אין חוק המחייב את הנשיא המכהן להודות בהפסד, אך אם דונלד טראמפ אכן יתמיד בהתעקשותו שלא להכיר בניצחון של ג'ו ביידן, אפילו לא בציוץ, הוא יהיה המועמד הראשון בהיסטוריה המודרנית של ארצות הברית המסרב למסורת המסמלת על העברות שלטון חלקות.
רוב ההודאות בהפסד היו חינניות, פחות לגבי המועמד המפסיד עצמו ויותר על סגירת פרק עבור המדינה. אחרים שילבו בהן מעט הומור. אחרי שנכשל בבחירות ב-1992, הנשיא ג'ורג' בוש האב, האחרון שלא הצליח לזכות בכהונה שנייה, ציטט את ווינסטון צ'רצ'יל ואמר שהוא קיבל "בעיטה". בוש אמר כי הוא מקבל את ההפסד ליריבו הדמוקרטי ביל קלינטון, מתוך "אמונתו העמוקה במערכת הפוליטית שבמסגרתה שגשגה האומה הזו במשך יותר מ-200 שנה".
בשנת 2000 המסורת הזו נתקלה במכשול, אחרי שאל גור התקשר לג'ורג' וו. בוש והודה בהפסדו, רק כדי להתקשר אליו זמן קצר לאחר מכהן כדי לחזור בו, בשל המחלוקת על התוצאות בפלורידה. "אני רוצה להיות בטוח שאני מבין", אמר בוש לגור. "אתה מתקשר אליי כדי לחזור בך מההכרה בהפסד?".
עוד בוואלה!
אחרי שבית המשפט העליון הכריז על בוש כמנצח ועצר ספירה נוספת של הקולות בפלורידה, גור מסר את ההודאה השנייה שלו בהפסד. "לפני כמה דקות שוחחתי עם ג'ורג' וו. בוש ובירכתי אותו על הפיכתו לנשיא ה-43 של ארצות הברית, ואני מבטיח שלא אתקשר אליו שוב הפעם", אמר המועמד הדמוקרטי דאז.
גם מועמדים דמוקרטיים ורפובליקניים בפריימריז נשאו נאומי הפסד. ב-1976, אחרי שהפסיד במרוץ הדמוקרטי, אמר חבר הקונגרס מוריס אודל: "הבוחרים אמרו את דברים, הממזרים". רוב נאומי ההפסד נועדו לפייס את המדינה אחרי קמפיינים סוערים.
אחרי שהפסיד בבחירות ב-2008, אמר הסנאטור הרפובליקני ג'ון מקיין: "אזרחי ארצות הברית אמרו את דברם, והם אמרו זאת בבירור. לפני זמן קצר היה לי את הכבוד להתקשר לסנאטור ברק אובמה ולברך אותו על היבחרו לנשיא המדינה ששנינו אוהבים". מקיין הוסיף כי "אני קורא לכל האמריקנים שתמכו בי להצטרף אליי לא רק בלברך אותו, אלא גם בלהציע לנשיא הבא שלנו את הרצון הטוב והמאמץ הכן שלנו כדי למצוא דרכים להתאחד".
ריצ'רד ניקסון, שהפסיד לג'ון קנדי ב-1960, אמר בנאומו: "אחד המאפיינים הבולטים של אמריקה הוא שיש לנו תחרויות פוליטיות - הן קשוחות מאוד כפי שזאת הייתה. ולאחר שמתקבלת החלטה, אנחנו מתאחדים סביב האדם שנבחר".
כשג'ימי קרטר הפסיד ב-1980 לרונלד רייגן אחרי כהונה אחת, הוא אמר כי "אזרחי ארצות הברית קיבלו החלטה, וכמובן שאני מקבל את ההחלטה".
בוב דול נאלץ להכיר בהפסד יותר מפעם אחת, אך עשה זאת פעמיים בהומור המאפיין אותו. לאחר ההפסד שלו ושל ג'רלד פורד ב-1976 לקרטר ולוולטר מונדייל, דול התבדח: "בניגוד לדיווחים על כך שלקחתי קשה את ההפסד, אני רוצה לומר שהלכתי הביתה אתמול בלילה וישנתי כמו תינוק - התעוררתי בכל שעתיים ובכיתי".
ב-1996 הוא הפסיד לביל קלינטון, ואחרי שבירך אותו הוא זכה לקריאות בוז מהקהל. לאחד מהתומכים הזועמים הוא השיב בהמשך בחיוך ובבדיחות: "אתה לא תקבל קיצוצים במס, אם לא תהיה בשקט".
טראמפ הוא לא המועמד היחיד שמתוסכל אחרי הפסד בבחירות. ב-1800 הנשיא ג'ון אדמס, השני בהיסטוריה האמריקנית, לא קיבל טוב את הפסדו בבחירות לכהונה שנייה. "הוא היה מאוד ממורמר אחרי שהפסיד את הבחירות", אמר ג'ון וייל, פרופסור למדע המדינה באוניברסיטת טנסי, שכתב ספר על נאומי ניצחון והפסד של נשיאים. "הוא חמק מוושינגטון בבוקר או לילה לפני הבחירות. הוא לא נשאר להשבעה".
וייל אמר כי באותה תקופה לא היה תקדים ברור מה אדמס צריך לעשות. "בזמנו פירשו את התנהגותו, לכל הפחות, בכך שהוא היה מאוד לא מרוצה", אמר.
לדבריו, המסורת בהכרה בהפסדים בבחירות החלה בסוף שנות ה-90 של המאה ה-19, כשהמועמד הדמוקרטי וויליאם ג'נינג'ס בריאן שלח מבקר איחולים לנשיא הרפובליקני וויליאם מקינלי. "העמדנו את הנושא בפני האזרחים האמריקנים והרצון שלהם הוא החוק", כתב אז.