חנק למוות והעלים את גופתה: מאסר עולם לתושב נוף הגליל שרצח את אשתו

בית המשפט המחוזי בנצרת גזר היום (שלישי) עונש מאסר עולם על עאווני זיאדאת, תושב נוף הגליל שרצח את אשתו, אחלאם, בת ה-20 בחניקה, בעת שזו היתה בהריון. לאחר הרצח העלים את גופתה וטען שנחטפה. המעשה בוצע על רקע חשדו כי אשתו רוצה לעזוב אותו ולמנוע ממנו לגדל את הילד שעתיד להיוולד להם.

השופטים כתבו בגזר הדין כי "נסיבות ביצוע העבירות במקרה דנן הן בעלות חומרה מיוחדת, שכן, בהעלמת גופתה של המנוחה ובמסירת הידיעה הכוזבת בנוגע לחטיפתה של אחלאם, לא רק שיבש הנאשם את החקירה והקשה עליה, אלא פגע פגיעה קשה וכואבת נוספת, בבני משפחתה, שאינם יכולים להביאה לקבורה מכובדת".

עוד כתבו השופטים כי "כתוצאה מכך מועצם כאבם של בני המשפחה, מתמשך, ומלווה אותם כחור שחור, שלא ניתן להכלה, כפי שניתן ללמוד מתסקיר נפגעי העבירה. התעקשותו של הנאשם, שלא לחשוף את מקום קבורתה של אחלאם, והיצמדותו ל'סיפור החטיפה' מעלים את דרגת האכזריות של מעשיו ומעידים על מידת התעלמותו מסבלם של הסובבים אותו".

הכרעת הדין בעניינו של זיאדאת ניתנה בחודש יוני והועברה דרך זום, בעוד הוא נמצא בבית כלא צלמון. הרכב השופטים כלל את אסתר הלמן, יפעת שטרית וסאאב דבור.

הפרשה החלה לקראת סוף חודש אוקטובר 2016, אז הגיע זיאדאת לתחנת המשטרה בנצרת כשהוא מלווה בחמותו. הוא סיפר לשוטרים במקום כי כמה שעות לפני כן הוא שב עם אשתו, אחלאם בת ה-20, מחיפה, ובמהלך הנסיעה בכביש 79, חסמו את דרכם שני אלמונים חמושים שנסעו במכונית פרטית וחטפו את האישה. עם זאת, קצין תורן שחקר את זיאדאת וגילה סתירות בגרסתו, החליט לעצור אותו בחשד לקשירת קשר לביצוע פשע ובחשד למסירת הודעה כוזבת.

במהלך החקירה החלו להיחשף פרטים נוספים הקושרים את זיאדאת לרצח אשתו, שלה נישא רק לפני כחצי שנה. עוד התברר כי בניגוד לגרסתו, הוא ואשתו כלל לא היו בחיפה, וגם טענותיו כי הם ישנו על חוף הים בעיר נדחו. לחוקרים התברר כי בני הזוג הגיעו לדירת אירוח בנוף הגליל.

כשעתיים לאחר שנכנסו, הוא נראה יוצא לבדו, שב פנימה לדירה ויוצא כשאשתו נישאת על זרועותיו, כשידיה וראשה שמוטים. הוא נראה דוחף אותה בבוטות למכוניתו, אוסף את חפציה ונוסע מהמקום.

בהמשך החקירה עלה כי באותו הלילה הגיע הנאשם לבית אחותו ובעלה בנצרת עילית. חוקרי המשטרה פנו אליהם, אך משלא שיתפו פעולה באופן מלא, עצרו אותם בחשד לשיבוש הליכי חקירה. לאחר מכן התוודתה האחות כי כשאחיה היה בביתה, הוא הודה בפניה שחנק את אחלאם למוות. היא הוסיפה כי הוא אמר לה שגופתה לא תימצא. מאז המעצר ערכה המשטרה חיפושים נרחבים אחר הגופה, אולם עד כה היא לא נמצאה.

הגשת כתב אישום בתנאים דומים נעשתה רק לפני קרוב ל-40 שנה, לאחר היעלמות יוסף ארביב, בן 20 משדרות, בשנת 1977. המשטרה עצרה אז שני חשודים, אבישי נגר ואלברט אלחרר, אסירים שהכירו את ארביב בתקופת מאסרם. בחקירה עלה כי במהלך חופשתו מהכלא שמע נגר שארביב אנס את גיסתו ואת אחותו, והחליט לנקום.

שני האסירים, שהיו אז בחופשה, הציעו לארביב לנסוע איתם למעון לנוער שממנו יבריחו נשים כדי להעסיקן בזנות. כמה שעות לאחר מכן, סיפרו השניים לאדם אחר כי ארביב "התבזבז".

אף שנגר ואלחרר כפרו באשמה, ושמעולם לא נמצאה גופתו של ארביב, בית המשפט המחוזי בבאר שבע הרשיע אותם ברצח. השניים ערערו על ההרשעה לבית המשפט העליון, אך הוא השאיר את ההרשעה על כנה. השופטים מאיר שמגר, מנחם אילון ומשה בייסקי קבעו כי "במקרה של רצח ללא גופה, בית המשפט בודק את מכלול הראיות הנסיבתיות, את הסבריו של הנאשם ורק אחרי כל זאת קובע בית המשפט שיש מקום להסיק מסקנה חד משמעית שהיא ההגיונית והיחידה, לפיה לא נותר ספק סביר בדבר אשמת הנאשם".