איראן משדרת עוצמה כדי לגרור את ביידן להסכם. למעשה היא במצוקה שיש לנצל

איראן החלה להעשיר אורניום לרמה של 20%, תוך הפרה בוטה נוספת של התחייבויותיה על פי הסכם הגרעין, אך תוך הדגשה כי הכול הפיך והיא מוכנה לחזור ולעמוד בהתחייבויותיה אם ארה"ב תחזור להסכם ותסיר את הסנקציות. המהלך האיראני נועד להשיג מספר יעדים. הראשון, קיצור טווחים להשגת כמות מספקת של אורניום מועשר לרמה גבוהה של למעלה מ-90% לצורך ייצור מתקן נפץ גרעיני. כיום יש לאיראן חומר מועשר לרמה של 4.5% שאם תועשר הלאה תספיק ליותר משני מתקני נפץ גרעיניים. הזמן הנדרש לאיראן כדי להשיג את כמות האורניום הנדרשת למתקן אחד היא כחודשיים, אולם אם ההעשרה ל-20% תתבצע רק על ידי אלף הצנטריפוגות שפועלות במתקן התת קרקעי העמוק בפורדו, יידרש לכך זמן רב יותר. האיראנים התקינו באחרונה קסקדות (קבוצה) של צנטריפוגות מתקדמות במתקן התת קרקעי בנתנז, ואם גם שם תתבצע העשרה ל-20%, הזמן הדרוש לצבירת החומר יתקצר.

היבט נוסף הוא המחשה לכך שמדיניות "הלחץ המקסימלי" על איראן, אותה אימץ ממשל טראמפ, נכשלה ולא עלה בידה לבלום את איראן מלהתקדם לפצצה.

העשרת אורניום לרמה של 20% היא גם ביטוי לתעוזה האיראנית. זהו צעד שאין עמו סיכון מידי לתגובה חריפה מצד ארה"ב, לאחר שצף-קצף האיומים המרומזים שלא התממשו לתגובה איראנית אלימה נגד האמריקנים לרגל יום השנה לחיסול קאסם סולימאני (כשברקע גם האיום שלא התממש לתגובה על חיסול פחריזאדה). הצעד האיראני נועד לסייע בהסטת תשומת הלב הציבורית מהזהירות שבה נוקט המשטר, המשקפת הכרה בחולשתו ורתיעה מעימות נרחב מול ארה"ב, נוכח האזהרות האמריקניות.

היעד הרביעי והחשוב מכל הוא להבהיר לנשיא הנכנס ביידן, כי האפשרות הטובה ביותר עבורו, כדי לבלום את ההתגרענות האיראנית, היא לחזור במהירות להסכם הגרעין על פי התכתיב האיראני, קרי חזרה במקביל של שני הצדדים להסכם, וסירוב איראני לשינוי כלשהו במאפייני ההסכם או אף לדיון בשינויים כאלה. זאת הן נוכח קיצור הטווחים האיראני, והן בשל כישלון הלחץ של טראמפ.

התגובה הבינלאומית הראשונית למהלך היא רפה. תשומת לב רבה יותר ניתנת להשתלטות האיראנית על מכלית דרום קוריאנית, שגם היא מהלך לחץ איראני, הפעם על סיאול, בציפייה שתשחרר כספים איראניים מוקפאים. יש בתגובה הרפה זו עדות לצדקת ההערכה האיראנית, כי המערב הרופס איננו מעוניין בעימות עמה ועל כן ישוב להסכם הגרעין על פי תכתיביה. ביטוי מובהק לכך נתן היועץ המיועד לביטחון לאומי בממשל ביידן, ג'ייק סאליבן, שעל בסיס מה שתיאר ככישלון הלחץ, שב על המנטרות המוכרות של הממשל הנכנס בדבר הצורך בחזרה להסכם לפני תחילת משא ומתן על הסכם רחב יותר, שבו ייטלו חלק גם גורמים אזוריים נוספים. מנגד, ממשל טראמפ קבע כי מדובר ב"ניסיון סחיטה גרעינית, ניסיון שנועד להיכשל".

בפועל, המצב שונה לחלוטין מהדימוי שאיראן מנסה ליצור. הצעדים האיראניים משקפים דווקא מצוקה. הלחץ הכלכלי וההתפתחויות האזוריות - "הסכמי אברהם" וההתפייסות בין קטר לסעודיה - מדאיגים את טהראן. קיצור הטווחים להשגת חומר בקיע למתקן נפץ מעורר אמנם דאגה, אך הוא מחייב חצייה של מרחב סף מסוכן, בו תיתכן פעולה צבאית נגד איראן, תוך כדי המשך הלחץ הכלכלי שעלול לסכן את יציבות המשטר. האיראנים ישמחו מאוד להמיר את ההתקדמות הזו בחזרה להסכם הגרעין, המבטיח להם השגת יכולת להצטייד לא רק בפצצה אחת אלא בארסנל גדול של נשק גרעיני בעוד עשר שנים, ללא מרחב סף וללא מצוקה כלכלית. הנכונות המוצהרת של איראן לחזור להסכם מעידה בבירור על סדר העדיפויות שלה.

התגובה המתאימה למהלך האיראני היא הבהרה שכל ניסיון להתקדם לעבר ייצור אורניום מועשר לצורך ייצור נשק גרעיני ייענה בחומרה, ובהקשר זה "כל האופציות הן על השולחן". בה בעת, יש להמשיך את הלחץ הכלכלי, כדי לחייב את איראן לקבל הסכם חדש שבאמת ימנע כל אפשרות של הצטיידות מצדה בנשק גרעיני, הכולל בין השאר פיקוח מלא בכל מקום ובכל עת, ביטול ההגבלות על משך הזמן של ההסכם, הריסת המתקן בפורדו והכללת הטילים בהסכם. הסיכוי שמשהו מכל זה יקרה תחת ממשל ביידן נמוך, אבל הסלמה תיתכן גם בימיו האחרונים של טראמפ בתפקיד, בעיקר אם איראן תנסה לנצלם לפעולה נגד אינטרסים אמריקאיים.

תא"ל במיל' יוסי קופרווסר הוא חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, לשעבר רח"ט המחקר באמ"ן ומנכ"ל המשרד לנושאים אסטרטגים