החקלאות נעלמה, והעשירים משתלטים על הכנרת: "הופכים חלקות לחופים פרטיים"

שטח בגודל 2.368 דונם, שייעודו הוא חקלאי ושנמצא סמוך לכנרת, נמכר ביוני האחרון במחיר של 2.6 מיליון שקלים. למרות שייעוד החלקה לא השתנה - הוא היה ונותר יעוד חקלאי - ערכה זינק ביותר מפי ארבעה ממחירה בשנת 2008, אז נמכר שליש מאותה חלקה במחיר של 210 אלף שקלים, שווי של 630 אלף שקלים לכל החלקה.

מתברר כי שורה של חלקות חקלאיות במושבה כנרת, שנמצאות מטרים ספורים מהאגם, הפכו יעד מבוקש לבעלי אמצעים. בסוף השבוע שעבר פורסמה מודעה ובה מוצעת למכירה אחת מאותן חלקות. שטח החלקה הוא 1.72 דונם ובמודעה היא מתוארת כ"חוף פרטי בכנרת".

"המחירים של השטחים האלו השתגעו, לא אתפלא אם מחיר החלקה שמוצעת עכשיו למכירה ינוע בין 5-2 מיליון שקלים", אמר מתווך נדל"ן מהצפון. "אין בעסקה הזאת הגיון כלכלי משום שזו אדמה חקלאית. אני לא הייתי משלם גם 200 אלף שקלים על שטח כזה שנועד רק לחקלאות. אבל אנשים בעלי אמצעים רואים בשטח הזה לכאורה כחוף פרטי בכנרת, למרות שהוא לא באמת כזה. זו אדמה שקרובה מאד לחוף הכנרת וזה הפך לסמל סטטוס".

על חופי הכנרת חלה תמ"א 13/13, שהיא תוכנית המתאר הארצית למרחב הכנרת ולחופיה. ביום רביעי האחרון אישרה ועדת שרים לענייני פנים, שירותים, תכנון ושלטון מקומי בראשות שר הפנים אריה דרעי את אותה תוכנית, הקובעת את מדיניות שימור ופיתוח הכנרת וחופיה.

תמ"א 13/13 מוגדרת כתכנית מתאר ארצית חלקית, שחלה על אגם הכנרת והמרחב היבשתי סביב האגם. היא אושרה במועצה הארצית לתכנון ולבניה לפני מספר חודשים והועברה לאישור הממשלה. התכנית מחליפה למעשה את התמ"א הנוכחית. התכנית המעודכנת מחדדת ומקשיחה את התנאים, שבעבר הקלו על תכניות בינוי ופיתוח שונות סמוך לחופים.

בהודעת משרד הפנים השבוע נכתב כי "מטרת התכנית היא להסדיר את המצב התכנוני בחופי הכנרת ולעדכן את מדיניות התכנון הארצית לאזור כנרת, תוך מימוש הפוטנציאל התיירותי הגלום במרחב הכנרת לצד שמירה וטיפוח השטחים הפתוחים; פיתוח ושימור אתרי ההתיישבות, המורשת, הדת וערכי הטבע והנוף סביב הכנרת; ושמירה על אגם הכנרת כמאגר מים חיוני של מדינת ישראל, לרבות תפקודיו הנמליים ומשאביו הסביבתיים והנופיים".

• גוש 15307, חלקה 12
• תאריך: 8 ביוני 2020
• 2,368 מ"ר - 2,600,000 שקלים חדשים (שווי של 1,097,972 שקלים לדונם)
• גוש 15307, חלקה 16
• תאריך: 2 באוגוסט 2020
• 2/8/20- 491 מ"ר - 450,000 אלף שקלים (שווי של 916,496 שקלים לדונם)
• גוש 15307, חלקה 18
• תאריך: 2 באוגוסט 2020
• 1,179 מ"ר - 878,750 שקלים חדשים (שווי של 745,335 שקלים לדונם)
• מקור: רשות המסים

אבל לא בטוח שתוכניות המתאר ואכיפתן חדות מספיק, וייתכן כי פרשנות או אכיפה מקלות הן שמהוות תמריץ למרוץ אחר החלקות שליד הכנרת.

בשטח האדמה שנמצא בין כביש 90 לקו החוף של הכנרת, ובין המושבה כנרת בדרום וחוף צינברי בצפון, יש חלקות אדמה פרטיות הרשומות בטאבו. המושבה כנרת קמה לפני 113 שנה וחלק ממייסדיה רכשו אז חלקות אדמה שנרשמו על שמם. עם השנים, ככל שרווחיות העיסוק בחקלאות הלכה וירדה וצאצאי המייסדים נטשו את הענף וחלקם גם עזבו את היישוב, עלתה במקביל האטרקטיביות של אותן חלקות שסמוכות לאגם הכנרת.

