המצביעים במחוז מונרו, מישיגן, ציפו לשגשוג כלכלי כשהצביעו בעד דונלד טראמפ הרפובליקני ב-2016 אחרי שבחרו בברק אובמה הדמוקרטי קודם לכן.
ואולם, קרה בדיוק ההיפך. במהלך שלוש השנים הראשונות לכהונת טראמפ המחוז איבד מקומות עבודה, והשכר בשלושת החודשים הראשונים של 2020 היה נמוך במקצת מזה בשלושת החודשים הראשונים ב-2017, עם תחילת כהונת טראמפ.
כל זה היה לפני תחילת מגיפת הקורונה והמיתון שהגיע בעקבותיה.
פחות משבוע נותר ליום הבחירות, ונתונים רשמיים שפורסמו לאחרונה על ידי הממשל הראו כמה מעט עשה טראמפ בשינוי המסלול של אזור "חגורת החלודה" שהוביל לזכייתו המפתיעה במרוץ לבית הלבן. בעוד שהגידול במספר מקומות העבודה והשכר נמשך ברחבי המדינה תחת טראמפ, בהמשך למגמה שהחלה תחת ממשל אובמה, המשקל הכלכלי במדינה המשיך לעבור דרומה ומערבה, לפי נתוני התעסוקה והשכר הרבעוניים, שלאחרונה עודכנו וכללו את שלושת החודשים הראשונים של השנה.
מחקר שפורסם לאחרונה על ידי קבוצת ההתחדשות הכלכלית הגיע לאותה מסקנה. הוא מצא קיפאון יחסי במצב הכלכלי והחברתי במערב התיכון, בהשוואה למדינות כמו טקסס וטנסי, שם "כוכבות עולות" כמו דאלאס ונשוויל זכו להינות יותר מפירות הצמיחה הכלכלית של ארצות הברית בעשור האחרון.
ברחבי החגורה התעשייתית מוויסקונסין ועד פנסילבניה, הגידול במספר מקומות העבודה בשלושת החודשים הראשונים של 2017 עד שלושת החודשים הראשונים של 2020 פיגר בהשוואה ליתר חלקי ארצות הברית. שיעור התעסוקה במישיגן, ויסקונסין ואוהיו צמח ב-2% ופחות בהשוואה לממוצע ארצי של 4.5%.
לעומת זאת, טקסס וקליפורניה חוו צמיחה במספר מקומות העבודה ביותר מ-2017 ועד תחילת השנה, בעוד שאיידהו מובילה עם יותר מ-10%.
מנתונים שניתחה סוכנות הידיעות רויטרס, ורלוונטיים במיוחד לבחירות, בולטים הגבולות של מדיניות המיסוי והסחר השנויה במחלוקת שהבטיח טראמפ כדי ליצור מקומות עבודה ב-17 מחוזות בחמש מדינות מתנדנדות: פלורידה, מישיגן, אוהיו, פנסילבניה וויסקונסין. בכל המחוזות האלו היו יותר ממאה אלף בעלי זכות בחירה ב-2016, והם הצביעו בעד טראמפ אחרי שהצביעו לאובמה ב-2012.
ב-13 מהמחוזות הללו, כולל באזור חגורת החלודה, הגידול במספר המשרות הפרטיות מפגר ביחס לשאר המדינה. למעשה, שיעור התעסוקה התכווץ בחמישה מהם. ארבעה מהמחוזות עם הגידול המהיר ביותר בתעסוקה בהשוואה ליתר המדינה, שניים היו בפלורידה, אחד בפנסילבניה ואחד בוויסקונסין.
הממצאים מראים כי לפני מהגיפה, כשטראמפ התרברב שזו "הכלכלה הטובה ביותר אי-פעם", כשאכן התעסוקה והשכר היו במגמת עלייה, לא חל שינוי של ממש במוקדי השגשוג בארצות הברית.
חלק מזה נובע ככל הנראה מהמדיניות של טראמפ עצמו. הטלת מכסים על פלדה, למשל, הובילה לאובדן מקומות עבודה במישיגן.
"המצב באזורים החשובים ביותר במדינות המפתח לא היה טוב במיוחד תחת הנשיא טראמפ, אפילו לפני המגיפה", אמר האנליסט הכלכלי הראשי של מודי'ס, מארק זנדי. לדבריו, המחוזות שעברו לטראמפ ב-2016 היו "פגיעים במיוחד" למלחמת הסחר של הנשיא בשל הקשרים שלהם לשווקים העולמיים.
טראמפ שחה גם נגד זרם חזק מאוד, המונע על ידי כוחות החזקים יותר מכל ציוץ או הטלת מכסים. במשך עשורים רבים, מאמצע המאה הקודמת, מתרחש מעבר של אנשים, הון ותוצר כלכלי מצפון-מזרח ארצות הברית והמערב התיכון אל השטחים הפתוחים, השכר הזול והאקלים הממוזג יותר של רצועת השמש ושל מסדרון החדשנות מעמק הסיליקון למדינת וושינגטון.
ב-2016, טראמפ הבטיח לייצר מקומות עבודה - שהיה הנתיב אל לבו של מעמד הביניים במאה שעברה - וכנשיא הוא שילב בין מדיניות סחר, מכסים ובכיפופי ידיים עם חברות שונות כדי לחזק את מעמדו במרכז התעשייתי המהווה את האלקטורט שלו.
אבל זה לא קרה. לפי הנתונים הרשמיים, טקסס יצרה יותר מקומות עבודה מ-2017 ועד תחילת 2020 מאשר אוהיו, מישיגן, ויסקונסין ופנסילבניה יחד. האזור התעשייתי הקטן יותר, אך התחרותי יותר ויותר, בטנסי, ג'ורג'יה, קרוליינה הדרומית ואלבמה ראה יותר מפעלים חדשים מאשר אלו באותן מדינות יצרניות באופן מסורתי.
בעוד שטראמפ נכשל במאמציו להחיות את חגורת החלודה, הכוחות הפועלים נגד האזור החלו עוד לפני כהונתו. לפי ניתוח של מדדים חברתיים וכלכליים, התפוקה באזור גדלה מעט מאוד מתחילת המאה ועד 2018.