לפני שנה בדיוק נכנסה ישראל לסגר הראשון כתוצאה ממשבר הקורונה, לאחר שהתגלו בסך הכול 5,500 מאומתים לנגיף בכל הארץ, לצד 15 מתים. מאז, ידעה ישראל עוד שני סגרים, יותר מ-800 אלף חולים, כמעט 6,200 מתים, יותר מחמישה מיליון מתחסנים וחדירה של ארבעה וריאנטים שונים לארץ.
כיום, מאז מבצע החיסונים שהחל לתת את אותותיו, הנתונים מעודדים מאוד, ואף הפתיעו את בכירי מערכת הבריאות. מקדם ההדבקה נמוך ומתקרב ל-0.5, מספר החולים הקשה הגיע לפחות מ-500, כש-90% מאותם החולים לא השלימו את תהליך החיסון, והתמותה הצטמצמה בעשרות אחוזים.
כינסנו את שלושת בכירי משרד הבריאות - מנכ"ל משרד הבריאות פרופ' חזי לוי, ממונה הקורונה פרופ' נחמן אש והמשנה למנכ"ל היוצא פרופ' איתמר גרוטו - שהובילו את המערכה הקשה, בכדי לסכם את אחת השנים הקשות שידעה המדינה, לבחון איפה טעה המשרד בהובלתם, ולבדוק מה מערכת הבריאות למדה ואיך היא ממשיכה מכאן.
לקריאה נוספת על הקורונה
פרופ' לוי נכנס לתפקידו כמנכ"ל המשרד לאחר השבעת הממשלה וכשהגל הראשון והקטן יחסית דעך. "אני יוצא מהשנה הזו בתחושה שהצלחנו להתגבר על אירוע קשה ביותר", קובע לוי. "מבחינה רפואית - ניהלנו את המשבר בצורה מעוררת כבוד. תמיד אפשר היה לעשות יותר טוב ולשפר ותמיד יהיו כאלה שיתלוננו. אני יוצא בתחושה של גאווה וסיפוק רב ממערכת הבריאות שלנו ומה שהצליחו לעשות. אחוז התמותה הוא לא יותר גבוה מהמצופה, המתים הם בעיקר בקרב החולים המורכבים שהיו להם מחלות רקע ושהגוף שלהם פחות עמיד בזעזוע הקורונה".
באיזו נקודה אתה חושב שהייתה טעות או שהיית עושה אחרת?
"היינו צריכים להגיב מהר יותר לנתב"ג - זה הביא הרבה תחלואה. פתחנו את השמיים ברצון רב, הגדרנו מדינות אדומות וירוקות ואני חושב שאולי היינו צריכים לסגור מהר יותר את נתב"ג, בטח עם הטיסות מדובאי שהביאו לתחלואה גבוהה".
לדברי פרופ' לוי, "נקודה אחרת היא הסגרים הדיפרנציאלים, שקרו לפני הסגר השני. היה שלב שסגרנו 40 יישובים אדומים, כולל בלילה, וזה לא הביא כלום. אנשים הסתובבו ברחובות, יצאו מהיישובים, כולם הוגדרו כחיוניים - זה עשה יותר נזק וכעס מתועלת. בהמשך נמנענו מסגרים בשיטה הזאת, הבנו שאי אפשר היה לאכוף אותם - זה לא היה רציני".
"הממשלה החליטה לתעדף חינוך על פני מסחר"
"דבר טוב שעשינו זה ששילבנו את פיקוד העורף", מציין פרופ' לוי. "זה הביא ובנה יכולות קטיעת שרשרת הדבקה ויכולת שליטה, יותר מאשר משרד הבריאות עשה לבדו - זה היה מכפיל כוח. כשמדובר בכזה אירוע המוני, שהוא יותר גדול מאירוע רפואי גרידא, צריך לגייס את כל המשאבים שיודעים לעסק בחירום".
במבט לאחור, יכול להיות שהייתם צריכים לתת עדיפות למערכת החינוך, יותר ממה שנתתם?
"אני חושב שכן נתנו עדיפות למערכת החינוך, אבל צריך להבין שכל הגרפים, גם מסביב לעולם, מראים שפתיחה רבתי של מערכת החינוך הביאה להדבקה רחבה. אני לא נכנס לשאלה אם הם נדבקו בבית הספר, אבל אם אנשים נמצאים בכיתה יום שלם, לרוב ללא שמירת הכללים - זה יוצר הדבקה.
