לוחמים שסוחבים טראומה מהעבר לכודים במעגל אינסופי. בטבע הכול משתחרר

קבוצה של עשרה גברים צעדה במישור שמכוסה צמחי סירה קוצנית וחבריה חיפשו אחרי מוטות מתכת, שסימנו מקומות לנטיעת עצים. כל אחד מהם החזיק בידיו שתיל ואת חפירה. יש שבחרו לשתול לבד, יש שפעלו בזוגות. מולם נפרסה תמונת נוף רחבה, מטבריה בצפון ועד עמק הירדן והרי הגלעד בדרום, כשביניהם חלקה הדרומי של הכנרת.

בשיחות אישיות, חלק מחברי הקבוצה שבו ודיברו על האיכות המיוחדת של השהות בטבע, של הנוף המרהיב ושל עבודת האדמה ככזאת שפשוט מאפשרת להם לנשום. משהו בהם משתחרר ברגעים האלו. המתח והדריכות שמלווה אותם כל רגע בחייהם, מרפה לכמה שעות. סוף סוף הם זוכים לקצת שלווה לנפש. "כשאני מגיע לנוף כזה, זה פשוט קסם, נפתחות לך הריאות", אמר עודד שטרן-מירז.

שטרן-מירז הוא אחד מחברי "קבוצת טבע" שמטופלים בבית החולים רמב"ם במרפאת אגף השיקום של משרד הביטחון, שסובלים מהפרעה פוסט-טראומטית (PTSD). פעילות קבוצת הטבע נעשית בשיתוף עם עמותת "אתגרים".

שטרן-מירז שירת בסיירת גולני ועם חבריו לחם בשורה של קרבות במלחמת לבנון הראשונה, גם בקרב לכיבוש הבופור. אחרי הצבא עבד במסגרת משרד הביטחון ומשרד החוץ, עבר ללמוד אדריכלות בלונדון, הקים שם משרד אדריכלים ובהמשך שב לישראל והמשיך בעבודתו. הוא גם הקים משפחה וגידל שתי בנות, אבל משהו נוסף ליווה אותו כל השנים, "כאילו יש בך ישות נוספת", תיאר.

אותה ישות חיה עם לילות ללא שינה, התפרצויות כעס והרמות קול. יותר מ-30 שנה מאז שחזר מהמלחמה הוא שידר לעולם שהכול בסדר, עד שהבין שההתנהגות שלו פוגעת בו ובקרובים לו. "הייתי מגיב לדברים במהירות, מאפס למאה, ללא הדרגתיות וללא פרופורציות, כל הזמן הייתי בדריכות והגבתי בהתאם - תגובות לוחמניות ותוקפניות". הוא אובחן כמי שסובל מהפרעה פוסט-טראומטית.

לצד טיפול פרטני במרפאה ברמב"ם משתלבים מטופלי משרד הביטחון גם בקבוצות טיפוליות, שאחת מהן היא "קבוצת טבע". מנהלת המרפאה, ד"ר יעל כספי, הסבירה כי "דבר שקשה במיוחד בחיים עם פוסט-טראומה כרונית הוא מעגל הקסמים שבו האדם מוצא עצמו לכוד. כל דבר קטן ולכאורה חסר חשיבות, בין אם מדובר בצליל, בריח, במראה מסוים בסביבה, ובין אם מדובר בכאב גופני שמתעורר, בתנועה שהאדם עצמו עושה בלי משים. הכול יכול להפוך לטריגר, שמעורר זיכרונות קשים, אליהם מתלוות תחושות גופניות שהולכות ומתעצמות ככל שגובר המתח שנוצר עקב ההיזכרויות הטראומטיות, וחוזר חלילה. מפל אינסופי של לחץ וסבל שלעיתים מגיע לסופו הזמני רק עם הטחת אגרוף בקיר, או התנתקות מוחלטת מהסביבה".

לדבריה "בטבע, מעגל הקסמים הזה נפרם ובאופן פלאי כמעט, מתאפשרת נוכחות אחרת, חיבור לעצמי ולאחרים בלי מאמץ, בלי הדריכות הרגילה, ובפשטות. אלו רגעים של חופש".

באותם רגעים שקטים, מול הנוף עוצר הנשימה של עמק הירדן ובקעת יבנאל, חלף לפתע בטיסה נמוכה מטוס גדול ברעש מחריש אוזניים, פולט סילוני עשן. נוכחותו הייתה זרה כל כך במראה וברעש החזק.