בחלק מהחלקות הוצבו קרוואנים וסככות שנועדו לפעילות נופש ופנאי. במספר מקרים גם נעשה חיבור לתשתיות מים או חשמל. יש לציין כי לא מדובר בפעילות מסחרית, אלא בפעילות פרטית. בעבר נעשתה פעילות מסחרית באחת החלקות והיא הופסקה. בכניסה לחלק מאותן חלקות הוצבו שערי מתכת ועל הגדרות בחזית נמתחו יריעות פלסטיק גדולות ואטומות.

כבר יותר מעשור שמתבצעות עסקאות קניה ומכירה של אותן חלקות. מעקב אחר אותן עסקאות מעלה כי שווי החלקות זינק בצורה חדה.

"אין בעסקאות האלו שיקול כלכלי", הסביר מתווך נדל"ן. לדבריו, "מדובר בסמל סטטוס. אדם קונה חלקה שהגישה ממנה אל המים היא מטרים בודדים. הרוכשים עושים דברים שתואמים את הייעוד החקלאי של הקרקע, כמו פעולות שונות של גינון ושימוש בחשמל סולארי".

עם זאת, הצבת קרוואנים או אלמנטים פיזיים נוספים אסורה בשטחים חקלאיים מעבר לתקופה של שלושה חודשים, אלא אם הושג היתר מרשויות התכנון להציב את אותם אלמנטים.

הצגת אותן חלקות כ"חופים פרטיים" אינה מדויקת, משום שבין החלקות החקלאיות לבין האגם יש רצועת אדמה ציבורית שבה גם עובר שביל סובב כנרת. בעבר, עד שחוקק חוק הכנרת והוקם איגוד ערים כנרת, חלק מבעלי החלקות גידרו אותן עד לקו המים ובכך באמת יצרו לעצמם חופים פרטיים. מאז חקיקת החוק ואכיפתו נפתחה רצועה בין קו המים לבין השטחים החקלאיים ובה עובר שביל סובב כנרת.

רענון תכנית המתאר הנוגעת לכנרת ולחופיה, שאושרה השבוע, אף מדגישה את חשיבות השביל המדובר. עם זאת, בסיור שערכנו במקום נראים מרכיבים שונים שהוצבו לאורך רצועת החוף הפתוחה לציבור שאכן משווים לה מראית עין של חוף פרטי: דק עץ, יציקת בטון להעלאת ולהורדת סירות מהחוף ואל החוף ורחבת אבנים משתלבות, אלו חלק מהדוגמאות לתוספות שנעשו בין החלקות החקלאיות לבין קו המים. על פי תצלום אווירי נראה שגם הוצב באחד החופים מנגש לסירות.

ניסיון לראות מקרוב את אותו אלמנט נמנע מאיתנו נוכח חסימת שביל סובב כנרת בגדר ברזל וגדר תלתלית. חסימה זו מוכרת לרשויות האכיפה ונמצאת בבירור משפטי.

מהמועצה האזורית עמק הירדן נמסר כי "המועצה הינה הגורם הממונה על הפיקוח והאכיפה במקום, לצד שלל רשויות נוספות ובהן רשות הטבע והגנים, רשות המים, יחידת האכיפה המחוזית לדיני התכנון והבנייה ועוד. כל פעילות המתבצעת במקום צריכה להיעשות על פי חוק ולאחר קבלת ההיתרים המתאימים. ככל שהוצבו בשטח אלמנטים החורגים מההיתרים ובניגוד לחוק, כל הגופים המוזכרים לעיל יטפלו ומטפלים בהם. ככלל, כל אזור הכנרת וחופיה נחשב כאזור ברגישות גבוהה וככזה - נמצא תחת פיקוח מתמיד וצמוד של כלל הרשויות.

נכון לרגע כתיבת הודעה זו, אנו מטפלים במספר חריגות במקום שלא התבצעו לגביהן הליכי הסדרה. חשוב להבהיר, כי החוק עבר לאורך השנים מספר שינויים ולא מן הנמנע, כי יש דברים שהוצבו שם בתקופה שהחוק איפשר זאת".

ממשרד הפנים נמסר כי "מדובר בנושאים הנוגעים לאכיפה, שאין למשרד הפנים נגיעה אליהם. באזור המדובר, תמ"א 13/13 קובעת רק את קו החוף הטבעי או השמור ובהתאם, גם איסור בנייה במרחק של 50 מ' ממנו. בחלקות המצוינות התכנית לא קובעת ייעודי קרקע, אלא משאירה את התכנון המפורט הקיים. בכל מקרה, התמ"א הינה תכנית מתארית ולכן אינה משנה או פוגעת בתכניות מפורטות מאושרות".