שקיעת חמאס בבוץ הקורונה יוצרת הזדמנות בסוגיית הנעדרים

במערכת הביטחון יאשרו בקרוב את האסטרטגיה לקראת השנה האזרחית הבאה נוכח האיומים והתמורות במזרח התיכון, וכניסתו של ג'ו ביידן כנשיא ארה"ב לבית הלבן. הכוורת שנבנית סביב ביידן מעוררת הרבה מחשבות ודאגות בדרג מקבלי ההחלטות בתל אביב. לפי הדיונים האחרונים בצה"ל, המדיניות הישראלית תמשיך כפי שהיא: לחתור להרתעה ברצועת עזה תוך שמירה על מציאות שבה ארגון החמאס מוחלש, מרוסן ושולט באופן אפקטיבי במישור הכלכלי-אזרחי.

ביהודה ושומרון ההתנהלות היא ההיפך הגמור. המינהל האזרחי פועל להעלות את הרמה הכלכלית והאזרחית, כדי שתמיד תהיה יותר טובה מעזה, תוך כדי מניעת טרור. לפחות לפי הנתונים שהציגו לפני כשבועיים צה"ל ושב"כ לממשלה, תפוקות הטרור בשנה החולפת נמוכות מאוד ביחס לשנים 2019-2018. גם בהיקף הנפגעים. למרות זאת לא ניתן להוציא מכלל אפשרות התלקחות ברצועת עזה שיכולה להיווצר מאי הבנה בין הצדדים, עניין שמדאיג את המטה הכללי.

נכון לימים אלו אין הסכמים מחייבים ואין הבנה ארוכת טווח בין חמאס לישראל. ההבנות שהושגו עד כה בתיווך מצרי מוגבלות בזמן ובנושאים. בשיחות סגורות הבהיר הרמטכ"ל רב-אלוף אביב כוכבי שיש להבנות הללו "תקרת זכוכית" ובשל כך מתנהלים בצבא ברגישות גבוהה לגבי כל פעולה, כדי שעזה לא תהפוך לזירה המרכזית.

בראייתו של רא"ל כוכבי יש דברים חשובים יותר מהעיסוק בארגוני הטרור הפלסטיניים. במילה אחת: איראן. לכן, צה"ל מכה מעת לעת את החמאס בעזה, כדי להכניס את הארגון למסגרת המוכתבת על ידי ירושלים וכדי לשמר את ההבנות למשך זמן יותר ממושך. "ללא קשר", אומרים גורמים במערכת הביטחון, "יש עניין אמיתי לפתור בעיות הומניטריות בעזה שיכולות להשליך גם עלינו".

בהתאם להנחיות הדרג המדיני והמדיניות שמכתיב הרמטכ"ל למפקד פיקוד הדרום, אלוף הרצי הלוי, האינטרס הראשון הוא לדחות עימות ברצועת עזה, ככל הניתן. ליצור שקט לאורך זמן ובמקביל למנוע טרור ופיגועים. האינטרס השני הוא לבדל את עזה מיהודה ושומרון כדי שלא יהיו השלכות ישירות ועקיפות של עזה על הגדה - לא באמצעות הפעלת טרור ולא באמצעות התבססות פוליטית. "אף אחד לא יודע מתי אבו מאזן יעזוב את הזירה. אף אחד לא רוצה שהחמאס יהיה בעמדת זינוק לתפוס את מקומו", אמרו גורמי ביטחון.

האינטרס השלישי הוא לשמר ברצועת עזה שלטון אפקטיבי מרוסן ומרסן את פלגי הטרור והרחוב בדיוק כמו שקורה היום. האינטרס הרביעי הוא מניעת משבר הומניטרי, והאינטרס החמישי הוא למנוע בצורה ברורה ועד כמה שאפשר התעצמות צבאית של חמאס.

המתחים שליוו את השנה האחרונה בין השקט הרצוי לניסיונות החשאיים, בסיוע המוסד, והגלויים, לפגוע ביכולות של חמאס כדי למנוע התעצמות צבאית - ימשיכו ללוות את מערכת הביטחון גם בשנת 2021. זה המתח הראשון בין עזה לישראל מבחינה ביטחונית. "אתה רוצה שקט", אמר גורם ביטחוני, "זה אומר שלא על כל דבר אתה מפעיל אש. והם (חמאס, א"ב) נותנים לך שקט כי הם רוצים התעצמות. אז אתה צריך למצוא דרך למנוע התעצמות ולשמור על השקט".

