הסכם השלום בין איחוד האמירויות לישראל היה סטירה מצלצלת על לחיו של יו"ר הרשות הפלסטינית, אבו מאזן בן ה-84. אם כך, הרי שהמעורבות של מוחמד דחלאן בתהליך, מאחורי גבו, הייתה הסטירה על הלחי השנייה. גם בגילו המופלג לא היה אבו מאזן מוכן לספוג את ההשפלה הזו, בטח לא על ידי דחלאן, שנוא נפשו, אותו הרחיק מוועידת הפתח המרכזית. ככלות הכל, אבו מאזן רואה בדחלאן חתרן בלתי נלאה שמכרסם במעמדו בעודו בחייו כדי לרשת אותו בעתיד.
זו תקופה שבה כל המועמדים לרשת את אבו מאזן מנסים לבסס את מעמדם בגלוי לקראת קרבות הירושה העתידיים, ביום שאחרי לכתו. אך אבו מאזן עוד כאן, והפעם הוא החליט למתוח קו אדום בוהק, ולהעביר מסר בצורה הבוטה ביותר בתוך הבית לכלל השחקנים בזירה.
באופן מתוחכם, הכריז אבו מאזן על מלחמת חורמה בנשק הלא-חוקי ברחבי הגדה המערבית. המאבק זכה לתמיכה מהרחוב הפלסטיני, שמאס בחמושים ברחובות ובסממנים הפליליים. המסר כלל איסור מוחלט על ירי בנשק בחתונות או בקבלת פנים של אסירים ביטחוניים עם שחרורם מהכלא בישראל, כמו גם על החזקת נשק בערים, בכפרים ואפילו במחנות הפליטים. באופן לא מפתיע, החליטו מנגנוני הביטחון להתחיל את איסוף הנשק דווקא בקרב אנשי דחלאן ביהודה ושומרון.
עוד בוואלה!
אם כן, יו"ר הרשות הפלסטינית בחר להתחיל בטיפול השורש במחנות הפליטים, וכך לעצור את אנשי דחלאן, כשהציבור הפלסטיני מתבונן מהצד בתהליך ותומך בו. אם בעבר מחנות הפליטים נהנו מתחושות קונצנזואליות של חמלה וסולידריות, היום רואה בהם החברה הפלסטינית מוקד לאלימות וטרור עממי, סמל לחוסר משילות ופגיעה במרקם החיים.
אנשי דחלאן הם משויכים לתנזים, ובעלי השפעה גדולה על השטח, בדגש על הכפרים ומחנות הפליטים - אך יש להם נוכחות גם באזור העירוני. ההנהגה של התנזים והפעילים חמושה מכף רגל ועד ראש. הם מוגדרים על ידי הרשות כ"פרחחים", מעין "שריפים" מקומיים שקובעים מי יהיה חזק ומי חלש בתחומי פעילותם - ומי יפתח את החנות למסחר אם לא שילם להם את דמי החסות בזמן - ומה איכות המשילות של הרשות הפלסטינית במרחב.
אחד מהאירועים הראשונים במבצע המיוחד התרחש במחנה הפליטים אל-עמארי שבגזרת רמאללה. מנגנוני הביטחון הפלסטינים עצרו באופן מפתיע את אחיו של ג'יהאד טומלה, פעיל בולט בפתח ביהודה ושומרון. טומלה הכחיש כל קשר לדחלאן, שתורם כספים רבים בעזה וביהודה ושומרון, אך מהר מאוד התפשטו שמועות שברגע שיאתרו אותו - יצליחו לעצור גם את אחיו ג'יהאד.
לפחות לפי התבטאויות של בכירים, ראש הביטחון הלאומי ברשות, נידאל אבו-דוחן, קיבל הנחיה ברורה מהנהגת הרשות הפלסטינית ללכת כמה צעדים קדימה בטיפול השורש, ובהתאם נראה שסימן רשימת יעדים - מרביתם אנשי דחלאן הבכירים, ביניהם ג'מאל טיראווי, שאמי שאמי ואחרים. קודם לכן הוא התחיל לטפל בדרגי הביניים, ולשם כך הוא החליט להוציא לפועל פעילות מעמיקה במחנה הפליטים בלאטה בשכם, שמכונה "הגיס החמישי" (טבור אל ח'אמה), בגלל ריבוי מקורבי דחלאן בסביבה.
