בשעה שש בערב החליט אתמול (שני) חמאס לצאת להרפתקה טיפשית ויהירה. הרפתקה שאולי תעניק לו כמה נקודות בדעת הקהל הערבית ואפילו זו שבגדה וברחבי העולם הערבי, אך תגרום לרצועת עזה לשלם מחיר יקר וספק אם תחזק את מעמדו הציבורי שם, בעיקר אחרי הדיווח על מספר ההרוגים. ההנחה של חמאס, בדומה לזו של חיזבאללה ב-2006, היא שההנהגה הישראלית תרצה לסיים את סבב הלחימה מהר ככל האפשר. מניסיונה עם ממשלת נתניהו, ניתן לשער שאכן אלה פני הדברים.
נתניהו ידע לייצר במהלך שנות שלטונו מציאות כמעט הזויה שבמסגרתה עשתה ישראל לא מעט על מנת לשמר את שלטון חמאס ברצועה ומנגד הארגון העזתי נזהר שלא לחצות קווים אדומים מדיי ואפילו לשמור על שקט יחסי מול ישראל. אתמול הפר חמאס את הסטטוס קוו הזה מתוך החלטה מודעת שהתועלת שתצמח לו מכך גדולה על ההפסד.
חמאס יצטייר כמגנה של ירושלים ושל מסגד אל-אקצא, הוא זה שלכאורה יציל את הכבוד הפלסטיני האבוד ויגרום לרשות הפלסטינית להצטייר באור מגוחך במיוחד. חמאס שהתחיל את ההסתה סביב ירושלים, המשיך אותה והצליח להבעיר את העיר, הלך צעד אחד רחוק מיי. וכאשר הסתיים לו "האולטימטום" ההזוי שעל ישראל לסגת עד השעה שש בערב משייח ג'ראח ורחבת הר הבית אפילו השיג את תמונת הניצחון שביקש: מטח הרקטות לעבר ירושלים גרם לפינוי חברי הכנסת מהמליאה ומצעד הדגלים נעצר.
אלא שסוגיית המנצח עוד רחוקה מלהיות מוכרעת. לחמאס אין "תוכנית יציאה", מלבד זו הנשענת על האינטואיציה של מפקדיה ובהם יחיא סינואר ומוחמד דף שישראל תרצה בסיום מהיר של המערכה. קשה שלא לחשוד שמי שקיבל בחמאס את ההחלטה לירות רקטות, עשה זאת מבלי לחשב עד הסוף את המשוואה. או במילים אחרות מיסקלקולציה. מערכה ממושכת מול חמאס עשויה דווקא לתת לממשלת נתניהו בדיוק את החמצן שלו היא זקוקה ולטרפד את האפשרות של הקמת ממשלת שינוי הנשענת על רע"מ.
אז מה בדיוק עבר לדף וחבריו בראש כשהחליטו להרוס במו ידיהם את עיד אל פיטר לכשני מיליון תושבי הרצועה? לא הרבה. נראה שהשיקולים הפוליטיים של בכירי חמאס פשוט גברו על האינטרס של הציבור הפלסטיני. דף ששמע את הקריאות שהשמיעו מאות צעירים פלסטינים ברחבת הר הבית "דף היקר הפצץ את תל אביב", כנראה התלהב ממעמד המושיע והגואל שניתן לו, אחרי כל כך הרבה שנים שהתנהל בצללים וגם לעניין האגו היה פה תפקיד מרכזי.
שתי הערות לסיום: אחת, למרות כל הרעש בירושלים, ידויי האבנים ומאות הפצועים בהר הבית, הציבור הפלסטיני בגדה המערבית נותר אדיש, מנותק מעזה ומירושלים ונראה שאינתיפאדה שלישית בשלב זה לפחות, עדיין לא באופק. למרבה הצער מלחמה נוספת בעזה, היא תרחיש יותר אפשרי.
שתיים, על אף מה שנדמה כהחלטה מודעת של חמאס להיכנס למלחמה, מאז המטח החריג לירושלים הארגון יורה לעבר עוטף עזה וסביבותיה ולא לעבר המרכז וירושלים שוב, במה שעלול לסבך את המצב עוד יותר. בינתיים מצרים, האו"ם וכל השחקנים הרגילים כבר מנסים לעצור את המלחמה. השאלה אם יש בכלל לנתניהו מוטיבציה לעצור כעת, כאשר כבר אתמול הוביל המהלך של חמאס לעצירת המו"מ בין רע"מ ללפיד ובנט על הקמת ממשלת "שינוי".