משרד המשפטים בארצות הברית הודיע הערב (שישי) כי ועדת השחרורים החליטה שלא להאריך את ההגבלות שהוטלו על המרגל היהודי-אמריקני ג'ונתן פולארד, לאחר שחרורו מהכלא לפני כחמש שנים. כעת, בגיל 66, יוכל פולארד לעזוב את ארצות הברית לכל יעד שירצה - כולל ישראל. "הוועדה מצאה כי אין ריאיות המובילות למסקנה כי פולארד עלול להפר את החוק", כתבה הוועדה בנימוקיה.
עורכי דינו של פולארד, אליוט לאואר וז'אק סמלמן, הבהירו כי הוא "יוכל לנסוע לכל מקום, להתיישבות ארעית או קבועה, בהתאם לבקשתו". במכתב שהעביר להם כתב פולארד כי הוא שמח על ההחלטה, וכי סוף סוף יוכל לסייע לאשתו אסתר, הנלחמת במחלת הסרטן. הוא הביע "הערכה והכרת תודה" לשגריר ישראל בוושינגטון רון דרמר.
פולארד שוחרר ב-2015 לאחר כ-30 שנה בהם ריצה עונש מאסר בארצות הברית. לאחר שהורשע בריגול למען ישראל. עם שחרורו הוטלו עליו תנאים מגבילים למשך חמש שנים, הכוללים איסור יציאה מאזור מסוים בניו יורק, ענידת אזיק אלקטרוני המנטר את מיקומו באופן תמידי, מעצר בית לילי, ניטור מתמיד של מחשבו בביתו ובמקום עבודתו, והימנעות מיצירת קשר עם כלי התקשורת.
עוד בנושא
פולארד נעצר ב-21 בנובמבר 1985 בוושינגטון, לאחר שנתפס מעביר אלפי מסמכים מסווגים ממחלקת המודיעין של הצי האמריקני לידי מפעילו הישראלי. הוא נשפט למאסר עולם, ועל אף פניותיה הרבות של ממשלות ישראל לדורותיהן לארצות הברית, מעולם לא זכה לחנינה.
גורמי ביטחון בארצות הברית עמדו על עמדתם שלא להעניק לו חנינה במשך שלושה עשורים, והמאסר העכיר לפרקים את היחסים בין המדינות באופן משמעותי. עניינו עלה בוועדת השחרורים רק בתום 30 שנות מאסר, בתקופת כהונתו של הנשיא ברק אובמה, שהדגיש כי אין בכוונתו להתערב בהחלטות מערכת המשפט האמריקנית בנושא.
לאחר מכן, ראש הממשלה בנימין נתניהו העלה את עניינו של פולארד במהלך פגישותיו עם הנשיא דונלד טראמפ וכן עם גורמי ממשל נוספים, וביקש לאשר לו לעלות לישראל. ייתכן שההחלטה שלא להאריך את המגבלות שהוטלו על פולארד מהווה אחת מסדרת "המתנות האחרונות" של ממשל טראמפ לנתניהו לקראת סיום כהונתו, בהמשך להחלטות האחרונות שכללו סימון מוצרים מההתנחלויות כמוצרים ישראליים.
ב-2016, כשנה לאחר שחרורו, פולארד הפסיד בערעורו על תנאי השחרור מהכלא שקיבל. ההחלטה אז התקבלה על ידי בית המשפט במנהטן.
באותה שנה בחודש יוני פורסם כי בכירים בקהיליית המודיעין האמריקנית אמרו לוועדת השחרורים כי פולארד עדיין מהווה סכנה לביטחון הלאומי של ארצות הברית. "אם לא יהיה תחת פיקוח, הוא עלול למסור סודות צבאיים", נכתב בדוח שפורסם אז ב"דיילי ביסט".
גלגולה של הפרשה
פולארד, שנעצר בנובמבר 1985 על ידי FBI התקבל כשש שנים מוקדם יותר לעבודה במודיעין של הצי האמריקני - לאחר שנדחה על ידי ה-CIA עקב בעיות אמינות שעלו מבדיקת הפוליגרף שלו - ועבד כמנתח חומרי גלם מודיעיניים.
בתחילת שנת 1984 יצר פולארד קשר עם אלוף-משנה אביאם סלע, שקישר אותו ללשכה לקשרי מידע (לק"ם), גוף מודיעיני חשאי במשרד הביטחון שבראשו עמד באותם ימים רפי איתן. במשך קרוב לשנתיים, העביר פולארד אלפי מסמכים, ששימשו את ישראל להיערכות הגנתית מפני נשק להשמדה המונית של ארצות ערב ואף לפעולות התקפיות, שהידועה שבהן היא הפצצת מפקדות אש"ף בתוניסיה ב-1 באוקטובר 1985 במסגרת מבצע "רגל עץ", כתגובה לשורה של פיגועים שביצע הארגון.