אותו גרעין פעילי תנזים מגדירים את עצמם כ"רפורמיסטים", המתיישרים למדיניות של הרשות, אך ברשות הפלסטינית רואים בהם ההיפך הגמור: אופוזיציה שמאיימת על מעמדו של אבו מאזן ומסכנת את יציבות הרש"פ עד כדי הפיכת הקערה על פיה. השנאה היוקדת של אבו מאזן לדחלאן אולי תסביר את הסיפור הבא.
בשבת שעברה, התרחש אירוע חמור כשמנגנוני הביטחון הפלסטינים כיתרו לפנות בוקר את מחנה הפליטים בלאטה, והחלו לנהל ויכוח אלים עם אנשי דחלאן במהלך חיפוש אחר נשק. הקללות ההדדיות והאיומים הפכו מהר מאוד לקרב יריות, במהלכו נהרג ח'אתם אבו-רזק, אח צעיר של פעילי תנזים בכירים ומקורבי דחלאן. אחרי ששיחררו איומים וצרורות באוויר, האחים ירדו למחתרת והחלו להתנהל כמבוקשים נמלטים, לא לפני שהעבירו מסר לאבו-דוחן. לטענתם האח נורה למוות בראשו מטווח קצר, כלומר הוצא להורג, ועד שלא יוסגרו הרוצחים ויודו במעשיהם הם הודיעו כי לא יקברו את האח, תוך שהם מפזרים איומים לנקמה.
אנשי מנגנוני הביטחון הפלסטיניים לא רק התעקשו שאין להם יד ורגל במקרה, אלא אף טוענים כי האח הצעיר ניסה להשליך רימון רסס, שהתפוצץ בידו וגרם למותו. הם הציגו את דוח נתיחת הגופה, אך המאמץ להרגיע את הרוחות לא עזר והאחים טענו לזיוף מסמכים. בכירים במחנה הפליטים שמצדדים באבו מאזן, כמו ווהאל שתיווי, קוראים בינתיים להרגעת הרוחות ולהוצאת נשק.
פרט לשנאה התהומית של בכירי הרש"פ כלפי דחלאן ואנשיו, מבטאים האירועים השונים ברחבי הגדה המערבית את המתח העצום בין המחנות והכוחות השונים ברשות, למשל ג'יבריל רג'וב, מאג'ד פרג', מחמוד אל עאלול, ח'וסיין א-שייח' ואחרים. אותם בכירים ובראשם אבו מאזן חוששים שעל רקע נרמול היחסים של ישראל עם מדינות ערביות, הסכמי שלום נוספים על הדרך ותמיכה מרחוק של ערב הסעודית, יצניחו מעל לראשם את מוחמד דחלאן. למען הסר ספק, הרשות הפלסטינית הרבה יותר חזקה ויציבה מכל כוח שינסה להרים דחלאן ברחבי הגדה המערבית, אבל החשש הזה מקונן בהם ומטריד את מנוחתם, ולכן הם פועלים כדי לרדוף את אנשיו ולפגוע בפעילותם, אך לא רק.
נוצר הרושם שתהליך מאוד שלילי עובר על הגדה בכל מה שקשור להתחמשות מחנות הפליטים והאזור הכפרי: נשק מאולתר מיוצר, מוברח מירדן, וגם נגנב מצה"ל. לא בכדי בשנים האחרונות התרחשו לא מעט אירועים בהם נהרגו שוטרים פלסטינים ופעילי תנזים באירועי ירי. מדובר בתהליך נפיץ מאוד, שיכול להתפתח לממדים מדאיגים: גם ההתקוממות בסוריה החלה מירי של אנשי ביטחון והרג אזרחים סורים בדרעא, תרחיש שצריך לשמש תמרור אזהרה לכל המעורבים.
