ההתעללות בילדי הפעוטונים מתחילה ביחס המזלזל מצד הממשלה

כמעט מדי שבוע נחשפים עוד ועוד סיפורים, תמונות וסרטונים מצמררים: ילדים קטנים מוטחים על מזרונים, פעוטות חסרי ישע נחבטים ונגררים על הרצפה. אי אפשר לתאר במילים את התחושות של הורה ששולח את ילדיו, בני פחות משלוש שנים לגן, ומגלה שהם מצאו עצמם בגיהינום עלי אדמות.

תופעת ההתעללות בפעוטות, שהפכה למכת מדינה של ממש, נולדה מתוך היעדר כלי פיקוח ורגולציה על תחום החינוך והטיפול בגילאי לידה עד שלוש. מרבית המסגרות הן פרטיות, ומקומם לגלות שאלפי מעונות יום פועלים מבלי שהמדינה והרשויות מודעות לקיומם, שלא לדבר על פיקוח.

בחודשים שעברו מאז נבחרתי לעמוד בראשות הוועדה לזכויות הילד של הכנסת, נחשפו מקרי התעללות מזוויעים ורבים אותם ליוויתי מקרוב. שמענו וראינו הורים שמספרים, בגרון חנוק מדמעות, על ילדיהם שהיו קורבנות התעללות נפשעת במשך שנים, בלי שהם ידעו מדבר.

הוועדה לזכויות הילד עבדה קשות ובאופן מאומץ כדי להביא לחקיקת חוק הפיקוח על מעונות היום בשנת 2018, בעקבות שטח הפקר חקיקתי ורגולטיבי המהווה סכנה ליותר מדי פעוטות. אבל חברי הוועדה לא העלו על דעתם את גודל הסחבת: למרות פטפטת בלתי-נגמרת של שרי הממשלה, פורסמה להערות הציבור טיוטת תקנות חוק הפיקוח רק בסוף אוגוסט 2020, וזאת לאחר לחץ פרלמנטרי כבד שהפעילה הוועדה.

המציאות בישראל חושפת פיגור של שנים רבות מבחינת הטיפול הראוי בגיל הרך ביחס לעולם המערבי, והתקנות שפרסם משרד הרווחה הן אכן צעד בכיוון הנכון של לקיחת אחריות על ילדי הגיל הרך. חוק הפיקוח על מעונות היום (גנים לגילאי לידה עד 3) עבר ב-2018, אבל אין לו משמעות רבה ללא אישור תקנות החוק ותקצובן. כיום יש 23 מפקחים על כעשרת אלפים גנים, אין הכשרה מספקת לסייעות ועליהן לטפל במספר רב מדי של ילדים. תקנות החוק מסדירות למעשה את קורסי ההדרכה החינוכית-טיפולית לסייעות, את הביקורות של מפקחי משרד הרווחה בגנים, משנות ומגדירות את יחס כמות הילדים לכל מטפלת, מספקות הכשרה לעזרה ראשונה ועוד.

על מנת להבטיח את מימוש תקנות החוק החשוב הזה, יש צורך בתקצוב. את התקנות האלה צריכה הייתה לאשר הכנסת כבר באוקטובר 2019, אך משרדי הממשלה גררו את הנושא שוב ושוב. אלא שמאז פרסם משרד העבודה והרווחה את טיוטת התקנות להערות הציבור, באיחור של כ-10 חודשים, הן טרם הובאו לאישור הוועדה ובפועל נמשכת הסחבת הממשלתית לצד ההצהרות הרבות. כאשר אנחנו שוב צועדים לקראת פיזור אפשרי של הכנסת, עולה חשש כבד לדחייה נוספת ביישום ואישור תקנות החוק.

אישור התקנות בוועדה יכול להיות נקודת מפנה עבור ילדי הגיל הרך והוריהם, כאשר מילת המפתח היא תקצוב. התקציבים שיוקצו ליישום תקנות החוק יקבעו האם יממש את תכליתו: הבטחת שלום ילדינו. אם משרדי האוצר והרווחה לא יתקצבו אותן באופן מספק, יהפכו התקנות לאות מתה. אסור שהשרים יצאו ידי חובה עם פרסום התקנות, ויותירו את ההורים והילדים שוב לבדם.

המצב מחייב גם שילוב ידיים של כל הגורמים - הממשלה, השלטון המקומי והמגזר השלישי - כדי להביא לרמת פיקוח ראויה, וכדי שההורים סוף סוף יוכלו לישון בשקט. זמן רב מדי הופקרו הילדים של כולנו, ועכשיו הגיע הזמן שהשרים יפסיקו לדבר ויתחילו לעשות. ההורים והילדים לא זקוקים למילים שלהם אחרי מקרה ההתעללות הבא שייחשף, אלא לתקנות חוק הפיקוח עכשיו ומיד. בלי תקצוב ממשלתי ייעודי ומשמעותי שלהן, ובייחוד בתקופת הקורונה - אין לכל המילים היפות, ההצהרות הגדולות והתקנות החשובות שום משמעות.

יוסף ג'בארין הוא חבר כנסת מטעם הרשימה המשותפת ויו"ר הוועדה לזכויות הילד