"כולם התנפלו עליי והתחילו לשבור את הרכב כשאני בתוכו. תקפו אותי, זרקו לעברי אבנים, מישהו תפס אותי בצוואר וחנק אותי. כמעט הרגו אותי בתוך הרכב", כך תיאר השבוע איברהים חאמד, הנהג שדרס למוות גבר בן 47 במהלך התפרעויות של צעירים חרדים בשכונת מאה שערים בירושלים, מיד בסיומו של חג הפורים בבירה. "זה קרה רק בגלל שהוא ערבי", טענו בני משפחתו. "לקחו פה את הקורבן במקום את העבריינים". הערב שוחרר חאמד ממעצר לביתו בתנאים מגבילים.
אם לשפוט לפי התיעוד מזירת האירוע, קשה יהיה לקבוע שגרסתו של חאמד רחוקה מהמציאות, ההפך. העדויות של נוכחים באירוע מלמדות כי הצעירים בדקו מראש אם חאמד ערבי, ורק אז החלו בתקיפה האלימה נגדו. ואם לא די בכך, לאחר הסוף הטרגי של התקיפה, חלק מהצעירים המשיכו בהתפרעויות, כאילו דבר לא קרה. "הוא יהודי", נשמע צועק אחד מהצעירים על חבריו שעצרו נהג אוטובוס בקו עירוני של חברת אגד, "תתנו לו לעבור, הוא משלנו. חכו לערבים".
לקריאה נוספת
וזו אינה הפעם הראשונה. בחודשים האחרונים אירעו בירושלים שורת מקרים של תקיפות אלימות קשות נגד נהגים ערבים. רק לפני חודשיים, צעירים תקפו רכב ובו נוסעים ערבים באזור צומת בר אילן בעיר, ללא סיבה. בתיעוד התקרית נראים הצעירים הערבים מותקפים באלות, באבנים ובקרשים - ומנסים להימלט עם רכבם מהמקום. עד היום לא נעצרו מעורבים באירוע.
לאירועים האלה יש מכנה משותף: התוקפים לרוב הם צעירי בני 18-15, משולי החברה החרדית, מרביתם בני קהילת שובו בנים בראשה עומד הרב אליעזר ברלנד. המשטרה, רשויות הרווחה העירוניים ובכירי הקהילה מכירים את התופעה, אך אף אחד מהגורמים לא מעוניין לעצור אותה בכל מחיר, והתוצאה היא מקרה רודף מקרה.
"החבר'ה האלה הם בוגרי הטרור הירושלמי", טוען בני מחלב, נציג קהילת שובו בנים, מקורב לרב ברלנד שאחראי בשנים האחרונות על פרויקט "מתחברים" שנועד לסייע לנערים בקהילה שנפלטו ממסגרות לימוד. "החומה השלישית בה רוב משפחות הקהילה מתגוררות זה שכונת תפר. מה שמפריד ביניהם לשער שכם זה כביש 1. מדובר בילדים שמגיל ארבע ראו אנשים נדקרים, נפגעים, וכך הם מגיבים. זה בסדר? זה מצדיק התנהגות כזאת מצדם? ממש לא. זו אכזבה הכי גדולה בעולם. כשאני רואה תמונות כאלה זה מתסכל אותי יותר ויותר".
הניסיון של מחלב להסביר את ההתנהגות של הנערים אך גם לגנות אותה באותה נשימה נכשל כשהוא משמיע משפט כמו "יותר קשה להעיף אבן על יהודי, על ערבי יותר קל", אך מיד טוען שלא מדובר בבעיה של שובו בנים בלבד. "זו לא תופעה רק של החומה השלישית. אם בבני ברק, בזמן המהומות לפני כחודש, היה עובר ערבי, הוא לא היה חוטף? היה חוטף לא פחות. דם זה דם אבל כשקורה משהו ליהודי, הכאב גדול בהרבה".
