מחאת העצמאים מתחדשת: "הבנו שאין על מי לסמוך"

מגבלות הקורונה על המגזר העסקי ומערכת החינוך לא שוחררו במלואן עם תחילתו של השלב הראשון בתכנית היציאה מהסגר, והיום (חמישי) בערב צפויה להתקיים הפגנת עצמאים בכיכר רבין תחת הסיסמה "נלחמים על הפרנסה". במסגרת המחאה, מאות בעלי עסקים וחברות יפגינו על הפגיעה הכלכלית שהם חווים כתוצאה ממשבר הקורונה.

לדברי מארגני ההפגנה, "הממשלה המנותקת ביותר בתולדות מדינת ישראל החריבה את הכלכלה ואת העסקים הקטנים. מפעלי חיים קורסים, עסקים נסגרים. אנשים פושטים רגל, בלי עתיד ובלי תקווה. אין תקציב, אין תכנון, אין אחריות, אין דוגמא אישית רפורמות ואין מדיניות". הם דורשים פתיחה מיידית של כל העסקים במסגרת מתווה הרמזור, זכות פיצוי של 25% החל ממרץ והעלאתו רטרואקטיבית, מינוי פרויקטור כלכלי שמבין במגזר העסקי והפחתה של ארנונה דיפרנציאלית.

דודו כהן, בעליו של "חומוס כהן" באשדוד, סגר את העסק אחרי שלוש שנים וחצי. בימים אלה הוא עובד מביתו וממשיך לייצר חומוס למשלוחים. "הקורונה פירקה אותנו כמו שאומרים. לא הצלחנו לעמוד בטירוף הזה. אני לא הייתי זכאי לכמעט שום מענקים, וזהו, צלחנו את הגל הראשון לעבור בשן ועין", אמר.

לדבריו, כשהבין שהמדינה הולכת לקראת גל שני, הוא הרים ידיים. "הגל הראשון היה סיוט מבחינתנו, היינו צריכים לשחרר את כל העובדים ולהתחיל לתפעל הכל לבד כדי לנסות להציל כמה שאפשר", הוא סיפר. "אף אחד לא בא לקראתנו, לא בעלי הבית של הנכס, שום גוף לא בא ותמך, הכל היה בדיבורים. הבנתי שאין על מי לסמוך, זה הפך להיות קשוח מדי. בסופו של דבר בן אדם אתה רוצה גם להיות בחיק משפחתו, אבל אתה לא יכול לתפקד כשאתה שאוב לבעיות של העסק. אתה נלחם ולא מקבל את התוצאה".

"ברגע שפתחו את המשק בסוף מאי, הייתה הרגשה שהולך להיות בום של עבודה", הוסיף כהן. "אנשים התגעגעו אבל זה לא באמת קרה, אולי ליום יומיים ואז זה עצר. זה לא רק היה אצלי בעסק, זה היה בכל עסקי המזון. אתה רואה את העצירה ואתה רואה שלאנשים אין כסף".

אולם, מעבר לקשיים הכלכליים של לקוחותיו, גם העלייה בתחלואה הדאיגה את כהן. "מעבר לזה שהם רוצים לקנות ולהזמין, אתה מסתובב ורואה את חוסר ההקפדה, חוסר אכיפה, זה עניין של זמן עד שהכל יתפוצץ לנו בפנים", תיאר כהן. "לי היה ברור שהולכים לסגר שני, וברגע שקלטתי את זה הבנתי שצריך לקפל את הבסטה. אנחנו לא טייקונים, מדובר בעסק משפחתי. אין פה הבנה של האנשים העשירים מול האנשים העניים".

מבחינת כהן ההפגנה היום חשובה. לדבריו, "הגיע הזמן למעשים בלי דיבורים. יש ניתוק מוחלט של השלטון מהצרכים של האנשים, החלטות לא הגיוניות שבמסגרתן ילד יכול לקחת ירקות מהירקן, אבל לא מהמסעדה והפלאפליה. זה דברים לא נתפסים. אנחנו מחזיקים את הכלכלה, מפרנסים משפחות, צעירים, סטודנטים, ובסופו של דבר אנחנו אחרונים ברשימת המקבלים, 'סגרנו לך את העסק אבל אתה עדיין חייב את כל ההתחייבויות'".

יוסי סלומון הוא הבעלים של "עמק", עסק לייבוא בגדי ילדים ותינוקות. חמש חנויותיו נסגרו בשל המגבלות, אך הוא מחכה לרגע שיוכל לפתוח אותן שוב. לטענתו, רשתות השיווק המאושרות לפעול מנצלות את המצב ומרחיבות את היצע המכירה שלהם בבגדים וצעצועים, בזמן שהוא נאלץ לסגור בעודו תקוע עם סחורה שכבר לא ישתמש בה. "אנחנו חברה די ותיקה שעובדת בשוק. החנויות שלנו בנס ציונה ותל אביב הן יותר מ-200 מטר. אנחנו מסתכלים על כל הרשתות הגדולות, שסדרי הגודל שלהם זהה לשלי, למה הם יכולים לפתוח ואני לא?".

סלומון הוסיף: "לא ביקשתי להכניס מאה אנשים לחנות, אבל לפחות חמישה אנשים יכולים לקיים פעילות כלכלית. אנחנו מפספסים את העונה, כל יום שעובר אני מפסד מלא כסף, אני יושב בבית בחוסר מעש ורשתות אחרות שלא התעסקו בביגוד פתאום מכניסות צעצועים, בגדים, נעליים. זה יוצר לנו בור אדיר וזה אחת הסיבות שאנחנו הולכים להפגנה היום בערב".

"אני מכיר קולגות שהם פשוט מרוסקים", סיפר. "יושבים עם ערמות של צ'קים חוזרים בעסקים שלהם, שמסתכלים על כמות של סחורה שייצרו וקנו והם לא יודעים מה לעשות איתה. אני לא מוצא את ההיגיון בהחלטה שחנות חשמל לידי יכולה להיות פתוחה ואני לא".

בניגוד לסולומון, אלבינה בעזוב, הבעלים לשעבר של מסעדת "בוקציו" בתל אביב, נאלצה לסגור. "הקמתי את המסעדה לפני שנתיים וחצי לבד עם הלוואות", סיפרה. "החזקתי בלי שותפים והגעתי ל'ברייק איוון', עד שהגיעה ההנחיה לסגור את המסעדות. לא הייתה באפשרותי לשנות את כל מהות המסעדה ואת המהות של האוכל, אז נאלצתי לסגור ולשלוח את כל העובדים לחל"ת".

מאז בעזוב לא עובדת, ונמצאת בקשיים מול בעל הנכס של המסעדה. "היום אני עובדת בחברת נדל"ן לניהול נכסים, אבל מאוד קשה לי להתמודד. הייתי על סף התמוטטות עצבים, הגעתי אפילו לבית חולים, המצב הבריאותי שלי ממש גרוע". לדבריה, מהמדינה היא קיבלה פיצוי קטן, שסייע לה לשלם משכורות לעובדים ולהגיע להסדרים עם הספקים, אך לא כדי לסגור את החובות. "עכשיו אני משתדלת לעבוד בכמה עבודות כי החובות ממש לא קטנים, אבל כל יום לקום ולהמשיך הלאה זה ממש קשה".