הצמידים האלקטרוניים בקורונה מראים כמה המדינה אדישה לאלימות כלפי נשים

יום האישה הבינלאומי נועד להבליט את ההישגים הכלכליים, הפוליטיים, התרבותיים והחברתיים של נשים, אבל חשוב מכך, הוא נועד לתת בולטות לאתגרים ולכשלים שעוד נותרו. אי השוויון והפערים בולטים בעיקר כשבוחנים את מקומן של נשים בעוצמה הפוליטית, הכלכלית, הביטחונית ובשוק התעסוקה על כל גווניו. הפעם הייתה זאת הקורונה שהוכיחה שוב, שההישגים שנבנים כבר שנים נדבך אחר נדבך עבור נשים ולמען קידום שוויון חברתי, לא יציבים בשעת משבר ומאוד פגיעים.

אבל הקורונה חידדה משהו נוסף: בשעה שהממשלה באמת "רוצה משהו" ומחליטה שהדבר מאוד חשוב לה, היא עושה. היא פועלת בכל דרך אפשרית. ההחלטות הנוגעות לאותו "דבר" מנצחות גם בימים של שיתוק פוליטי ומערכתי. עד כה התרגלנו לכך שהמדינה מחליטה ורוצה רק כשהנושא קשור לביטחון הלאומי. הקורונה באה והזכירה לנו שהמדינה מחליטה ורוצה, גם שלא בנושאי ביטחון, היא מצליחה.
כך למשל, ההחלטה לחייב ענידת צמיד אלקטרוני לשבים מחו"ל, ובכך לחסוך מהם את השהות בבידוד במלונית. בשם המגיפה המשתוללת, שמים את הכול בצד ופועלים בכל הכוח. פעולה שלפני שנים נטען כנגדה, כי היא רומסת את חוקי הגנת הפרט, נעשית בראש גלי. אנשי המקצוע שמתנגדים לה, או טוענים שאין בידם לאכוף, נדחקים בנימוס הצידה והופכים לשקופים. התקשורת, כבבואה להלכי הרוח בציבור, מקבלת את ההחלטה בהבנה. כולם מהנהנים בראשם באדישות.

אם כולם אדישים, מדוע אני נזעקת? כי כבר לפני ארבע שנים, אני, אז חברת כנסת שמשקיעה את כל מרצה בניסיון למנוע מגברים אלימים לפגוע בבנות זוגן, ניסיתי לחוקק את "חוק האיזוק האלקטרוני". לפי הצעת חוק זאת, גברים שקבלו צו הרחקה מבנות זוגן יענדו את הצמיד וכך לרשויות החוק יהיה כלי אכיפה ופיקוח אם בן הזוג הפר את הצו והתקרב. הרבה מאוד סבל וכאב היה נחסך להרבה מאוד משפחות, נשים היו ניצלות ממוות אם המדינה הייתה מחליטה אז, שהנושא של פגיעה בנשים באמת חשוב לה.

ניחשתם נכון. הצעת החוק הזאת עברה בטרומית כבר ב-2017, אך היא נתקעה בוועדות, הרחק מדרך המלך, כיאה לנושא זניח בסדר העדיפות של מקבלי ההחלטות וראשי המדינה. גם ההצעה הממשלתית שעברה שנה לאחר מכן תוך התחייבות להעבירה ב"חקיקת בזק" - לא צלחה. יש שיאמרו, אנחנו אמנם "סטארט-אפ-ניישן", אבל אנו נכשלים בבירוקרטיה. אמירה כזאת אולי מבוססת על הנחה נכונה, אבל היא עושה הנחה משמעותית לסיבה האמיתית לכך שנושאים חשובים לא מטופלים: קביעת סדרי העדיפות כושלת. זהו דפוס חוזר המחייב שינוי מהותי בחשיבה שלנו כאומה. המחשבה שלנו, של כולנו, חייבת להיות מושתתת על ההבנה, שהמרחב הציבורי חייב להיות בטוח לכולם, גם לנשים וגם לגברים, במידה שווה.

ביום האישה עלינו, כחברה, לאמץ לפחות יעד לאומי מרכזי אחד בשנה, שאותו נקדם לטובת שוויון בין מגדרי. לא לתת לחגיגות יום האישה לטשטש את המטרה הנעלה של קידום כלל הנשים והבאתן לעמדת שוויון כראוי בחברה מודרנית ובמדינה מוסרית.

הקורונה הציבה בפנינו מראה וחידדה לנו עד כמה תהליכי קבלת ההחלטות לקויים. בחסות אותה מגיפה, זוהי עת מצוינת לשינוי ולתיקון. שינוי יכול להתחיל כבר היום: תתחילו בלאמץ את המודל של איזוק אלקטרוני גם נגד גברים מכים שנגדם הוצא צו הרחקה. אנחנו כחברה מגבים את המדינה שמגייסת משאבים עצומים ונלחמת בנגיף אלים שמשתולל ופוגע בחפים מפשע. כל הדרוש הוא לאמץ את אותן אמות מידה מחמירות גם נגד נגיף האלימות נגד נשים.

ד"ר עליזה לביא היא חברת כנסת לשעבר ויו"ר הועדה למעמד האישה ולשוויון מגדרי.