רצינו לפתוח את הענפים בסדר מסוים ולא בחופזה. כשהשרים רצו לפתוח גם גנים וגם בתי ספר וגם את המסחר ביחד - לנו זה הפריע, במיוחד כשאתה לא יודע מאיפה התחלואה מגיעה. הממשלה החליטה לתעדף חינוך על פני מסחר. למרות ההחלטה הזו היה שלב שהוחלט לתעדף את המסחר לצד החינוך, אבל זה לא באמת עובד".
מה הדבר המרכזי שלמדת בתקופה הזו?
"ללמוד לשתף וללמוד מאנשים אחרים, גם מכאלו שיושבים בכל ליל שבת וטורחים לתת עצות ואומרים לעם ישראל 'משרד הבריאות טעה' - צריך לשמוע אותם. בגלל זה הדבר הראשון שעשיתי שנכנסתי לתפקיד זה לכנס קבינט מומחים, שבתוכו יש אנשים שדאגו להשמיץ. אני איש של חירום ואחד הדברים החשובים כדי להתגבר על מצבי חירום הוא שיתוף פעולה ותיאום בין כל הרשויות".
האם אתה חושש שהפגיעה בפרטיות ובזכויות תימשך אחרי הקורונה, שמשהו נסדק ולא יחזור להיות כמו שהיה?
"לא, ממש לא", קובע לוי בנחרצות. "גם אנחנו הרגשנו חוסר נוחות כשהיינו צריכים למסור שמות של לא מחוסנים, ואנחנו גם מרגישים אי-נוחות במקום שיש שב"כ וצמידים. אבל בנקודה שאתה מעמת את זכות הציבור לבריאות עם הציבור שלא ממש שמר על הכללים - במקום הזה המטרה מקדשת את האמצעים כדי למנוע תחלואה ולהפחית הידבקויות. אני חושב שצריך להיות מספיק נבון וחכם לאפשר את זה בחירום ולהוציא את זה כשאפשר - אין לי שום מטרה להיות האח הגדול".
לאיזה פרויקטור יותר התחברת?
"רוני ונחמן שני אנשים שונים מאוד. רוני הכניס שינוי בחשיבה עם רתימת הצבא והקמת המשל"ט והדסקים. נחמן איש ידען ומסור עם הרבה אינטליגנציה רגשית. שניהם תרמו מאוד. בנימה אישית - זה לא קל לי כמנכ"ל לקבל את רוני 'כמנכ"ל על', אבל יש לו איכויות שאפשר רק ללמוד מהם. בסוף מצאנו את הדרך לעבוד ביחד באהבה. את נחמן אני מכיר שנים, ואני זה שביקשתי ממנו לבוא. אנחנו עובדים באהבה יחד".
איך המשרד ייראה ביום שאחרי?
"אנחנו עסוקים בזה עכשיו. התחלנו פרויקט רווחה לעובדים בבתי חולים ובקהילה, שראו כאב ומוות ועבדו ללא הפסקה ונלחמו בתוך הקורונה - אנחנו רוצים לרפא את נפשם ואת גופם. אנחנו רוצים לרפא את האנשים, שפחדו, שהיו בסגרים, שאיבדו קרובים, שראו את מפעל החיים שלהם נהרס. המטרה העיקרית - חייבים להגדיל ולעבות את מערכת הבריאות. צריך למנות הרבה אנשים ולמלא את השורות במשרד. אני חייב להגיד שיש תחושה טובה במשרד ואני רוצה שזה ימשיך".
ממונה הקורונה אש חושב שהטעות הקריטית של המשרד הייתה דווקא לפני הסגר השלישי. "הנקודה שהייתי עושה אחרת זה לעצור לפני הגל השלישי יותר מוקדם ולא להגיע לשיא שהיינו בו", מסביר אש בעדינות המוכרת שלו. "אמרנו את זה אז בזמן אמיתי אבל לא הצלחנו להשפיע מספיק. לקח זמן עד שהתקבלה החלטה על הסגר החלשלוש, ואחרי זה הסגר המהודק - שהתחיל את הירידה. אני חושב שאם היינו עושים את הצעדים קודם לכן אולי לא היינו מגיעים לשיא שאליו הגענו".
