בדחיית המינויים הבכירים, הממשלה שוללת מהציבור זכות בסיסית

הצו שהוציא בג"ץ בדרישה לנמק מדוע לא יושלמו המינויים במהרה נראה תקדימי, אולם המצב הנוכחי מחייב זאת. בדמוקרטיה, קיומן ועצמאותן של מערכות השירות הציבורי חיוני לאיזון הכוח הפוליטי, ויש לתרגם זאת לזכות בסיסית של אזרחי המדינה

נדיב מרדכי
בווידאו: בג"ץ דן בעתירות נגד מבנה הממשלה (צילום: לע"מ)

הצו על תנאי שהוציא בג"ץ בדרישה לדעת מדוע לא ייקבע שעל הממשלה להשלים במהירות את כלל המינויים של בכירים בשירות הציבורי נראה תקדימי. מצב הדברים הנוכחי, בו תפקידים בכירים רבים בשירות המדינה מאוישים על ידי ממלאי מקום, הוא מצב תקדימי בהרבה. חובתה של הממשלה, כזו הנובעת מהמשפט המינהלי, היא לפעול במהירות הראויה ולאייש את התפקידים.

ההימנעות ממינוי נושאי משרה בכירות בשירות הציבורי היא חלק ממגמה אידיאולוגית רחבה יותר, בדמות פוליטיזציה של שירות המדינה, שהגיעה לשיא בהסכם הקואליציוני האחרון. ההסכם יצר קשר בעייתי בין הרכבת הממשלה לבין בחינה של רפורמה בשיטת המינויים, והוביל להקפאת המינויים המקצועיים כולם.

עתה, לא רק שאין מדברים יותר רק על שינוי מודל המינויים - אלא פשוט לא ממנים. את החלל דואגת הממשלה למלא בכהונות ארוכות וחסרות תקדים של ממלאי מקום. הבעיה מתחילה כשברבים מהמקרים אלו משרות המאופיינות בעצמאות מוסדית מהשרים הממנים.

עוד בוואלה! NEWS

בג"ץ לנתניהו: נמק מדוע אינך מחוייב להסכם ניגוד העניינים שגיבש היועמ"ש

לכתבה המלאה
לא מדברים, לא ממנים. נתניהו וגנץ במליאת הכנסת (צילום: שמוליק גרוסמן, דוברות הכנסת)

ברוח התפיסה המתגבשת בשנים האחרונות, הגורסת שדמוקרטיה מתמצה בשלטון הרוב, הורגלנו לחשוב על הסמכות למנות בכירים בשירות המדינה ככזו המסורה אך ורק בידי הגורם שנבחר על ידי הציבור. בפועל, זוהי הבנה חלקית ביותר. בדמוקרטיה חוקתית, למערכות שירות ציבורי ישנה לגיטימציה דמוקרטית עצמאית ונפרדת מזו של המערכת הפוליטית. קיומן ועצמאותן המוסדית חשובים כדי לאזן את הכוח הפוליטי ואף לפקח עליו. תפקודן האפקטיבי הוא דרמטי להוצאה לפועל של מדיניות מקצועית ולא גחמתית.

החובה לקיים מערכות שירות ציבורי עצמאיות ומתפקדות לא תלויה אך ברצונם הטוב של נבחרי הציבור. נכון להבין אותה כזכות, שעומדת לציבור כולו, לקיומו של מינהל ציבורי דמוקרטי, מתפקד ויעיל שיסייע לנבחרי הציבור שקובעים את המדיניות.

הנפגעים הישירים מ"מודל ממלאי-המקום" שהשתרש כאן הם בראש ובראשונה האזרחים, שכבר לא נהנים ממערכת ציבורית מגוונת ומאוזנת, המורכבת מנבחרי הציבור ולצדם עובדי ציבור בכירים וזוטרים. כהונתם אינה חופפת את כהונת נבחרי הציבור, ומאזנים את ההשפעה הפוליטית בידע המקצועי, הארגוני ומצטבר שלהם.

בין התפקידים הבלתי מאוישים נמצאים מנכ"לים של משרדי ממשלה, פרקליט מדינה, מפכ"ל המשטרה, נציב בתי הסוהר, חשב כללי, מנהל אגף התקציבים ומנהלי רשויות ממשלתיות משמעותיות. זהו מצב שאינו מאפשר שגרה תקינה. קשה לשמור על הסדר בלי מפכ"ל, קשה לנטר את ההוצאה התקציבית בלי חשב כללי, קשה לייצר מידע אמין להתמודדות עם הקורונה בלי מדענים ראשיים וקשה להבטיח אכיפה פלילית צודקת בלי פרקליט מדינה.

איזון בין הפוליטי למקצועי הוא עיקרון יסוד שלנו, במקומות שבהם דרושה עצמאות מקצועית, אי-מינוי של נושאי משרה הוא לא רק בלתי נסבל וכרוך בסיכון מקצועי, אלא, כפי שכבר הדגיש היועץ המשפטי לממשלה - בלתי חוקי לפי דיני המשפט המינהלי.

החלטה תקדימית, המצב תקדימי בהרבה. שופטי בג"ץ (צילום: רויטרס)

כשמעבירים טובין חברתיים מהשפה של "אינטרס ציבורי" אל השפה של "זכות" - מתכוונים לומר שהם חשובים מספיק בשביל להוציא אותם מבלעדיות הפוליטיקה ה"רגילה". אחרי שחיקה פוליטית של נורמות מקצועיות, ובשעה שמשבר הקורונה הוכיח שוב את ההכרח במקצוענות, על עיקרון עצמאות השירות הציבורי - המקצועי, הדמוקרטי והיעיל - להיות מתורגם לזכות העומדת לרשות הציבור.

נדיב מרדכי הוא חוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה ודוקטורנט בפקולטה למשפטים שבאוניברסיטה העברית

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully