יצחק הרצוג ומרים פרץ.
הבוקר הודיע רשמית הרצוג על כך שיתמודד לתפקיד ובהמשך הגיש למזכירות הכנסת את מועמדותו, והציג רשימת תומכים רחבה מרוב הסיעות, בהן גם יהדות התורה וש"ס שצפויות לתמוך בו מאחורי הפרגוד. להרצוג חתמו 27 חברי כנסת, מספר גבוה משמעותית מהמספר הנדרש שהוא 10 בלבד. הח"כים שחתמו חברים בכל סיעות הבית, למעט הרשימה המשותפת ורע"ם. הרצוג, בנו של הנשיא השישי חיים הרצוג, כתב כי הוא "מאמין שהנשיא הבא של מדינת ישראל יידרש לחבר מחדש את הקרע בינינו, לסמן יעד ולהתוות דרך אל מעבר למחר".
פרץ, ששכלה את שני בניה והפכה בשנים האחרונות לדמות אהודה בציבוריות הישראלית, הגישה את מועמדותה לאחר שהשיגה את מספר החתימות הדרוש, ועיקר המרוץ צפוי להתמקד בשניהם. פרץ השיגה בתחילה שמונה חתימות של חברי כנסת, אך בש"ס התחייבו להשלים לה לעשר חתימות בכדי שאכן תוכל להתמודד. בסופו של דבר השיגה פרץ 11 חתימות, בהן 10 של חברי כנסת מהימין - הליכוד, ש"ס, ימינה והציונות הדתית, וחתימה נוספת של חברת כחול לבן.
לאחר ההכרזה על מועמדותה אמרה פרץ: "לא כך דמיינתי את הכרזת התמודדותי, לא בעת הזו כשהמראות של הפצועים וההרוגים ניבטים מכל עבר. רצה הגורל, וסדר הזמנים שהוכתב בכנסת מחייב אותי להגיש את מועמדותי היום, כשברקע קולות הטילים".
בשבועות האחרונים פעלו גם הזמר יהורם גאון, פרופ' שמעון שטרית ואחרים לגייס עשר חתימות של חברי כנסת אך לבסוף הם לא הצליחו בכך. מוקדם יותר הודיע ח"כ לשעבר יהודה גליק על פרישתו מהמירוץ לאחר שלא הצליח להשיג את מספר החתימות הדרוש.
הבחירות לנשיאות יתקיימו בעוד שבועיים, ה-2.6, ובמסגרתן, חברי הכנסת יצביעו באופן חשאי על אחד המועמדים שיכהן בתפקיד למשך שבע שנים. הנשיא ייבחר על ידי רוב של 61 חברי כנסת.
המירוץ הנוכחי לנשיאות יתנהל בצל המשבר הפוליטי הנמשך, ובהיעדר ממשלה - יש לכך השפעה. הליכוד, תקווה חדשה ומפלגות נוספות הודיעו באופן רשמי כי הן מאפשרות לחבריהן חופש הצבעה. הבחירות שנערכות במליאת הכנסת מתקיימות באופן חשאי, ולהודעה כזאת אין הרבה משמעות, אך היא מלמדת גם על חוסר היכולת להתלכד סביב מועמד מוסכם אחד בימין.