מדוע לא הצלחתם להעביר את חומרת המצב למקבלי ההחלטות?
"מכיוון שזה קשה לקבל החלטות על סגר מוקדם, בגלל המשמעות שיש למשק ולחינוך. בדיונים בממשלה ובקבינט היה קשה להעביר את זה. הייתה לנו אופוזיציה רחבה, לא במובן הפוליטי. כולם אמרו 'בואו נחכה עוד קצת'. זה קרה גם לקראת הסגר השני, עוד לפני שנכנסתי לתפקיד. אני חושב שצריך לקבל את ההחלטות יותר מוקדם, אבל זה לא קל. גם בימים שבהם דיברנו שאולי יהיה גל רביעי, חשבתי לעצמי מתי נכון לעצור. תמיד עדיף לעצור מוקדם, אבל זה קשה".
אתה עדיין חושב שיכול להיות פה גל רביעי?
"אני חושב שבסיטואציות מסוימות עדיין אפשר להגיע לכך, אבל אני אופטימי ומעריך שלא נגיע לשם". אש מודאג בעיקר ממערכת החינוך: "אם ניתן למערכת החינוך להתנהל בלי מסכות, בלי קפסולות ולקצר את ימי הבידוד, זה יכול להוביל להתפרצות חזקה בקרב ילדים וגם מבוגרים שלא התחסנו. היום, בשונה מלפני שבועיים, אני הרבה יותר אופטימי ומעריך שלא נגיע לשם. בהתנהלות לא אחראית שלנו זה יכול לקרות".
"יהיו עוד מתים מקורונה - המחלה לא תעלם לגמרי"
הגענו ליותר מ-6,000 מתים. זה כישלון?
"זה נתון כואב וכל אחד מהם זה עולם ומלואו. אני זוכר שבתחילת המגיפה היה שיח שהמתים הם רק בעלי מחלות רקע, היום אנחנו יודעים שזה לא נכון ושהרבה מהם יכלו להיות איתנו. אם לא היינו מגיעים למספרים הגדולים, יכול להיות שהיינו יכולים להציל יותר חיים. בהשוואה הבינלאומית מספר המתים שלנו ביחס לשיעור המאומתים הוא נמוך יחסית", הוא אומר, על אף שביחס לאוכלוסייה נתון התמותה בישראל הוא מהגבוהים בעולם.
"אני מעריך שזה קשור בשירותי בריאות טובה ואולי גנטיקה אחרת, יש דברים שאנחנו לא יודעים. כישלונות אפשר לצייר באיטליה וצ'כיה - שם קרו דברים באמת חמורים. אני לא אומר שעשינו כל מה שאפשר, היו דברים שהיינו יכולים לעשות אחרת, אבל לא הייתי משתמש במילה כישלון".
קצב התמותה הולך ויורד, יש הערכות מתי נגיע ל-7,000 מתים?
"לא יודע לנבא אם ומתי נגיע ל-7,000 מתים. יכול להיות שנגיע לשם, אבל אני מקווה שמגמת הירידה תימשך, ויחד איתה יש לנו 20-10 מתים כל יום. יהיו עוד מתים מקורונה - המחלה לא תיעלם לגמרי. ככל שנדע לשמור על מספרים נמוכים אני מקווה שנגיע לחסינות עדר. ואז המחלה תישאר איתנו אבל בצורה אחרת".
אזרחים רבים חושבים שהפתיחה הנרחבת קשורה בבחירות, וגם אתה אמרת שיש התערבות פוליטית, ופרופ' בליצר אמר שצוות המומחים לא המליץ על פתיחה כזו. עד כמה מסוכנת הפתיחה הזו?
"כל תכנית הפתיחה היא שלנו - של אנשי המקצוע. אנחנו בנינו אותה והצגנו אותה לקבינט עוד לפני חודש וחצי, לקראת היציאה מהסגר. היא לא הייתה מכוונת תאריך מסוים, אלא הערכנו שאפשר לפתוח מהר יותר בגלל החיסונים. היו שלבים מפחידים בדרך, היו אמרות - גם אצלנו בצוות המקצועי - 'לא נגיע לפעימה השלישית כי המדדים יעלו ונצטרך לעצור'. אבל גם הפסימיים מבינינו התלהבו מהתוצאות שאפשרו את הפתיחה. אני לא יכול להאשים את המערכת הפוליטית בפתיחה, מצד שני היו לחצים של גורמים שרצו לפתוח יותר בגלל החיסונים, אבל אנחנו הלכנו על פתיחה זהירה, שקולה ויחסית מהירה. שמנו יעדים, ובכל נקודת זמן עמדנו בהם, כולל בפעימה השלישית שהיינו ממש על הגבול".
