לנתניהו וגלנט הייתה שנה למצוא פתרון לילדים. בסוף הספרים חזרו לשגרה לפניהם

אחרי סגר שלישי, הורים לילדים ובני נוער האמינו כי סוף סוף יוכלו לשלוח את ילדיהם לגנים ובתי הספר. ההודעה על כך נדחתה יחד עם העיכובים החוזרים בישיבות הממשלה, שנמנעת מלקבל החלטה ברורה על חזרת מערכת החינוך. תחילה דובר על יום ראשון, לאחר מכן יום שלישי, ונכון להיום (שני) אין מועד ודאי.

בהיעדר קול ברור מהממשלה, ההורים המתוסכלים והעייפים תלו תקוות בשבבי מידע. ניזונים מאתרי חדשות, לינקים שמופצים בקבוצות ווטסאפ ופייסבוק, צילומי מסך - ההורים ניסו להאמין בכל דרך שתכף חוזרים לשגרה. "מישהו הבין מה קורה עם הגנים בשבוע הבא?", שאלו באחת הקבוצות.

רק דבר אחד היה חסר שם - מידע רשמי. שנה שלמה חלפה מפרוץ המגיפה, שהפכה לשגרת חיים, ועדיין אין מענה ראוי לתחום החינוך על מיליוני התלמידים וההורים המושפעים ממנו ישירות.

משרדי הבריאות והחינוך סיכמו שלשום על מתווה שלא נותן מענה ראוי ל-80% מתושבי המדינה, אלו המתגוררים ביישובים כתומים ואדומים. שר החינוך יואב גלנט אמר שמדובר בפתרון שהוגש על ידי משרד הבריאות, ולפיו ילדי הגנים ותלמידי כיתות א'-ד' וי"א-י"ב ברשויות אלה ילמדו רק מחצית מהשבוע ובאוויר הפתוח.

כדי למצוא פתרון לשבוע שלם בקבוצות קטנות יש לגייס מורים נוספים, דבר שמצריך עוד כסף ובעיקר זמן. למשרד החינוך היה שפע של זמן להיערך למצב הנוכחי, ולגבי כוח האדם - גם הוא כבר קיים. מספר התלמידים פר כל מורה בישראל מוערך ב-15-12, כך שעם ניהול נכון של כוח האדם אפשר היה למצוא פתרון.

המתווה עורר ביקורת ציבורית רחבה ומוצדקת, והוגדר במהרה כ"לא ישים". חלק מהרשויות אף סירבו ליישם אותו אם יתקבל. הרעיון של למידה בחוץ התקבל בקרב מנהלי הגנים כמופרך לחלוטין, במיוחד עבור שכבות הגיל הנמוכות. פעוטות בגילי לידה עד שלוש, שזקוקים לשינה במהלך היום, יצטרכו על פי המתווה לבלות את כל היום באוויר הפתוח. ומה לגבי שעת האכלה, החתלה ודברים נוספים עליהם כנראה לא חשבו מחברי המתווה? ומה לגבי ילדי הגנים בשכבות הגיל 6-3 שיצטרכו להיות יום שלם בחצר הגן - האם המתווה נותן פתרון בטיחותי מספיק?

בעיה נוספת במתווה היא התעלמות מהרוב המכריע: תלמידי כיתות ה'-י' סגורים זה כמעט שנה בביתם, ובקושי זוכרים כיצד נראית הכיתה. בשכבות גיל אלה כבר לא נדרשת השגחה צמודה מצד ההורים, כך הם מוצאים את עצמם בבית לבד, צמודים למסך. עבור רבים מהם שגרת הקורונה היא שם נרדף לבדידות.

ישראל, על פי הערכות, סגרה את מערכת החינוך לתקופה הארוכה ביותר מבין מדינות ה-OECD. גם כשהלימודים חודשו, הם לא התקיימו למשך שבוע שלם עבור יותר ממחצית מהתלמידים.

בעוד בנק ישראל ומשרד האוצר מעדכנים מדי כמה שבועות את אומדן הפגיעה של התוצר כתוצאה מהמגבלות למשק, את הנזקים הנפשיים של הילדים לא ניתן לכמת. לא את הרגרסיה של בן שלוש, לא את התקפי הזעם של תלמיד בכיתה א' שהמתין בהתרגשות רבה להגיע לבית הספר, לא את ההשמנה של בת עשר שכלואה בביתה, לא את תחושת הבדידות והחרדות של הנער בן ה-14 שנמצא הרחק מחבריו ולא את השימוש בסמים ואלכוהול של המתבגר בן ה-16 שמחפש ריגושים בהיעדר מסגרות.

ומה לגבי ההורים לילדים קטנים שצריכים להמשיך לעבוד במקביל? נראה שלרוב השרים אין ילדים קטנים בבית והם מעולם לא חוו את התסכול של לעבוד במשרה מלאה ולהיות עם כמה ילדים בבית, כאשר כדי להמשיך להתפרנס הם חייבים להושיב את הילדים מול המסך למשך שעות מרובות. הסגר השלישי הביא הורים רבים לקצה. חוסר סבלנות, לחץ והתעלמות מהיקרים בבית הפכו לנורמה חדשה ומטרידה. לא כך אמורה להיראות שגרה של מיליוני אנשים במדינה מתפקדת.

אמש במשך שעות ארוכות נידונו בממשלה הסיכונים הכרוכים בפתיחת מערכת החינוך. אי אפשר להתעלם מהם, וכמובן שיש לשקול אותם בכובד ראש. מומחים בעלי שם דיברו מדם ליבם. גם שר הבריאות יולי אדלשטיין נתן תקווה קטנה להורים, כשאמר "אם פותחים משהו במערכת החינוך אסור לפתוח שום דבר נוסף בשבועיים הבאים".

באופן אבסורדי, דווקא גלנט אמר שאין לו דחף לפתוח את החינוך וגם לא הציג תוכנית סדורה של משרד החינוך ליציאה מהסגר.

אם אמירה זו נאמר מפי מישהו שאחראי על מערכת החינוך בישראל, למה ניתן לצפות? כבר עכשיו ברור שהלימודים לא יחזרו לשגרה מחר, ואולי גם לא השבוע. כאשר איש אינו נלחם על מערכת החינוך, כך נראים הדברים.

כמה פעמים שמענו שמערכת החינוך צריכה להיות בראש סדרי העדיפויות? אתמול באישון לילה הוכיחו השרים כי זוהי סיסמה ריקה מתוכן. מדינה שבה מכוני יופי נפתחים לפני בתי הספר מציגה סדר עדיפות מעוות ורשלני.