הממשלה החליטה השבוע על יעד של ייצור 30% החשמל בישראל מאנרגיה מתחדשת עד 2030. בנוסף, הציבה יעד ביניים של 20% עד לסוף שנת 2025. האנרגיה תתבסס ברובה על שמש ובחלקה הקטן יותר על רוח, והיתר יופק מגז טבעי. לצד זאת, עלתה ביקורת על כך שהיעדים אינם מספקים, ושמטרות קודמות שהוצבו כלל לא הגיעו לכדי מימוש.
שר האנרגיה יובל שטייניץ, שהכריז כי הוא שוקל את היעד החדש כבר לפני כשנה, כינה אותו "שאפתני". אולם, האמת היא שהוא אינו גבוה מאלה שקבעו מדינות אחרות בעולם. האיחוד האירופי, למשל, קבע ב-2018 יעד לפיו 32% מצריכת החשמל בשנת 2030 תתבסס על אנרגיה מתחדשת, ומצרים הציבה לעצמה ב-2016 מטרה של 22% ב-2022 ו-32.5% ב-2030.
"קרינת השמש שנופלת על כדור הארץ בשעה, יכולה להספיק לתצרוכת השנתית של כל האנושות", אמר חתן פרס נובל לכימיה וולטר קוהן בהרצאה שנתן ב-1999 באוניברסיטת בר אילן. ארץ ישראל בורכה בעיקר בשמש אבל גם ברוח, ואלה שני המקורות העיקריים לאנרגיה מתחדשת, כזו המופקת מתהליכים טבעיים, ושמקורותיה אינם מתכלים.
זאת, בניגוד לשריפת דלקי מאובנים (פוסילים) מזהמים כגון פחם ונפט, גז טבעי או ביקוע גרעיני, מקורות האנרגיה הנפוצים בעולם כיום, שהשימוש בהם מצמצם את מאגרי האנרגיה הנמצאת בתוכם. בבסיסה של מגמה זו עומדת ההבנה העולמית כי מקורות האנרגיה המתכלים לא יישארו לעד, ויש להיערך לכך באמצעות גיוון מקורות האנרגיה.
עם ההתקדמות הטכנולוגית, ניתן לייצר חשמל מאנרגיות מתחדשות במחיר דומה להפקתו מגז טבעי. מדוח מבקר המדינה בנושא קידום אנרגיות מתחדשות והפחתת התלות בדלקים, שבחן את משרדי הממשלה השונים ופורסם החודש, עלה כי העלות לייצור חשמל בשנת 2019 בפרויקט חווה סולארית שיזם משרד האוצר הייתה 18.18 אגורות, לעומת התחזית של 71.1 אגורות.
דוח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת שהוגש לפני כמה שבועות לוועדת הכלכלה, קובע כי היעדים שנקבעו עד כה מעולם לא הושגו, ולא הוסכם על יעדים לטווח ארוך יותר, למרות התעניינות ממשלתית בנושא שנמתחת לאורך עשרות שנים. כמו כן, עלה כי לישראל אין כיום תכנית אסטרטגית לקידום אנרגיות מתחדשות ותכנית עבודה לטווח בינוני וארוך למימושה.
בינואר 2009 החליטה הממשלה לקבוע יעד מנחה לייצור חשמל מאנרגיה מתחדשת בהיקף של 10% מצורכי האנרגיה. ביולי 2011 החליטה הממשלה על יעד ביניים של 5% מצורכי האנרגיה לשנת 2014. על פי דוח המבקר, בחינה השוואתית מול היעדים שנקבעו מעלה פערים של 58% ו-50%, בהתאמה בין היעד לביצוע. במועד סיום הביקורת מצא המבקר כי קיים מסמך מדיניות בנושא יעדי משק האנרגיה לשנת 2030 אך אין תכנית אב למשק האנרגיה, "אף שמשרד האנרגיה ניסה לקדמה בשני העשורים שחלפו".
הדשדוש במקום מגיע למרות שקידום ייצור חשמל דרך אנרגיה מתחדשת וצמצום השימוש בדלקים פוסיליים, שיביאו לצמצום זיהום האוויר בארץ, הוא יעד לאומי של מדינת ישראל ומחויב על פי הסכמים בינלאומיים עליהם היא חתומה, ביניהם הסכם פריז.
במשרד האנרגיה מבטיחים כי ההחלטה תשנה באופן מהותי את תמהיל הדלקים של המשק הישראלי, על חשבון תחנות כוח הפועלות בגז טבעי ובגיבוי סולר, ותמצב את ישראל כאחת המדינות המובילות במערב בייצור אנרגיה סולארית. התועלת למשק ממהלך זה עשויה להגיע לשמונה מיליארד שקלים בשנה.
התנגדות מהמשרד להגנת הסביבה
"היעד החדש לאנרגיה מהשמש, של 30%, הוא בגדר מהפכה של ממש. משמעות הדבר שבעשור הקרוב נצטרך להכפיל פי שלושה את הקמתם של מתקנים סולאריים חדשים", אמר שטייניץ בהתייחסות להחלטת הממשלה.