בשנה זו החלו הממונים עליו בצי לחשוד בו. אחרי שגילו במשרדו מסמכים שלא היו קשורים ישירות לעבודתו, עירבו את ה-FBIבחקירה. ברגע שנודע לפולארד שארצות הברית בעקבותיו, הוא נמלט לשגרירות ישראל בוושינגטון, אולם גורש משם אל זרועות חוקרי ה-FBI שהמתינו לו מחוץ למקום. איתן אף הודה לימים כי הורה "לזרוק אותו החוצה" מבית השגרירות, וכי הוא אינו מתחרט על כך.
הוא הואשם בריגול ונשלח לרצות עונש מאסר עולם ללא אפשרות לקצוב את עונשו. על אשתו אן נגזרו חמש שנות מאסר, אולם היא שוחררה כעבור קצת יותר משלוש שנים בשל בעיות בריאות, ועברה לישראל. פרט לפולארד, יתר המעורבים בפרשה, בהם סלע, איתן ורפי יגור, שהיה המפעיל של פולארד בניו יורק, יצאו ללא עונש. בעת שניתן העונש, מאסר עולם לפי החוק האמריקני היה 30 שנות מאסר.
גיבור בישראל, בוגד בארה"ב
פולארד הודה באשמה כחלק מעסקה עם התובעים, בה הסכימו להפחית את דרישתם ממאסר עולם לעונש מופחת. אולם השופט, בהסתמך על מסמך הערכת נזקים מסווג שכתב שר הביטחון דאז קספר וויינברגר - גזר עליו מאסר עולם. פולארד ישב בסופו של דבר שלושה עשורים מאחורי סורג ובריח, המאסר הממושך ביותר של אזרח אמריקני שהעביר מידע רגיש לבעלת ברית של ארצות הברית.
בישראל, פולארד נתפס כגיבור, שהקריב הרבה למען ביטחון המדינה. אך גם אם הזמן הקהה את הזעם, ממשל ארצות הברית המשיך לראות בו בוגד שפגע במולדת. גורמי המודיעין בארצות הברית ובישראל רצו להשכיח את התקרית - המזכירה תקופה שבה שיתוף הפעולה המודיעיני של המדינות אופיין גם בחשדנות.
גורמי המודיעין גרסו במשך שנים כי הנזק שהסב פולארד למערי איסוף המידע של סוכנות הביטחון הלאומית היה כה גדול מכדי לשקול כל שחרור מוקדם, חנינה או המתקת עונשו. ב-1999, כשביל קלינטון שקל להעניק לו חנינה, גורמי מודיעין גילו כי חלק מהמידע הגנוב של פולארד הגיע לידי ברית המועצות, בין אם נגנב על ידי מרגלים רוסים או שהועבר למוסקבה על ידי המודיעין הישראלי כחלק מעסקאות לשחרור יהודים.
התובע הכללי בארצות הברית, וויליאם בר, יכול היה לבקש מוועדת השחרורים להאריך את המגבלות על פולארד, וזו ככל הנראה הייתה מתקבלת. אך לא הוגשה בקשה שכזו ולכן, הוועדה הודיעה כי החליטה שלא להאריך את תנאי השחרור.
כעת, משפולארד סיים לרצות את עונשו ואת תנאי שחרורו, ההתנגדות למעברו לישראל פחתה. ראשי קהיליית המודיעין האמריקנית לא מאיימים להתפטר במחאה, ואף כמעט ולא מתייחסים לסיומם של תנאי שחרורו.
גרג טרברטון, יו"ר מועצת המודיעין הלאומית לשעבר, אמר כי "הוא ריצה את עונשו ותנאי שחרורו פגו, אני לא רואה שום נזק בכך שיאפשרו לו לנסוע לישראל", והוסיף כי "כל הסודות שאותם הוא מכיר הם ישנים ולא רלוונטיים".
כיום, שיתוף המודיעין בין ישראל לסוכנויות ריגול אמריקניות הוא הדוק ותדיר. רק בשנה האחרונה המדינות עבדו בשיתוף פעולה הדוק על חיסולם של מפקד כוח קודס האיראני קאסם סולימאני, ועל פי דיווחים גם את אבו מוחמד אל-מסרי, מספר 2 באל-קאעדה.