לפחות לפי פרסומים זרים צה"ל מנהל את המלחמה בהתעצמות חמאס עם כלים חשאיים שאף גורם בישראל לא לוקח עליהם אחריות. הכלים הללו לא בהכרח עוצרים במאה אחוז את התהליך אך בהחלט מצמצמים אותו. איך יודעים? ניתן להעריך שבצה"ל, במוסד ובשב"כ בוחנים את היעדים שחמאס הציב לעצמו לתקופה הזו ומבינים שהוא רחוק מלהשיג אותם. למשל, קהילת המודיעין בישראל מתמקדת בנתיב הכספים שעוברים לרצועת עזה ומשם היישר לזרוע הצבאית של החמאס.

המתח השני שמנהל צה"ל סובב סביב ניהול היציבות הכלכלית במטרה להחליש חמאס. מצד אחד במערכת הביטחון לא רוצים לראות ציבור שלם רעב ללחם, אך מצד שני בהחלט רוצים להחליש את חמאס. "חמאס לוקח מעשר מכל מה שנכנס לעזה", אמרו גורמי ביטחון, "זה לא משנה כמה תעקוב אחריהם ותקפיד. כשאתה מכניס אוכל לבני ערובה, מי אוכל ראשון? החוטפים. זה לא אומר שלא תכניס אוכל לבני ערובה".

המתח השלישי הוא אחד הרגישים וכורך סביבו רצון ליציבות הומניטרית שמנוהל בצורה ישירה על ידי מפקדת התיאום והקישור של צה"ל ברצועת עזה, אל מול הרצון לקדם את נושא השבויים והנעדרים (שו"ן).

יש רצון ישראלי להחזיר את גופות החיילים הדר גולדין ואורון שאול ולכן תחת המתח הזה היה צריך הדרג המדיני להורות על שימוש בכל האמצעים העומדים לרשות ישראל, כדי שחמאס ואזרחי הרצועה לא יקבלו גם מים, אך גם יש הבנה ברורה ומוצדקת שלא ניתן למנוע שירותים בסיסיים.

כאן נכנסת שאלה שכל הזמן מעסיקה את צה"ל ושאר גורמי הביטחון לפני בואם להמליץ על דרכי פעולה לקבינט הביטחוני: מה המינימום שישראל נותנת לחמאס בעזה ואיזה מנופי לחץ בכל זאת ניתן להפעיל. לפחות לפי גישת הרמטכ"ל כל פעולה שכזו צריכה להיות מדודה, שקולה ומדויקת. "אתה לא רוצה לפוצץ את היחסים, מצד שני אתה לא רוצה לתת יותר ממה שאתה חייב לתתֿ", הסבירו גורמי ביטחון.

המתח הרביעי מנוהל על ידי ישראל מהיום שחמאס תפס את השלטון בעזה בכוח וישראל החליטה על מדיניות בידול בין עזה לרמאללה. בירושלים לא רוצים שחמאס יהווה שלטון אטרקטיבי עבור בני עמו, כדי שזה לא יגדיל את התמיכה הציבורית בו וכשיהיו בחירות לרשות הפלסטינית ארגון הטרור לא ינצח.

בירושלים מעדיפים שהציבור הפלסטיני יפנים ששלטון חמאס בעזה כושל, וככזה הוא מעניק אוכל ומים ללא אופק מדיני או כלכלי. מדיניות הבידול הישראלית בפירוש חותרת לכך שהרשות הפלסטינית תוצג כיותר אטרקטיבית, כדי שביום הבחירות הם יבחרו את תנועת פתח. ניצנים לסכנה ניתן לראות ביו"ש כשנציגי חמאס התברגו בצמרת הרשויות המקומיות. מקור לדאגה גדולה בפיקוד מרכז, שעוקב בדריכות אחר השינויים הפוליטיים במערכת הפלסטינית. המתח החמישי נוצר מהתנהלות צה"ל ושב"כ מול הסוררים בעזה משורות הג'יהאד האסלאמי וחמאס. אין כוונה לרדוף אחרי כל סורר, אך גם אין כוונה לאפשר לדמויות כמו בהא אבו אל עטא להתפתח ולהפר את האיזונים הקיימים.

