אונג סן סו צ'י הלכה על חבל דק בחמש שנות שלטונה במיאנמר, שנקטעו הלילה (שני) בדרך שהיא מכירה היטב על בשרה.
מצד אחד, סו צ'י, כלת פרס נובל לשלום מעולם לא נהנתה מסמכות מלאה - החוקה אפילו לא אפשרה לה להחזיק בתפקיד הנשיאה באופן רשמי. הצבא שמר לעצמו סמכויות מרכזיות רבות והשפעה רבה גם לאחר החזרה לשלטון אזרחי לכאורה, כשבין היתר רבע ממושבי הפרלמנט שמורים לנציגיו.
מצד שני, היא הגנה, מרצון או מלית ברירה, על הצבא מפני ההאשמות על רצח עם נגד מיעוט הרוהינגיה המוסלמי. היא הייתה הפנים היפות והדיפלומטיות של הגנרלים שקיוו כי באמצעותה הם יוכלו לצאת מהבידוד הבינלאומי, אולם נדמה שהם מעולם לא היו מוכנים לוותר על מעמדם באמת ובתמים.
זמזומים על הפיכה אפשרית צצו מאז הבחירות לפרלמנט בסוף השנה שעברה, אחרי שמפלגת השלטון, הליגה הלאומית למען הדמוקרטיה, הגדילה את כוחה עוד יותר בעוד שהמפלגה המייצגת את הצבא ספגה מפלות.
הצבא טען לזיופים נרחבים, מבלי שהציג ביסוסים לכך, בנוהג שנראה שאומץ מארצות הברית ותומכיו של הנשיא לשעבר דונלד טראמפ. ועדת הבחירות המרכזית דחתה מאות עתירות שהוגשו מאז נובמבר, ובימים האחרונים שלח מנהיגה צבא, שהוא למעשה האיש החזק ביותר במיאנמר, איומים מפורשים מפני לקיחת השלטון.
אחרי הבעת דאגה נרחבת מצד מדינות המערב והאו"ם, שחררו בצבא הודעה מרגיעה ביום שבת שלפיה אין לו כוונה לבצע הפיכה, אך נראה שהייתה זו הסחת דעת בלבד. שעות לפני התכנסות הפרלמנט החדש, הצבא יצא לגל מעצרים, בראשם של סו צ'י ושל בכירים אחרים במפלגתה. הוא הבטיח לקיים בחירות חדשות אחרי שנה, אולם קשה להעריך אם אכן זה יקרה. להפיכות יש דינמיקה שקשה לחזות ולמיאנמר, בורמה לשעבר, יש היסטוריה רוויית דמים והתערבויות צבאיות.
סו צ'י, המכונה "הגברת" על ידי אוהדיה הרבים במיאנמר, חוזרת למקום מוכר מבחינתה, מעצר בית. היא הוחזקה בו במשך כ-15 שנה לאורך מאבקה למען הדמוקרטיה בארצה, וזכתה באותה תקופה בפרס נובל לשלום. היא אפילו לא הגיעה להלוויית בעלה, מייקל אריס, שאותו הכירה בעת לימודיה באוקספורד, מתוך חשש שהיא לא תוכל לשוב למולדתה.
היא קטפה את פירות המאבק ב-2015, והתקרבה להגשמת חזונו של אביה - אונג סן, גנרל בכיר וממובילי מאבק העצמאות של בורמה מבריטניה שנרצח לפני הקמת המדינה - להקים "בורמה חדשה" על חורבות הדיקטטורה הצבאית האכזרית, שמחצה באלימות רבה מחאה פרו-דמוקרטית בסוף שנות ה-80.
ואולם, מאז 2017 תדמיתה של סו צ'י הוכתמה בכתמים שספק אם ניתן יהיה להסירם. ארגונים למען זכויות אדם ומוסדות אקדמיים ברחבי העולם התנערו ממנה וניתקו את הקשים עמה, ותחת שרביטה צומצמו חלק מהחירויות האזרחיות החיוניות לכל דמוקרטיה וגברו המתחים בין הקבוצות האתניות והדתיות במדינה שבדרום-מזרח אסיה. כעת, הכול התנפץ מחדש והעתיד של מיאנמר שוב נראה קודר מתמיד.
בגיל 75, לא ברור אם לסו צ'י נותרה האנרגיה הדרושה לצאת למלחמה מחודשת בצבא. במערב אמנם צפויים להגיב בסנקציות נגד מיאנמר, אך לארצות הברית ולמדינות אירופה יש צרות רבות מבית, ומשברים בינלאומיים דחופים עוד יותר כמו המחאה ברוסיה ועתיד הסכם הגרעין עם איראן, שלא לדבר על מגיפת הקורונה ומחדלי מבצעי החיסונים.
אחרי שכבר הגיעה אל המנוחה והנחלה, סו צ'י חזרה לנקודת ההתחלה שלה במאבקה למען הדמוקרטיה במולדתה, שבכישלונו נכון לעכשיו יש לה חלק לא מבוטל. התפנית הטראגית האחרונה בחייה עמוסי התהפוכות של מנהיגת מיאנמר המודחת היא סימן נוסף לשבריריותה של הדמוקרטיה בעתות משבר ומתחים פנימיים.