החלטת התובעת בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג בנושא המצב בגדה המערבית וברצועת עזה היא אחד האירועים המשמעותיים ביותר בסכסוך הישראלי-פלסטיני מאז תכנית ההתנתקות בשנת 2005. האיום, שנחשב תמיד ל"אופציה הגרעינית" הפלסטינית, יצא היום (רביעי) לדרך - וספק אם ניתן יהיה לעצור אותו.
החקירה של בית הדין בהאג צפויה להשפיע בצורה דרמטית על כל מערכת היחסים בין ישראל לבין הרשות הפלסטינית לא רק בחודשים הקרובים אלא ככל הנראה גם בשנים הקרובות. החקירה תכניס מתח נוסף ליחסים הטעונים ממילא וכל יוזמה לקידום תהליך מדיני או צעדים בוני אמון תתקשה מאוד להתקדם.
בכירים ישראלים טוענים כי בתוך המערכת המדינית-ביטחונית יש לא מעט גורמים שטוענים כי לאור העובדה שהרשות הפלסטינית התניעה את התביעה נגד ישראל בבית הדין בהאג וממשיכה "לתדלק" אותה מדי כמה חודשים, אין לישראל כל סיבה לסייע לרשות הפלסטינית ולנקוט כלפיה במחוות. קמפיין הבחירות אף עלול לדחוף את ראש הממשלה בנימין נתניהו ושותפיו לממשלת המעבר להטיל סנקציות על הרשות.
אל תפספס
החלטת התובעת תחייב את ממשל ביידן לעסוק בנושא הישראלי-פלסטיני הרבה יותר ממה שהנשיא החדש התכוון או רצה. כפי שפורסם בוואלה! בשבוע שעבר הנושא כבר עלה בשיחת הטלפון הראשונה של נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן עם נתניהו שביקש ממנו לא להסיר את הסנקציות מעל התובעת של בית הדין. משבר משמעותי בין הצדדים ישאב את ביידן לחזור ולתווך בין הצדדים בעל כורחו.
גם התכניות הצנועות של ביידן לחדש את היחסים עם הרשות הפלסטינית עלולות להיפגע כתוצאה מהחלטת התובעת. כך למשל, אחד התנאים בחוק האמריקני לפתיחת משרדי אש"ף בוושינגטון הוא הפסקת התמיכה הפלסטינית בחקירה נגד ישראל. הגברת המתיחות בין ישראל לבין הרשות הפלסטינית עלולה להקשות גם על הפתיחה מחדש של הקונסוליה האמריקנית בירושלים, על חידוש הסיוע לרשות ועל כל מהלך שידרוש שיתוף פעולה ישראלי.
בניגוד לעולם הפוליטי והמדיני שנע בקצב מהיר של סירת מירוץ, החקירה עצמה נעה בקצב של קרחון. ההודעה הדרמטית של התובעת היא עוד שלב בתהליך משפטי ארוך. הכותרות המפוצצות על צווי מעצר בינלאומיים קצת היסטריות ומקדימות את זמנן. מאז הוקם בית הדין לפני 20 שנה הוצאו בסך הכל 60 צווי מעצר לחשודים. בכירים ישראלים סבורים כי בטווח הזמן של החודשים הקרובים אין סכנה מיידית להוצאת צווי מעצר נגד גורמים ישראלים.
השלבים הבאים בתהליך ייקחו זמן. התובעת פאטו בנסודה צפויה לשגר מכתב לישראל ולפלסטינים ובו לפרט מהם האירועים הספציפיים שהיא רוצה לחקור. לאחר מכן יהיה לצדדים חודש להגיב על המכתב ולהודיע לתובעת האם הם מתכוונים לחקור בעצמם את המקרים בהם יש חשדות לביצוע פשעי מלחמה. אם ישראל תבקש לקיים חקירה משלה הדבר יקפיא את החקירה של בית הדין בהאג.
התובעת בדקה שלושה תיקים מרכזיים - המלחמה בעזה ב-2014, הירי לעבר המפגינים על הגדר בעזה ב-2018 והבניה בהתנחלויות בגדה המערבית. בשני המקרים הראשונים מצבה המשפטי של ישראל לא רע, כיוון שהתקיימו חקירות פליליות של מצ"ח נגד חיילים וקצינים, גם אם רובן הסתיימו ללא כתבי אישום. התובעת בהחלט עשויה להחליט לסגור את התיקים הללו על רקע החקירות שכבר בוצעו בישראל.
במקרה השלישי של ההתנחלויות ישראל נמצאת בבעיה. לא רק שישראל מעולם לא חקרה את הנושא, אלא שמדובר במדיניות של ממשלות ישראל במשך 50 שנה. בנוסף, בניגוד לפעולות צה"ל בעזה וההגנה על החיילים שלגביהן יש קונצנזוס פוליטי רחב מאוד בישראל, ההתנחלויות נמצאות במחלוקת פוליטית עמוקה בציבור. בנוסף, בעולם יש קונצנזוס רחב כי ההתנחלויות אינן חוקיות.
ראש הממשלה נתניהו שנמצא בשלטון ב-12 השנים האחרונות אינו האשם היחידי במצב המדיני והמשפטי החמור אליו הידרדרה ישראל בעקבות החלטת התובעת בהאג, אבל היתה לו תרומה לא מבוטלת לכך. מצד אחד, הפלסטינים התחילו מאז 2009 בשינוי אסטרטגיה לפיה יש לנהל קמפיין משפטי בינלאומי נגד ישראל לצד המו"מ המדיני. מנגד, המדיניות הכוללת של נתניהו שזלזלה ברשות הפלסטינית והחלישה אותה וטיפחה את מפעל ההתנחלויות דחפה את הפלסטינים עוד יותר לבחור באופציית האג.
נתניהו תרם מאוד לכך שיו"ר הרשות אבו מאזן השתכנע כבר בשלב מוקדם מאוד שהוא אינו פרטנר. ייתכן שהיינו מגיעים ליום הזה בכל מקרה, אך בהחלט ייתכן שמדיניות אחרת של נתניהו כלפי הפלסטינים היתה מונעת את ההסלמה החמורה הזו.