אחד מחברי הקבוצה, מ', הוא צלם טבע. הוא הפנה את העדשה כלפי השמיים ועקב אחרי המטוס הגדול. אחרי שעה, בשיחה איתו גילה כי עבורו היה מדובר ברגע קשה מאוד. במלחמת לבנון הראשונה היה חייל מילואים בשריון. כשהיה בתוך שיירת טנקים ורכבי חימוש של הנח"ל מטוס פנטום של חיל האויר זיהה בטעות את השיירה ככוח סורי והפציץ אותה. 24 חיילים נהרגו, עשרות נפצעו.

מ' נפצע באותו אירוע ומאוחר יותר גם אובחן כמי שסובל מהפרעה פוסט-טראומטית. לא צריך מטוס גדול שיטוס קרוב אליו כדי שיעורר בו את אותו כאב. "אם יש קול של מכונת כביסה או ריח מסוים - זה מזכיר לי הכול", סיפר. "בלילות חוזרים אליי המון דברים. ניסיתי לשחק ולהראות שהכול רגיל, אבל ברגעים מסוימים הבנתי שיש לי בעיה".

עבורו, "קבוצת הטבע" היא כלי מרפא חשוב ביותר, אך עם זאת הודה כי התקשה לצאת ליום הנטיעות. "כל יציאה מהבית קשה עבורי, אבל לקבוצה יש כוח שמושך אותך לצאת. יש סולידריות בתוך הקבוצה שתומכת ועוזרת", תיאר.

עמירם גוטפריד, מ"אתגרים", מדריך את הקבוצה מתחילת פעילותה לפני כשלוש שנים. הפעילויות שהוא יוזם עם חברי הקבוצה מגוונות - רכיבה על אופניים, ניווטים, מסלולי הליכה ועוד. לדבריו, "ביציאה לטבע יש משהו שאין במפגשים בתוך חלל סגור. כאן חברי הקבוצה שמים את הגבול ומתמודדים ביחד עם אתגרים שונים. הרבה פעמים אותם אתגרים מציפים דפוסי חיים, התנהגויות ואתגרים איתם הם מתמודדים בחיי היום-יום".

גוטפריד גם ציין את הקשת החברתית ממנה מגיעים חברי הקבוצה, קשת של גילאים ושל קבוצות חברתיות ודתית שונות; בקבוצה יש יהודים, ערבים מוסלמים ונוצרים ודרוזים.

לילך ברנר, הפסיכולוגית שמלווה את הקבוצה, אמרה כי "בהפרעה הפוסט-טראומטית יש רגישות מאוד גדולה לקרבה פיזית ונפשית, ולאמון באחר". היא מצאה כי "הטבע מאפשר גמישות בקרבה ובמרחק האופטימליים לכל אחד בכל רגע נתון. הוא משרה שלווה ומאפשר אינטראקציה נינוחה יותר. זה דבר לא טריוויאלי כלל לסובלים מ-PTSD".

לדברי ד"ר כספי, "הפרעה פוסט-טראומטית המתפתחת על רקע לחימה היא לרוב הפרעה כרונית מתמשכת, הכרוכה בפגיעה ביכולות התפקודיות ברמה רחבה ועמוקה מאוד, כולל ובמיוחד ביכולות הבין-אישיות, החברתיות והתעסוקתיות. נלווים לה תחלואה גופנית מרובה, מצבי דיכאון וחרדה קיצוניים, ושינויים מהותיים באישיות. למרות המאמצים המחקריים והטיפוליים הרבים שמושקעים בתחום זה, מספר בלתי מבוטל של לוחמים הסובלים מההפרעה אינם מצליחים להיעזר ולהביא לשיפור משמעותי במצבם באמצעות שיטות ההתערבות המקובלות; הם חיים בניתוק ולעיתים בבידוד מוחלט לצד בני המשפחה, שסבלם לא פעם נותר ללא הכרה או מענה".

"במיוחד מסובך מצבם של בני המיעוטים המשרתים בכוחות הביטחון, שמתמודדים עם השבר הפוסט-טראומטי והמחיר הגורף שנגבה מגברים אלה במסגרות החברתיות המסורתיות, בתוך המציאות התרבותית המורכבת של החיים בישראל", הוסיפה כספי. "פעילות אתגרית בטבע הינה כלי טיפולי אפקטיבי לשיפור הטיפול בנפגעי טראומה".

עם זאת, למרות היתרונות שקיימים בטיפול בטבע, פעילות הקבוצה ממומנת מכספי תרומות ולכן תלויה גם בגיוסן.