"אין לילדים האלה שנאה תהומית לערבים. הם מוציאים תסכול, שעמום והזנחה החוצה. אף אחד לא נותן להם מענה. צריך ללוות אותם, לתת להם מסגרת, העירייה או כל הרשויות מודעים כולם לבעיה הזאת אבל אף אחד לא יכול לקחת אחריות אמיתית. הדרך היא לא לעצור אותם. מה ייצא מזה? הם ישבו בתחנת משטרה ויראו בלדר סמים, רוצח או גנב. מה יקרה? יהיו חברים. תהפוך אותם לפושעים אמיתיים. אל תביאו להם תכניות של משרד החינוך לפני 50 שנה, זה לא הפתרון".
היעדר ההנהגה בקהילת שובו בנים בעקבות מעצר המנהיג הרוחני הרב ברלנד, טוען מחלב, הוא גורם נוסף להתפרעויות מהסוג הזה. כך הוא מסביר כשנשאל האם הנערים הבודדים האלה לא חונכו או ינקו את השנאה לערבים כתוצאה מגישתו הימנית קיצונית של רבם. "הרב ברלנד?", הוא עונה בזעם.
"תחזור שנים אחורה, הרב ברלנד עמד בראש הישיבה בעיר העתיקה, בסמיכות ממש למשפחות ערביות. איך הוא היה מרגיע, דואג ומשקיט אווירה של סולחה. אתה יכול לבוא אלינו בטענות? קהל ללא ממנהיג. אם הרב היה כאן, זה היה נראה אחרת. למה לפני שנתיים או שלוש לא עשית כתבה כזאת? הרב היה לצד נערים שמה הם רוצים? חיבוק, יחס?".
ארי גלהר, יועץ תקשורת חרדי, שמשפחתו נמנית על קהילת שובו בנים, טען כי "זה לא עניין של גזענות, זה שעמום נטו הרבה יותר משנאה. יש כאן שתי אוכלוסיות מצוקה שמתגוררות אחת ליד השנייה, והן רבות ביניהן על קצת משאבים שהרוב הותיר להן אבל זה בוודא לא רק תופעה ששמורה לשובו בנים, אלא בכלל לנוער שוליים או נוער בסיכון".
גלהר טוען כי הנערים האלה מגיעים לרוב ממשפחות במצב סוציו-אקונומי נמוך, "אין להם עתיד או שאיפות, הם מתגלגלים ללופ של חיים קשים מאוד. מה האפשרויות שלהם. גדלתי שם, לא מכיר חינוך לשנאת ערבים. בניגוד למשל לנוער הגבעות שיש לו מטרה שנובעת מתוך אידיאולוגיה, במקרה שלהם זה לא כך".
לשאלה "למה תוקפים דווקא ערבים" מסביר גלהר כי "ערבי הוא אויב, זה מובנה, ולכך תוסיף את העובדה שאזור המגורים של החומה השלישית שבו גרים נערי שובו בנים הוא אזור תפר שבו רבים מהערבים עוברים כי הם גרים, חיים או עובדים שם ונוצר חיכוך. שובו בנים היא קהילה ללא מערכת, אין מישהו שאומר מה טוב, מה אסור או מה מותר, ולכן אולי יש הרבה יותר נערים ללא מסגרת מבקהילות אחרות אבל יכול להיות שאם הרב ברלנד כמנהיג הקהילה היה מגנה את האירועים האלה - היה בהחלט ניתן למנוע את המקרים הבאים. יש שתיקה שתורמת לזה, כן. אפשר לא לאהוב את זה אבל זו המציאות, גם בבני ברק הרביצו לנהג ערבי, הוא הקורבן הקלאסי או הקורבן הקל".
שמעון, צעיר בן 17 מהקהילה טוען כי מדובר ב"חבר'ה משועממים", כלשונו, "ואין יותר מחמישה כאלה. אני לא אומר שזה נכון, אסור לעשות דבר כזה אבל זה היה בפורים, כולם היו מסטולים והנהג יצא מהטנדר עם חפץ ביד כדי לאיים על אחרים. מה אתה חושב, כשאנחנו עוברים בשער שכם אנחנו גם חוטפים אבנים ומכות, כן? זו מלחמה של שנים שלא נגמרת ששני הצדדים אחראים לה אבל היא תוצאה של שעמום".