"ישראל תשנה את המשוואה מול עזה", הבטיח אתמול ראש הממשלה לראשי הרשויות בעוטף, "אחרי שהמבצע הזה יסתיים כל הפרה, כל שיגור של חמאס ייענו ביד תקיפה ומיד". את דבריו חיזק ראש אגף המבצעים אלוף אהרן חליוה בריאיון בערוץ 13: "מה שהיה, לא יהיה עוד, זה נגמר", הצהיר, אבל סירב לפרט. לפי חליוה, מהמרשימים באלופי המטכ"ל הנוכחי, מעכשיו והלאה משתנים חוקי המשחק. ככל שחמאס ימהר להפנים את המציאות החדשה, כך ייטב.
נדמה לי שמי שלא הפנימו את המציאות החדשה הם לא ראשי חמאס דווקא. יסלחו לי נתניהו וחליוה, אבל מדובר בכלאם פאדי. דיבורי סרק. מאיפה אני יודע? יש לי ארכיון. אותן הצהרות, כמעט מילה במילה, כבר הושמעו במקומותינו אחרי כל אחד מהסבבים האחרונים. צה"ל גם הכריז בקול גדול על שינוי מדיניות באשר לשיגורים מעזה. אני לא זוכר אם זה היה לכבוד שר ביטחון חדש (ליברמן, בנט) או רמטכ"ל טרי (כוכבי), אבל כבר הוחלט שכל שיגור, אפילו קפצון, או בלון, ייענה בתקיפה של חיל האוויר. נו, אז הוחלט. חיל האוויר תוקף וחמאס משגר. אם לא חמאס, אז ג'יהאד. אם לא ג'יהאד, אז סוררים. הם תמיד חוזרים.
הדרג המדיני תקוע ולא מסוגל לקבל את ההחלטה הנכונה. נתניהו, שמודע לכך שהבייס שלו לא ממש מתלהב מביצועיו בכל הקשור לחמאס, חושש להיראות כמי שחותר להפסקת אש בטרם ניצחון. גנץ נמצא באותו מילכוד ממש. הוא נהנה מפופולריות מחודשת והוא רוצה לבדל את עצמו מנתניהו ההססן. גנץ החדש הוא גנץ חותר למגע, מקצוען ביטחון, מי שמנהיג את צה"ל לביצועיו המופלאים בדור הנוכחי.
בראבו. מחיאות כפיים סוערות. הבעיה היא שמאחורי ההצהרות, ההבטחות וההכרזות, אין מהות.
ישראל זקוקה למנהיג שיפתור את בעיית חמאס בעזה. המנהיג הנוכחי הבטיח להפיל את שלטון חמאס ולפרק את קן הצרעות והרקטות שנבנה לנו בחצר הדרומית, אבל הכזיב. במקום זה, הוא הפך את חמאס לבן ברית אסטרטגי והוא מגדל אותו בכלוב. הבעיה היא שחמאס פרץ כבר מזמן את הכלוב. בקרוב, מי שימצאו את עצמם בכלוב נהיה אנחנו. לחיזבאללה הצפוני יתווסף חיזבאללה נוסף, דרומי.
אני בעד פלישה רבתי לעזה והפלת חמאס. אין כרגע בישראל מנהיגות או היתכנות למהלך כזה. מכיוון שאין, השאלה היא אם המשך דשדוש מול חמאס בתצורה הנוכחית משרת אותנו. האם המשך הצהרות רהב על תמונת הנצחון הממשמשת ובאה, על או-טו-טו שוס שהחמאס לא יוכל להתאושש ממנו, מחזיקות מים. צה"ל מפגין ביצועים טובים. באמת. אבל מרגע שהמטרו הושמד והתחלנו לרדת לרמת הריסת בתים של מ"פאים, זה לא באמת הולך לשום מקום. אם היו בצה"ל מודיעים שיכולת השיגור של חמאס תוכרע, תצומצם משמעותית או תיעלם בימים הקרובים, זה היה שווה את המאמץ. אבל חמאס ממשיך לשגר כמו מטורף. כל דקה נוספת שעוברת, מגדילה את הסיכוי לתקלה גדולה שתהפוך את השולחן עלינו. הלגיטימציה הבינלאומית הולכת ופוחתת, ביידן מאבד סבלנות, העולם הערבי סביבנו רותח, החזיתות נפתחו בזו אחר זו, מדורות נדלקות בקצב אש ואנחנו ממשיכים להמתין לתמונת הניצחון.
בקבינט לא כולם מתלהבים מהמצב הזה. גבי אשכנזי, למשל, היחיד שאין לו שום שיקול פוליטי בשלב הזה (אשכנזי פרש), חיווה דעה מנומקת נגד המשך הדשדוש. הוא לא היה היחיד, אגב. אי אפשר להאשים את אשכנזי בתבוסתנות. הוא הרמטכ"ל האחרון שביצע תמרון קרקעי משמעותי בעזה, ובהצלחה. אשכנזי יודע שצריך לחתור למגע ולניצחון כשיש גיבוי או פקודה מתאימה. כשאין, עדיף לחתור למיצוי ההישגים וניתוק מגע.
מכיוון שאי אפשר להכריע כרגע את חמאס, נסתפק בסלקום. הודעה אומללה של חברת הסלולר על שעה אחת של שביתת הזדהות למטרת "שלום, דו-קיום ואחווה", הפכה את החברה לשק החבטות התורן של המיינסטרים הישראלי המתלהם. הנה, מצאנו את מרעילי הבארות בתוכנו!
אם שביתת ההזדהות הזו היא אכן "תמיכה בחמאס" (היא לא), מה נגיד על מי שמאפשר לממן את חמאס בעשרות מיליוני דולרים לחודש? אותו אחד דחף לתוך עזה מיליארדים בשנים האחרונות. במיליארדים האלה הם בנו רקטות שמשוגרות עכשיו במאותיהן והורגות בנו. האיש הזה הבטיח להפיל את חמאס, נבחר על הטיקט של ההבטחה הזו והפר אותה ברגל גסה. הוא הפך את חמאס לשותף אסטרטגי והוא הודה בזה בקולו בפה מלא. הוא האחראי הישיר והבלעדי להפיכת חמאס למודל מקוצר (בינתיים) של חיזבאללה, בדרך לעוד מאזן אימה נפיץ על הגבול הדרומי. המניה של האיש הזה, בניגוד למניית סלקום, עוד לא קרסה. המנויים שלו, כלומר הבייס, לא נוטשים בהמוניהם. אבל סלקום, זו הבעיה האמיתית שלנו.