יש פער עצום בין האופן שבו ישראל מנסה לשווק את מבצע "שומרי החומות", לבין האופן שבו חמאס מצליח לשווקו בציבור הפלסטיני והערבי. בעוד ישראל מחפשת את ההישגים הטקטיים, כמו המבצע לפגיעה ב"מטרו" של חמאס (רשת המנהרות) או פגיעה במחסן רקטות כזה או אחר, חמאס ממקסם את ההישגים שלו במישור האסטרטגי באמצעות השתלטות על הזירה הפלסטינית, הערבית ואפילו הישראלית.
כלומר, הארגון הצליח לעשות ב-24 השעות האחרונות בלבד את מה שלא הצליח לעשות אף אחד אחר בזירה הערבית: להוציא אלפי מפגינים פלסטינים למחאות בגדה, ירי של רקטות מלבנון, ירי של רקטות מסוריה ומעל הכול, ההצטרפות של הערבים הישראלים הקיצוניים למהלך של חמאס.
הסתערות של ישראלים מאום אל-פחם על גדר של יישוב ישראלי יהודי - מי עמי - בתוך תחומי הקו הירוק תוך קריאות "ח'ייבר ח'ייבר יא יהוד, ג'יש מוחמד סיעוד", אלה דברים שלא דמיינו שנראה בישראל 2021. אלה סממנים של מלחמת אזרחים וחמאס גורף את כל הקרדיט על כך בזירה הפלסטינית. אז נכון, יש הרבה הרוגים בעזה, כ-140, ויש הרס נרחב, ועדיין ההרס יתוקן באמצעות כסף קטארי (שממשלת נתניהו תאפשר להכניס כדי לשמור על השקט מול עזה) וכשבמהלך "צוק איתן", נהרגו כ-2,000 פלסטינים, מדובר מבחינת חמאס במחיר מינימלי. הארגון הזה מעולם לא בחל בשימוש באזרחים כמגן אנושי ומבחינתו הרג של חפים מפשע הוא מחיר לגיטימי עבור השגת המטרות של הארגון.
המבצע בעזה מתחיל למצות את עצמו. ישראל פוגעת בהרבה מטרות צבאיות ומגיעה אפילו להישגים משמעותיים, אך במקביל גם פוגעת באזרחים, ורק הבוקר קיבלנו דוגמה לכך עם הפגיעה בבית משפחת אבו חטב במחנה הפליטים שאטי. שמונה עד עשרה בני אדם נהרגו, מתוכם לפחות שבעה ילדים ונשים.
בנוסף לכך, צריך להודות, האפשרות שישראל תצליח להשיג "תמונת ניצחון" לא ממש ריאלית, לנוכח היעדר היכולת להפתיע את הצד השני.
עוד מתקן צבאי של חמאס ועוד חוליה, עוד מתקן לייצור רקטות ואפילו מח"ט או מג"ד בחמאס, כבר לא ישנו כבר התמונה הגדולה: ישראל לא הולכת לנצח את הסבב הזה. הסיכוי היחיד להשיג תמונת ניצחון הוא באמצעות פגיעה במוחמד דף עצמו או יחיא סינואר אך ניתן לשער שהשניים מתחבאים עמוק מתחת לאדמה תחת אבטחה כבדה. אופציה אחרת שיכולה להסתיים בתבוסה לחמאס היא פעולה קרקעית אבל אף אחד כולל אף אחד בהנהגה הישראלית אינו רוצה בכך.
כן, יש מקום לחשוב על הצעדים הבאים מאחר שהסבב הבא כבר ממתין מעבר לפינה. צריך ורצוי לשקול מחדש את המדיניות של ראש הממשלה נתניהו ב-12 השנים האחרונות, להכיל את חמאס ולאפשר לו להתעצם צבאית ללא הפרעה. לא ייתכן שישראל תאפשר לחמאס להמשיך ולייצר רקטות ללא הפרעה, ובאותה נשימה תאפשר הכנסת כספים לעזה ותבצע עוד שלל הקלות הומניטריות מתוך אשליה שכך ניתן יהיה להאכיל את המפלצת ולהרגיעה, או מתוך תפיסה מוטעית שהארגון מורתע.
חמאס הוכיח לנו הפעם שהוא לא יהסס לסכן את תושבי עזה ואת השיפור הקל במצב ההומניטרי ברצועה. ולכן צריך שינוי תפיסתי גם הצד הישראלי ובכלל זה מהלכים התקפיים מפתיעים גם בימים של שגרה ושקט.
עד כה הגדה המערבית נותרה מחוץ לסיפור ההסלמה. בודדים יצאו להפגין. אך אתמול הסיפור השתנה וכבר שנים שלא נראו מחזות שכאלה ברחבי יהודה ושומרון. זה אמנם רחוק מהמספרים שראינו בתחילת האינתיפאדה השנייה והראשונה ועדיין, אלה היו הפגנות בהשתתפות אלפים וחשוב מכך, עשרה פלסטינים נהרגו במהומות ועוד אחד בניסיון פיגוע. היום יום הנכבה, עם הלוויות של 11 פלסטינים, וניתן רק לשער שגם היום לא יסתיים בשקט.
בנוסף לכך, הפתח והרשות הפלסטינית שנשכחו להם מאחור לנוכח המתרחש בעזה, עלולים אפילו לראות באירוע הזה כהזדמנות לחזור למרכז הבמה ולאפשר להמונים ולאנשי הפתח להבעיר גם את הגדה. אז רגע לפני, כדאי אולי שוב לחשוב על סיום המבצע ולהיערך כבר לסבב הבא של המלחמה, והפעם עם אפשרות להפתיע את חמאס.