עשרות אלפי פליטים מאתיופיה נמלטו לסודאן מאז תחילת המבצע בתיגארי, והם מתארים זוועות ברחבי המחוז הצפוני שעובר תקיפות אוויריות, הפגזות ומעשי טבח בשבועיים האחרונים.
"ראיתי גופות שבותרו על ידי הפיצוצים", סיפרה לסוכנות הידיעות הצרפתית גאנט גזרדייר, בת 75, השוהה במחנה הפליטים אום רקובה שנפתח לאחרונה במזרח סודאן. "גופות אחרות נרקבו, על הכביש, אחרי שנרצחו בסכין", היא הוסיפה. "חייתי עם שלוש בנותיי. כשהבית שלנו הופגז, כולנו נבהלנו וברחנו בחשיכה".
לדבריה, הלחימה הקשה בעירה הומרה שבמערב תיגראי לא רק הרסה את הבית שלה, אלא הפרידה אותה ממשפחתה שעמה היא טרם יצרה קשר. "פגשתי כמה חברים שנמלטו אף הם, והלכתי אחריהם. התסכלתי סביב כמה פעמים בחיפוש אחר בנותיי, אבל לא היה לי מזל".
היא הגיע למחנה המרוחק 80 ק"מ מהגבול, אך התנאים במקום קשים. היא קיוותה שפליטים אחרים מאתיופיה יקשיבו לסיפור שלה, אולם אף אחד לא הקשיב לה, לדבריה, משום שלכולם יש סיפורי זוועות לספר. "יש לי בת שחיה בחרטום, אבל אני לא יודעת את הכתובת שלה", היא אמרה. "איך אוכל למצוא אותה בעיר הגדולה הזאת?".
ראש ממשלת אתיופיה אביי אחמד, שזכה אך לפני שנה בפרס נובל לשלום הכריז ב-4 בנובמבר על מבצע צבאי נגד השלטונות במחוז, המונהג על ידי החזית העממית לשחרור תיגראי, בטענה שהם תקפו בסיס צבאי. החזית, שבעבר הייתה חלק מהקואליציה השלטת, מכחישה זאצ. הסכסוך, שמאיים להתפשט לרחבי האזור אחרי שיגורי טילים של התיגרנים לעבר אריתריאה השכנה, נושא עמו מאפיינים אתניים ומחריף את המתיחות הפנימית במדינה המפולגת.
גרדו בורהאן, בן 24, אמר כי תיגרנים הנתפסים בידי צבא אתיופיה נמצאים בבעיה. "הם שואלים אותך, באיומי נשק, אם אתה שייך לכוחות התיגרניים", סיפר. "בהיסוס הקל ביותר, אתה מת. הם יורים בך במקום ומותירים את הגופה שלך ברחוב".
לדבריו, תחינות המושמעות אליהם מצד אזרחים אינן משנות דבר. "הם מכים אותך, לעתים למוות, או שהם לוקחים אותך אתם למקום לא ידוע - ואני בספק אם אתה חוזר בחיים משם. זה טרור", אמר. הוא הצליח להימלט לסודאן, כשהוא חוצה אזור מיוער בגבול, אולם הוא התפצל מאביו, אמו ושתי אחיותיו בדרך. "אני לא יודע אם הם בסדר", אמר.
סודאן החליטה לפתוח מחדש את מחנה הפליטים אום רוקאן בשל טורי הפליטים הפתאומיים בגבול. המחנה אירח בעבר פליטים שנמלטו מאתיופיה בזמן הרעב של שנות ה-80, שבמהלכו מתו כמיליון איש.
ארגוני סיוע מזהירים מפני הישנות הרעב בתיגארי, בשל חסימת הכבישים, סגירת נמלי התעופה והלחימה המתפשטת אל בירת המחוז. מאז תחילת המבצע, נרשמו תורים ארוכים מחוץ לחנויות במחוז, ומשאיות עם מזון, דלק וסיוע רפואי תקועות מחוץ לגבולות המחוז. הבנקים סגורים כבר במשך שנים, וכמיליון איש לא יכולים לקבל העברות כספים. כמו כן, עוד לפני תחילת הלחימה, מכת ארבה הרסה יבולים חקלאיים.
מנהיגי המחוז סירבו היום לאולטימטום של ממשלת אתיופיה, וטענו שהם אלו שמנצחים את המלחמה במדינה השנייה בגודל אוכלוסייתה באפריקה. "תיגראי הפכה גיהנום לאויביה", מסרה ההנהגה המקומית. "העם התיגרני לעולם לא ייכנע".
ממשלת אתיופיה טוענת אף היא להתקדמות משמעותית בשטח, בדרכה לבירת המחוז, המנותק מהעולם בשבועיים האחרונים. אביי, שתדמיתו כרפורמטור עומדת בסכנה, מסרב למשא ומתן למרות לחץ הקהילה הבינלאומית. הוא מכחיש כי הממשלה הפדרלית רודפת אחרי המיעוט התיגרני, המהווה רק כ-5% מכלל 110 מיליון תושבי אתיופיה, אך היה הכוח הדומיננטי במשטר מאז הפלת הרודן מנגיסטו ועד עליית אביי לפני שנתיים.
"נשחטים כמו כבשים"
מסיה גידי נאלץ להיפרד מאשתו ומבנו בן הארבע, והוא מתקשה לסלוח לעצמו על כך. "אני לא יודע היכן הם, ואני לא יודע אם הם חיים", אמר. הוא הגיע מהעיירה מאי-קדרה, שם, לפי דוח של ארגון זכויות האדם אמנסטי, נטבחו בין עשרות למאות אנשים בסכינים ובמצ'טות בשבוע שעבר. "ברחתי כי הצבא שחט את הצעירים האלו כמו כבשים", סיפר.
האו"ם הזהיר בשבוע שעבר מפני פשעי מלחמה בתיגארי, וגינה את הדיווחים על תקיפות על רקע אתני ודתי.