התהליכים המניעים
חשוב להדגיש שיש תהליך חיובי בתוך מחנות הפליטים. הרוב הדומם מנסה לפרוץ את המעגל השלילי של העוני, האלימות והטרור ומנסה לצאת ולעבוד בישראל. מספר "מנועי שב"כ" (בעלי עבר ביטחוני שלא יכולים לעבוד בישראל - א"ב) נמצא במגמת ירידה, ומרבית הפעילות שלהם היא פלילית, בתוך שטחי הרשות. גם אם מנגנוני הביטחון לא יצליחו להכריע דמויות מפתח בקרב אנשי התנזים כמו ג'מאל טיראווי, מחנות הפליטים כבר לא נהנים מערבות הדדית כבעבר. כל מחנה לעצמו. לפני כן, כשהייתה לאחד מהם בעיה, הם היו מתאחדים לגוף אחד. לכן, גורמים במערכת הביטחון מעריכים כי הפעם מדובר אמנם באנשי דחלאן, אך במבצעים הבאים במחנות הפליטים יכולים להיות אלו אחרים שמנסים לקרוא תיגר על שלטונו של אבו מאזן.
יש לא מעט תהליכים ברקע שדוחפים את אבו מאזן לפעול באגרסיביות: התפשטות הקורונה שמחייבת אותו למשול ביד ברמה ברחוב ולהכיל עליהם מגבלות תנועה, תהליך הנורמליזציה בין ישראל למדינות ערביות, בחירות פנימיות, תהליך פיוס עם חמאס שמתקדם לפחות למראית עין, והיערכות לאפשרות שבבית הלבן יתחלף שלטון שיהיה נכון להטות אוזן לבעיות הפלסטינים, בשונה מממשל טראמפ. יש גם בכירים בהנהגה הפלסטינית שחוששים מנקמה של נשיא ארצות הברית ברגע האחרון. כמו שהנשיא לשעבר ברק אובמה "נקם" בממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו בשנת 2013 כשנמנע מהטלת וטו על גינוי נגד ישראל, כך חוששים ברשות שטראמפ, במקרה שיפסיד, יוביל בזמן שנותר לו בבית הלבן מהלך חד-צדדי נגד הרשות ואבו-מאזן שסירב לפגוש אותו במהלך כהונתו.
לנוכח הדברים, במערכת הביטחון חוששים משני תרחישים עיקריים. הראשון הוא שהלחץ על מחנות הפליטים יביא לעלייה במפלס הלחץ על פעילי התנזים, שכדי "לזכות" את עצמם מבחינה ציבורית ולהגדיל את הלגיטימיות שלהם ברחוב יוציאו לפועל פיגוע נגד אזרחים וחיילים ישראלים. בתרחיש שכזה, הרשות הפלסטינית תתקשה להעניש אותם ביד קשה. בתרחיש יותר מורכב, אך לא מפתיע, שאינו בהכרח כפוף לתום כהונתו של אבו מאזן, יחלו התנגשויות אלימות בין המחנות השונים במסגרת קרבות הירושה שיזלגו ויערערו את היציבות הביטחונית ביהודה ושומרון.
לכלל התרחישים הללו נערכים בצה"ל. אלו שמעדיפים להביט על חצי הכוס המלאה בימים האחרונים מעדיפים לחשוב שבקרוב מאוד ייאלץ אבו מאזן להשתמש בכספי המסים מישראל, לשלם משכורות מלאות לפקידים ולמנגנונים, להחזיר את התיאום הביטחוני ולפתוח דף חדש בערוץ המדיני עם ישראל וארצות הברית - אחרת ימצא את עצמו בבידוד מדיני ברמאללה. בזמן שהוא מתבצר בעמדתו, עוד ראשי מדינות עשויים להתכנס בחצר הבית הלבן לחתום על הסכמי שלום עם ישראל, שישאירו אותו ללא גיבוי ותמיכה.