הוא הודיע שלקראת סופו של התהליך, בעוד כשבע שנים, "ישראל עשויה להגיע למקום הראשון בעולם בכמות החשמל המיוצר מאנרגיית השמש". שטייניץ מבטיח שהמהלכים יורידו ביותר מ-90% את זיהום האוויר הנפלט מכ-20 תחנות כוח ברחבי ישראל.
השרה להגנת הסביבה גילה גמליאל, סבורה שיעדיו של שטייניץ אינם שאפתניים מספיק. היא טוענת כי "על מנת להעמיד את ישראל בשורה אחת עם מדינות OECD מתקדמות אחרות, יש להציב לשנת 2030 יעד של 40% ייצור חשמל מאנרגיה מתחדשת". לדבריה, "כבר כיום ניתן להגיע קרוב ל-50% ייצור חשמל ממקורות סולאריים במרחב המבונה". גמליאל התנגדה להחלטת הממשלה והצביעה נגדה.
ואכן, לפי עבודה של המשרד להגנת הסביבה בנושא פוטנציאל ייצור חשמל סולארי באזור הבנוי בישראל, ניתן ליצר בתוך עשור כ-46% מצריכת החשמל בישראל במתקנים פוטו-וולטאים שימוקמו באזורים בנויים, על גגות וחזיתות מבנים ומעל חניות ושטחים ציבוריים, ללא בניית מתקנים בשטחים פתוחים כלל.
לפי הערכת רשות החשמל בנושא מדובר בפוטנציאל גדול עוד יותר. נוסף על כך, עבודה מקיפה של מרכז השל לקיימות והפורום הישראלי לאנרגיה, מציגה מתווה להפקת 52% מצריכת החשמל בישראל מאנרגיה מתחדשת עד שנת 2030 , וכ-95% מצריכת החשמל עד שנת 2050.
אך את כל אלה צריך להעמיד מול ההישגים בפועל. בעוד בסוף שנת 2019 כ-27% מסך ייצור החשמל בעולם היה מאנרגיה מתחדשת, בישראל שיעור זה בשנת 2019 היה כ-6% בלבד, יעד שקבעה הממשלה לשנת 2014. בהחלטת הממשלה משנת 2016 הוטל על החשב הכללי במשרד האוצר לבחון שילוב פאנלים סולאריים על גגות מבני משרדי הממשלה.
מנהל הדיור באגף החשב הכללי מנהל כ-6,500 מבנים ששטח הגגות הכולל בהם הוא כ-2.5 מיליון מטר רבוע. על פי הערכה, שימוש בהם לייצור חשמל מאנרגיה סולארית יכול להביא לחיסכון של יותר מרבע מיליארד שקלים בשנה. אולם דוח מבקר המדינה מוצא במועד סיום הביקורת כי אין כלל מתקנים פוטו-וולטאיים על גגות של מבני הממשלה.
הטכנולוגיה הסולארית הפוטו-וולטאית היא הטכנולוגיה העיקרית לייצור חשמל מאנרגיה מתחדשת כיום בישראל, ולפי מרכז המחקר והמידע היא תהיה ככל הנראה הטכנולוגיה העיקרית גם בעתיד, שכן השמש היא משאב הטבע העיקרי לאנרגיה בישראל. טכנולוגיה זו ניתנת ליישום על גבי מבנים בשטח הבנוי ובשטחים בנויים אחרים כמו מאגרים, חניונים ומחלפים, ובשדות סולאריים גדולים שנבנים בשטחים פתוחים.
מתקנים בשטח הבנוי הם קטנים יותר, מצריכים בדרך כלל סבסוד ומספקים פחות חשמל לדונם מאשר מתקנים גדולים בשדות. עם זאת, הם חוסכים בקרקע, משאב שנמצא במחסור בישראל, אינם מצריכים פיתוח תשתיות נרחב ויקר של רשת ההולכה, ואינם פוגעים בשטחים פתוחים.
ההתקדמות לייצור אנרגיה מרוח בישראל אף היא מתעכבת. זאת למרות שהפקת אנרגיה סולארית והפקת אנרגיית רוח מתבצעות לרוב במועדים שונים, ולמעשה הן משלימות זו את זו. מתקנים פוטו-וולטאיים פועלים בשעות היום, ושיא תפוקתם הוא בצהרי הקיץ.
בתנאי משטר הרוחות בישראל טורבינות רוח מייצרות אנרגיה לאורך רוב שעות היממה, אך בעיקר בשעות הערב והלילה, ושיא תפוקתן בעונת החורף. בינתיים, פועלות בישראל שלוש חוות טורבינות רוח, המספקות יחד כמות זניחה של כ-26 מגה-ואט - בתל עסניה, ברמת סירין ובמעלה גלבוע.