אחרי שסיימו לשתול עצים התאספו הגברים בתוך סככה. הנטיעות והפעילות נעשו ב"חוות מצפה האיילים" שהקים עוזי טוויטו, אחד מחברי הקבוצה. הוא נולד וגדל ביבנאל ששוכנת מתחת לחווה שהקים. עוד לפני שלקה בפוסט-טראומה גידל במקום איילים אדומים ובמקביל עבד כסוכן ביטוח. במלחמת לבנון השנייה גויס בתפקידו כקצין חימוש. "בזמן המלחמה הייתי בלחץ אדיר, הרגשתי שהכול יוצא משליטה ושאני לא מצליח לעזור ללוחמים ולספק להם את מה שהם זקוקים לו. זה הגיע למצב שלא היו לחיילים מים", נזכר.

בהפסקת האש אמרו לו חבריו כי הוא הפך להיות אדם שונה מעוזי שהכירו. הוא חזר הביתה עצבני וחסר סבלנות, עד שיום אחד איבד עשתונות וסטר לבנו. "הוא אמר לי שעדיף שאחזור לצבא", שחזר טוויטו. הוא הגיע לטיפול ואובחן עם פוסט-טראומה. במהלך הזמן הבין כי השהות בטבע מסייעת לו, והפך את החווה לכפר לנוער בסיכון ואחר כך הסב אותו כחווה לחיזוק והעצמת הלומי קרב. במהלך הטיפול הצטרף לקבוצת הטבע ומפגש הנטיעות היה השני שהוא אירח.

מחמוד, חבר קבוצת הטבע, היה בצבא לוחם בסיירת "רימון" עליה פיקד מאיר דגן בראשית שנות ה-70 במאבק נגד הטרור בעזה. "הפכנו שם למכונות", הוא נזכר בתקופה ההיא. עם השנים הבין כי הוא מצוי בבעיה שבין השאר התבטאה בכעס עצום שהיה אגור בתוכו. "למעשה נשארתי לוחם וזה היה האינסטינקט שהדריך אותי ביום-יום", העיד על עצמו. "התקשרתי למאיר דגן, שנשאר כל השנים חבר שלי, אמרתי לו שאני בבעיה והוא הפנה אותי למשרד הביטחון ואז התחלתי לטפל בעצמי והוכרתי כנכה צה"ל".

בילדותו ובנעוריו בילה שעות ארוכות בטבע שסבב את יישוב מגוריו, אבל אחרי השירות הצבאי הקשה ונוכח מטלות החיים שכוללים פרנסה והקמת משפחה - הלך והתרחק משם. כעת, שכשהוא חלק מקבוצת הטבע, ושב לדבר שאהב כל כך בילדותו יחד עם חבריו לקבוצה, הוא מוצא בפעילות כזאת שמתאימה לו. "אני חוזר פה למציאות של הטבע", אמר תוך שליטף גדם של עץ זית יבש. אחר כך הסביר כי העץ הזה לא קיבל די מים אחרי שנשתל ולא זכה לטיפוח מספיק.

גם ע' מוצא בקבוצה מסגרת שתומכת בו ומחזקת אותו. במלחמת ההתשה נפצע וחווה חוויות קשות. מאותן שנים הוא חזר הביתה כשחיידק טורף נמצא בתוכו, כך הוא הגדיר את תחושתו. שינה טרופה שיש בה גם צעקות וצרחות, שתיקה ובדידות שמופרות פעמים רבות בהתפרצויות כעס וחיים תחת מתח, דיכאון וחרדה תמידיים, והכול עטוף במעטפת נורמליות של חיי משפחה ועבודה.

רק אחרי 35 שנים קשות פנה לטיפול. בקבוצת הטבע הוא מוצא תמיכה רבה. "לטבע יש כוח משקם, הוא נותן חיים. הטבע מרגיע ומשכיח כאבים", הסביר. לדבריו גם הפעילות בקבוצה מוסיפה לכך. "אנחנו אנשים שביום-יום אנחנו לוחמים בודדים. הבדידות הפכה לחבר הקרוב שלנו. כאן אנחנו פוגשים את הדומים לנו, יש לנו שפה משותפת".

כשהשמש נעלמת אחרי הר תבור והקור מתחיל לחדור לעצמות, מתאספת הקבוצה על קצה המצוק. עדר כבשים עובר מתחת וטוויטו מספר על החווה ומזמין את החברים להגיע שוב, גם עם המשפחות שלהם, עוד לפני שהעצים שנטעו יגדלו.