בקרוב מאוד יציינו בירושלים, בעזה ובקהיר שנה להסדרה או להבנות בין הצדדים. התמורה הברורה ביותר היא עצם הפסקת ההפגנות על הגדר מסוף דצמבר אשתקד. ההבנות הן תולדה של השחיקה בחמאס מהסבבים האלימים עם צה"ל וגם החשש מהקורונה, שלא פסחה אפילו על סינוואר שחלה בה. בשלב הראשון הארגון סיפק את השקט ואחר כך שאל את עצמו למה לא מגיע לו יותר.

ההבנות נתפסות בשני הצדדים, הישראלי והפלסטיני, באופן מעורר מחלוקת. כל אחד מהצדדים היה מעדיף לראות את עצמו כמי שניצח במערכה הזו. שני הצדדים מקדמים הבנות במסגרת האין ברירה ושני הצדדים חשדנים מאוד זה כלפי זה בכל מהלך. בג'יהאד האסלאמי שואלים מה הארגון מרוויח מהמצב והם לא ממהרים להתיישר לפי ההבנות. בצד הישראלי שואלים מדוע הולכים להבנות לפני פתרון סוגיית השבויים והנעדרים. פערי הציפיות של שני הצדדים יכולים להוביל לסיום ההבנות ואף להוביל לפיצוץ.

למרות זאת, באופן די מובהק, בולט הרצון של שני הצדדים להימנע ממלחמה ולהתקדם בהבנות. לכן תמיד עולה השאלה מה ישראל מוכנה לשלם ואיזה מחיר חמאס רוצה לקבל. "זה לא אומר שלא ניתן להתגלגל למלחמה שלא רוצים בה. תמיד קיימת האופציה הזו", הדגישו גורמים בצה"ל. במערכת הביטחון, בהובלה של מתאם השבויים הנעדרים, ירון בלום, מנסים לנצל את התקופה הזו כדי לנהל דיאלוג עקיף על פתרון.

באופן די מפתיע טוענים גורמים במערכת הביטחון, כי סביר להניח שלחמאס יש עניין לקדם את המו"מ בנושא השבויים והנעדרים יותר מתמיד. בצה"ל מעריכים שככל הנראה שקעה ההבנה בקרב הנהגת חמאס שללא התקדמות בנושא השבויים והנעדרים, לא תהיה התקדמות בפרויקטים ושיפור איכות החיים הפלסטינים ברצועת עזה.

גורמי ביטחון אמרו השבוע, "נוצרה אווירה חדשה. אולי זה נוכח החשש העצום מהתפשטות הקורונה ברצועה עזה חסרת כוח אדם רפואי וציוד מתאים. אולי סוף סוף שקעה ההבנה בחמאס שאין היום לגיטימיות ציבורית ישראלית לשחרר אסירים עם דם על הידיים, אך מנגד יש כוונה ורצון אמיתי בצד הישראלי להתקדם בתהליך".

גורמי ביטחון אחרים טענו, כי לא ניתן לפסול את האפשרות שהחשש מהידבקות בנגיף של אסירים ביטחוניים מבוגרים בעלי מחלות רקע בבתי הכלא בישראל מעלה את מפלס הלחץ בחמאס. תרחיש שכזה, מעריכים ישראל, יכול מאוד לאפשר למנהיג החמאס יחיא סינוואר, שחלה בעצמו בקורונה, לתרץ בצמרת ההנהגה וברחוב הפלסטיני את המו"מ בנושא.

גורמים מתוך מערכת הביטחון אישרו כי נוצרו סיכויים חדשים להתקדמות בין הצדדים בנושא השו"ן. המסר עליו התעקש שר הביטחון בני גנץ היה עד כה מאוד ברור: ללא התקדמות בסוגיית השבויים והנעדרים לא תהיה התקדמות בפרויקטים הגדולים. כשאיום הקורונה הוא מוחשי וסינוואר מבין שהמדינה היחידה שיכולה להציל אותו היא ישראל, הוא כנראה מתחיל לחשב מסלול מחדש או לפחות בונה את הסולם שיסייע לו לרדת מהעץ הגבוה עליו טיפס עם דרישות בלתי סבירות לפתיחת המשא ומתן.