אין חולק כי הדת היהודית היא מושא להשראה ומקור לכמיהה ולחלומות בעבור רבים. מעבר לעובדה כי במשך 2000 שנה יהודים מכל הדורות שמרו על יהדותם חרף הקשיים בגולה, חרף הייסורים הקשים שבלשמור על הדת; ישנם עוד ועוד בני דתות אחרות המבקשים לקבל את החיבוק היהודי ולהצטרף לעם הנבחר. אותם אנשים, כבר קשרו את גורלם בגורלנו - הם כבר חיים עם בנות ובני זוג יהודיים, לעיתים כבר נישאו, לעיתים כבר הורים לילדים אזרחי ישראל. הם חיים כיהודים ויהודיות לכל דבר ועניין, ומזמן הניחו מאחוריהם את הדת והתרבות עליה גדלו. הם בחרו בנו.
על אף העובדה שהם יהודים לכל דבר ועברו גיור רפורמי שמוכר במרשם האוכלוסין, עד עתה הם לא יכלו להתאזרח ולהיות אזרחים שווי זכויות במדינת היהודים בתום ההליך.
הם מגיעים מכל העולם: אוסטריה, ארצות הברית, רוסיה, פולין וגם ממקומות שלא חשבנו עליהם - מלזיה, פינלנד, אוזבקיסטן ועוד. לחלקם שורשים יהודיים: אב יהודי, סב יהודי. אחרים הגיעו הנה לביקור או לעבודה, הכירו בן או בת זוג, נישאו בנישואין אזרחיים והחליטו לבסוף להתגייר.
מדוע הם מבקשים ומבקשות להתגייר? כדי להרגיש שייכות מלאה לעם, לארץ ולמסורת בהם הם חיים; כדי לזכות בהכרה מלאה מן הסביבה הישראלית, שלעיתים היא אכזרית ולא תמיד מעניקה יחס שווה לאדם שאיננו יהודי; מתוך החלטה לבנות בית יציב שבו יועבר לילדיהם מסר ברור באשר לזהותם.
הם מתגיירים מפני שהם בוחרים לחיות כיהודים ויהודיות.
נבהיר - אין המדובר במהגרי עבודה, סטודנטים או שוהים בלתי חוקיים. מדובר בגברים ונשים המצויים כבר בעיצומו של הליך התאזרחות מתוקף היותם בני ובנות זוג לאזרחים ישראלים יהודיים. שאם לא כן, ממילא לא היינו מקבלים אותם להליך גיור. כל "חטאם" היה בחירתם בהליך גיור רפורמי ולא דרך הרבנות הראשית.
לקריאה נוספת בנושא:
במושב בית הדין של מר"ם - מועצת הרבנות הרפורמית, יושבים בדיון שלושה רבנים: אנוכי - אֵם בית הדין, הרב גרגורי קוטלר - מנהל בית הדין, ורב או רבה נוספים, בתורנות.
לחדר נכנסה נטשה (שם בדוי). היא נשאלה מדוע היא מבקשת להתגייר, התחילה לספר את קורותיה ופרצה בבכי. בכי של התרגשות מן המעמד, בכי הנובע מן התחושה שהיא הגיעה לחוף מבטחים, אל תנועה המקבלת אותה ושמחה על הצטרפותה הרשמית לעם היהודי. תנועה שאיננה מזלזלת ברקע שלה ומתייחסת אליה בכבוד. נטשה גדלה באחת ממדינות חבר העמים, בת לאב יהודי ולאם שאינה יהודייה, והמשפחה נחשבה כמשפחה יהודית על פי המקובל שם. על אף המשטר הקומוניסטי, התאפשר למשפחה לקיים אורח חיים יהודי. אולם היא הושפלה בגלל יהדותה, משפחתה חיה בפחד ונאלצה להסתיר את מנהגיה. בארץ הסתבר לה שהמסורת היהודית איננה מכירה ביהדות על פי האב, ועל כן היא איננה נחשבת יהודייה. גם בארץ המשיכה המשפחה לשמור על אורח חיים מסורתי. כעת מבקשת נטשה להשלים את המסע, להתגייר באופן רשמי ולהינשא לבחיר ליבה כדת משה וישראל.
זוהי תחילתה של הדרך, ובמהלכה נטשה תלמד על החגים והמועדים, מעגל החיים היהודי, ההיסטוריה של עם ישראל, תיאולוגיה וערכים, יסודות הבית היהודי, יסודות הסידור והתפילה. כמו כן תשתתף נטשה בתפילות ובאירועים בקהילה. בשיעורים מתאפשר לתלמידים ולתלמידות לא רק "ללמוד חומר", אלא להעלות ספקות, לשאול שאלות, לברר לעצמם מהי הדרך שבה הם בוחרים ליישם את אורח החיים היהודי שלהם.
המסע שהם יוצאים ויוצאות אליו הוא מסע ארוך וקשה. לא רק משום הקושי ללמוד מושגים חדשים ומנהגים שאינם מוכרים להם, אלא מפני שאדם הממיר את דתו בוחר למעשה בתרבות שונה, בטקסי מעגל חיים שונים, בחגים שונים. כל אלה כרוכים בהתמודדות עם שאלות מכריעות לגבי זהותו ואורח חייו.
בעוד כמה חודשים, בתפילת ערב שבת, תעמוד נטשה עם חבריה וחברותיה לקורס על הבימה בבית הכנסת, תחזיק ספר תורה בידיה ותשמע את הקהילה כולה אומרת לה בקול גדול: "אחותנו את". עכשיו היא תוכל סוף סוף גם להירשם כאזרחית שוות זכויות במדינת ישראל - בעקבות ההכרה בגיור הרפורמי לצורך קבלת האזרחות.
כולנו תקווה כי צעד מבורך זה יהיה הסנונית הראשונה ויביא בשורה למדינת ישראל. כולנו תקווה כי צעד זה יוביל לעוד ועוד צעדים על מנת להכיר באופן מלא ביהדות הרפורמית ומוסדותיה בחוק.
גליה סדן היא רבה ואם בית הדין לגיור של התנועה הרפורמית בישראל