אתה כועס על הלא מתחסנים?
"אני לא כועס, אני חושב שהם טועים ועושים החלטה לא נכונה. אני יותר מצטער שהם לא מבינים מאשר כועס. ההחלטה היא קודם כל אחד לעצמו, ואני לא רוצה להיות במדינה שמכריחה אנשים להתחסן. יש פה את הבחירה של הפרט וזה בסדר".
מנגד, רבים חושבים שהמשרד יוצא בהצהרות מול הזנים החדשים ונוטה להפחיד את הציבור שלא לצורך. למעט המוטציה הבריטית, שאר המוטציות לא היוו גורם בעייתי.
"לא היתה לנו שום כוונה להפחיד, ובטח לא לעשות את זה סתם. יש לנו אחריות לצייר את המציאות ואת הסיכון שיכול להיגרם בהמשך. לא יכולנו לחזות את ההתפשטות של המוטציות, במובן של איזה מוטציה תנצח. יש לנו מזל שמי שניצחה בהתפשטות זו המוטציה הבריטית, שהחיסון עובד עליה טוב. אמנם היא גורמת ליותר תחלואה ואולי גם לתחלואה יותר קשה, אבל אין ספק שהסיכון הגדול זה מוטציה שהחיסון לא עובד עליה. על המוטציה הדרום אפריקנית החיסון עובד קצת פחות טוב, אבל אני מעריך שהיא לא תתפשט באופן נרחב.
יכול להיות שתגיע מוטציה שהחיסון לא יעבוד עליה והיא תתפשט בקרב כל המחוסנים. תיאורטית זה קיים - אי אפשר לא להגיד את זה. עדיף להגיד מאשר שאחר כך יגידו למה לא אמרתם. אני חושב שהיינו זהירים במידה הנכונה".
הבעיה בנתב"ג לא נפתרה, ונראה שהיא רק הולכת וגדלה כשעכשיו יש יותר נכנסים ואין מספיק אכיפה או צמידים. איך פותרים את זה?
"זה בהחלט פתח שמוטציות יכולות להיכנס דרכו, גם מוטציות מסוכנות ויכולה להיווצר גם אצלנו מוטציה מקומית. אי אפשר למנוע את זה ב-100%, צריך לעשות צעדים שיצמצמו את הסיכון. כל המגיפה הזאת זה ניהול סיכונים. גם תיאורטית לא יכולנו באמת לעצור את כל הטיסות ולהסתגר בבית, לכאורה היה אפשר להשתמש באמצעים יותר קשים - אבל יש להם משמעות מאוד קשה. אני לא חושב שאפשר במדינת ישראל להגיע ל-0 הדבקה, צריך לנקוט בצעדים ריאליים, בעיקר בהתפתחות והגעת מוטציות".
איך להערכתך החיים שלנו הולכים להיראות בעוד חודשיים? נוריד את המסכות?
"לקראת הקיץ המסכות יהפכו לנטל הולך וגדל. אם רמת התחלואה תישאר נמוכה אז אני מעריך שזו נקודת זמן שנתחיל להוריד אותן, כנראה בהתחלה בחוץ. אני הייתי רוצה שנלך לצעדים שיאפשרו יותר שיקול דעת לאזרח. כלומר, תשתמשו במסיכה בשיקול דעת - אין חובה בחוץ, אבל אם מתקרבים למישהו, אתם בהתקהלות, נכנסים למקום סגור - שימו מסכה. בשאר המקומות לא אכפת לי - מבחינה אפידמיולוגית הסיכון הוא קטן, אבל זה מבלבל ויגרום לתת שימוש במסכה. בשלב הזה אנחנו רוצים אובר שימוש ולא תת שימוש".
מה העתיד שלך במשרד? האם אתה רוצה להיות משנה למנכ"ל?