החסרונות של אנרגיית רוח, שהם גם הגורמים לתת-היישום, הם הפרעה לבטיחות טיסה ולפעילות מערכת הביטחון, נזק לבעלי כנף, השפעות בריאותית, שמירת מרחק מאזורי פיתוח או מאזורים המיועדים לפיתוח, התנגדויות מקומיות ופגיעה בנוף.
מדוח מבקר המדינה עולה כי תהליך אישורן של תכניות להקמת המיזמים הגדולים של אנרגיית רוח נמשך בממוצע כארבע שנים. עוד נמצא כי הטיפול בתכניות אחרות שהליכי אישורן טרם הושלמו, ש היקפן קטן במידה ניכרת מאלה שכבר אושרו בוועדות התכנון, נמשך כשלוש שנים בממוצע.
המבקר ציין כי על מנת לעמוד ביעדים, על משרד האנרגיה, רשות החשמל, רשות מקרקעי ישראל, מנהל התכנון ומשרד האוצר, יחד עם יתר המשרדים הרלוונטיים, לפעול להסרת החסמים והליקויים שעלו בדוח.
"מעט מדי ומאוחר מדי"
גם בעמותת אדם טבע ודין אמרו כי "העלייה ביעדים היא בבחינת מעט מדי ומאוחר מדי. הגיע הזמן שמדינת ישראל תתקדם לעמידה ביעדים שהציבה לעצמה ובראש ובראשונה הבטחת רשת חשמל שיכולה להכיל כמויות כאלו של אנרגיות מתחדשות". עוד הוסיפו כי "קיבוע אחוז של גז (70%) זה בכייה לדורות. יש לשאוף ליעד דינאמי שנשען על אנרגיות מתחדשות ולא גז. בנוסף יש לפעול לחיסכון בשימוש בחשמל על ידי התייעלות אנרגטית".
יוני ספיר, מייסד "הפורום לאנרגיה נקיה", אף הוא מהמתנגדים לתוכנית שאישר השר שטייניץ בממשלה. "תכנית משרד האנרגיה תקבע את ישראל בעשור הקרוב לייצור של 70% מהחשמל באמצעות אנרגית גז מזהמת, וזאת במסווה של 'קידום אנרגיה מתחדשת במשק החשמל'. אנרגית גז היא מזהמת, יקרה, מונופוליסטית, גורמת לסכנות ביטחוניות וסביבתיות, וכן מחמירה את משבר האקלים החריף המתרגש עלינו ועלול לשבש את כל אורחות חיינו". לדבריו, "יש לקדם פריסה והקמה של מתקנים סולאריים בשטחים מופרים, בתוספת מתקני אגירה".
פרופ' יוסי רוזנוקס, דיקן הפקולטה להנדסה ומקים המרכז לאנרגיה מתחדשת באוניברסיטת תל אביב, לו שותפות 50 קבוצות מחקר בשבע פקולטות, הסביר כי "כיסוי של 10% בלבד משטחו של הנגב במערכות פוטו־וולטאיות, הממירות את קרינת השמש לחשמל, יכול לספק את כל צריכת החשמל של מדינת ישראל". עם זאת, סייג ואמר כי "זה כמובן לצורך קנה מידה כי זה לא נכון ביטחונית לשים את כל מקורות האנרגיה במקום אחד וזה גם לא נכון טכנולוגית וכלכלית".
במרכז לאנרגיה מתחדשת אומרים כי שני מכשולים טכנולוגיים מונעים כיום את יישומה של תכנית מסוג זה: הצורך לאגור את אנרגיית השמש לשעות הלילה ולימים מעוננים, וכן שינויים מרחיקי לכת שיידרשו ברשת החשמל הארצית. החוקרים באוניברסיטת תל אביב התגייסו למשימה המדעית והלאומית, והם מתמודדים עם אתגרים אלו, לצד סוגיות רבות נוספות בתחום האנרגיה המתחדשת.
לדברי פרופ' רוזנוקס, "הסיבה העיקרית לפיגור בישראל אחרי העולם היא הביורוקרטיה. אחריה, גם אי-הקצאת תקציבים. זה מזכיר מה שקרה עם התפלת מים. שנים ארוכות המדינה לא רצתה להשקיע בזה, כי האוצר אינו מתנהל על פי ראייה ארוכת טווח". הוא אומר כי "היעד של המשרד להגנת הסביבה ל-50% ייצור מאנרגיות מתחדשות עד 2030 אינו ריאלי. בעבר קבעו יעדים ולא עמדו בהם".
הוא הוסיף כי "הייתי רוצה גם 100% אבל אי אפשר. הרבה ארצות אחרות שמשווים אליהן מייצרות חשמל באופן הידרואלקטרי. אם הממשלה תעמוד ביעד של 30% ייצור מאנרגיה מתחדשת ו-30%-40% מגז טבעי אז התמהיל לא רע, ואם יותר אז בכלל טוב. קשה להתגבר על פער של 20 שנה ביום אחד".