האירועים האחרונים בגדה המערבית ובירושלים הולידו כצפוי חילופי האשמות פאתטיות בישראל בין תומכיו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, לבין מתנגדיו. בעוד הראשונים השמיעו קריאות בנוסח "הפלסטינים כבר מריחים את חולשת ממשלת השינוי", האחרונים טענו כי "נתניהו רוצה הסלמה כדי לעצור את פינויו מבלפור". אלא שהפעם, כמו בהרבה מקרים דומים, צריך לתת קצת קרדיט למי שמנצח על התבערה - חמאס.
לא, שלל הפיגועים בגדה המערבית לצד ההסלמה בירושלים אינם קשורים בהכרח לפוליטיקה הישראלית, על אף הנטייה הפטרונית של הישראלים לראות זאת כך. דווקא הפוליטיקה הפלסטינית הפנימית היא שמשחקת פה תפקיד משמעותי כל כך. השילוב הקטלני של סוף חודש הרמדאן, יחד עם ביטול הבחירות הפלסטיניות, וכמובן העלייה במתיחות סביב פינוי הבתים בשכונת שייח ג'ראח (כן או לא) הולידו מבחינת חמאס את הסערה המושלמת - הזדמנות פז לחמם את הרוחות בגדה המערבית בעיקר סביב מזרח ירושלים.
ראשי הארגון עושים מאמץ הסברתי אדיר בשבועיים האחרונים להבעיר את הגזרה, וייאמר לזכותם, הם אפילו מצליחים בכך.
אפילו פינוי המשפחות הפלסטיניות מבתיהם בשייח ג'ראח אינה הסיבה המרכזית למה שמתרחש בימים האחרונים בירושלים. ישראל, צה"ל, משטרת ירושלים, כבר פינו בתים בעבר ועשו פעולות הרבה יותר קשות נגד הפלסטינים, בירושלים ומחוצה לה. אולם בחמאס הבינו כי נוצרה פה הזדמנות יוצאת דופן לעורר תמיכה מוגברת בארגון, על רקע ביטול הבחירות לפרלמנט, והתוצאה ניכרת בהר הבית: אלפי מתפללים שזועקים בכל ערב בגרון ניחר - "יא קסאם יא חביב אדרוב אדרוב תל אביב" (אולי גם הם קראו את הציוצים של אריה דרעי בגנות תל אביב) תוך שהם מניפים את דגלי חמאס והתנועה האסלאמית.
מערכת ההסתה המשומנת של חמאס נכנסה לפעולה מהר מאוד וכך נולד לו הפיגוע בצומת תפוח וניסיון הפיגוע של שלושת המחבלים שניסו כנראה לעשות פיגוע רב נפגעים במרכז ישראל שסוכל ליד מחסום סאלם.
התמונות האחרונות מהר הבית ביום שישי בערב רק מספקות כמובן עוד דלק למנועי ההסתה של חמאס. עם קרוב ל-200 פצועים המראות מזכירים את התמונות הנשכחות מ-29 בספטמבר 2000, יום לאחר ביקורו של אריאל שרון בהר הבית, כאשר התפרצות אלימה של מתפללים בהר הבית הסתיימה בשבעה הרוגים ועשרות פצועים פלסטינים. וכמה שעות לאחר מכן לפרוץ אינתיפאדת אל-אקצא. יחד עם זאת, בניגוד לאירוע ההוא לפני כמעט 21 שנים, הפעם לא היו הרוגים או "שהידים". ועדיין ייתכן שהתמונות מההר ייתנו השראה ללא מעט צעירים מתוסכלים בגדה, לבצע עוד פיגועים.
מבחינת חמאס המדיניות הישנה נושנה קורמת כעת עור וגידים: הבערה של ירושלים עם שאיפה להדליק את הגדה, תוך שמירה של עזה אל מחוץ למשוואה. וזאת על אף ההבטחות של מוחמד דף להכות בישראל אם תימשך "הפגיעה באל-קודס". דף לעת עתה מבין שלמרות כמה דקות של תהילה שיקבל אם יאפשר חידוש מסיבי של ירי רקטות, הרי שמערכה נוספת ברצועה עלולה להזיק לחמאס קשות, דווקא בתקופה שבה ישראל מאפשרת שפע של הקלות הומניטריות של הרצועה וכמה ימים בלבד לאחר שממשלתו של נתניהו מאפשרת הכנסה של עוד 30 מיליון דולר קטאריים לטובת עזה. אז למה להרוס את עיד אל-פיטר, החג המסיים את הרמדאן, ברצועה, אם אפשר לעשות זאת בירושלים ובגדה?