"התפקיד של הפרויקטור הוא תפקיד זמני ואני מקווה שמהר מאוד לא יהיה צורך בו. תפקיד המשנה למנכ"ל התפנה, כשיצא מכרז אני אציע את עצמי למכרז. כרגע אני כל כולי בתפקיד הזה".
המשנה למנכ"ל היוצא, פרופ' גרוטו, הוא היחיד שליווה את המגיפה במשרד מתחילתה ועד לחודש האחרון שסיים את תפקידו. הוא מסכם את המשבר באופן אחר ולא פוחד להפנות אצבע מאשימה לפוליטיקאים: "בתוך המשרד לא נבהלנו מהמוטציות. היה לחץ של הדרג הפוליטי סביב המוטציות. זה הפחיד את הפוליטיקאים, מכל המפלגות. היו הבדלים בגישות בתוך המשרד לגבי הסיכונים, הרגשתי שבחלק מהאירוע הסיכונים ניהלו אותנו ולא אנחנו ניהלנו אותם. היה צריך לתקן אחרי הבלאגן בנתב"ג, והדרג הפוליטי הגזים".
גם גרוטו סבור שמספר המתים בישראל הוא הרע במיעוטו: "6,000 זה לא כישלון, אלא זה הישג. אולי היינו יכולים להוריד טיפה בשוליים, אבל לא בסדרי גודל רחבים. הצלחנו משום שהטיפול הרפואי היה טוב. בכל מקרה, בארץ לא היה אפשר להגיע ל-0 הדבקה - זה לא מתאים לתרבות שלנו".
"אין לי ספק שניהול המגיפה צריך בדיקה, לא יודע באיזה פורמט. תחקיר זה דבר בסיסי. זה צריך להיות ברמה מעל משרד הבריאות", קובע גרוטו. "התקופה הכי טובה הייתה של גמזו, למרות שהיא לא הסתיימה בצורה של הצלחה. הוא הצהיר שלא היה סגר והיה סגר, אבל הוא החדיר אופן ניהול אחר למשבר. הוא נכנס לסיטואציה פוליטית קשה".
במבט על ההפרות במגזרים, אתה סבור שהניהול המגזרי היה טוב או נכשל?
"נעשה מאמץ מצד המשרד לעשות שיח מכבד עם כל המגזרים, יש דסקים לערבים ולחרדים. התושבים סמכו עליהם שייצגו אותם והם ייצגו אותם בקבינט. עשינו הסברה והרגשתי שבמשרד אנחנו עובדים איתם נכון. הטעות הגדולה של גמזו היא שההתייחסות למגזרים לא הייתה נכונה. הוא נכנס עם החרדים ראש בראש וזה היה לא נכון. הקורונה הייתה מראה של תופעות חברתיות ואולי העצימה אותן, כך שהיה בולט שחברה שהערבית והחרדית בישראל נמצאות בשוליים החברתיים שלנו".
איפה הייתה הנקודה הכי קשה?
"הכי קשה היה היציאה מהגל השני והניסיון לפתוח אחריו. הגל הראשון היה קל והאזרחים שיתפו פעולה מצדם - הם הבינו שיש בעיה", מסביר גרוטו. "אני זוכר שלפני הסגר השני הייתה שיחה עם כל הבכירים ופתאום אמרתי להם צריך סגר. כולם היו בשוק כי גמזו הוביל עמדה להימנע מסגר כמה שאפשר ואני הייתי איתו. אחרי זה ניסינו לפתוח בקצב מהיר, לקחנו סיכונים והבנו שזה היה ניסוי ותהייה". גרוטו מתנשף, ניכר עליו כי זו הייתה תקופה קשה עבורו, שאחריה החליט לסיים את תפקידו. "בגל השלישי נוצרה תקווה וכבר היה הרבה פחות קשה", הוא מסכם.
שלושת הבכירים נשמעו מעודדים, אופטימיים והביעו תקווה שעלינו על דרך המלך ליציאה מהמשבר. תחושת הניצחון מורגשת בכל פינה במשרד הבריאות בירושלים ובמרכז השליטה באייר פורט סיטי. מנגד, לכולם ברור שעכשיו צריך לעסוק בהבראת מערכת הבריאות ולהשאירה במרכז סדר היום הציבורי והתקשורתי.