ההנחיות למניעת הפצת נגיף הקורונה כוללות עטיית מסיכות, שטיפת ידיים והימנעות מהתקהלויות, בייחוד במקומות סגורים. בנוסף לאלו, ישנה המלצה על שמירת מרחק של שני מטרים - על בסיס ההנחה שהנגיף עובר באמצעות הדבקה טיפתית. כלומר - דרך טיפות רוק שנוצרות בזמן שיעול, עיטוש, דיבור חזק או שירה.
אולם, לאחרונה התפרסמו מחקרים על האפשרות שהנגיף נישא באוויר, כלומר - שהוא מועבר גם בחלקיקים קטנים ויבשים יותר, הנישאים באוויר למרחק רב יותר - לדוגמא עשן סיגריות. אם זה נכון, יש לשנות ולחדד את נהלי ההתמודדות עם המחלה ומניעת ההדבקה. מחקר אפידמיולוגי שנערך על נזירות בודהיסטיות מחזק טענה זו.
הדיווחים על העברת הנגיף באוויר אינם עקביים. בעבר, חוקרים מאוניברסיטת סינגפור זיהו חומר גנטי של הנגיף בדגימות אוויר בחדרי בידוד של חולים. חוקרים מאוניברסיטת פלורידה הצליחו לבודד נגיפים חיים בדגימות אוויר במרחק של שניים עד 4.8 מטרים מחולים.
לעומתם, חוקרים מהונג קונג לא זיהו חומר גנטי של הנגיף באוויר סמוך לחולים. ניסוי בחמוסים שביצעו חוקרים מהולנד הראה הדבקה בנגיף הקורונה החדש במגע ודרך האוויר. אולם עד כה אין ראיות אפידמיולוגיות מהשטח שמחזקות את הטענה להדבקה אווירנית ולא טיפתית.
כדי לבדוק אם קיימת אפשרות הדבקה דרך האוויר, קבוצת חוקרים מכמה אוניברסיטאות בסין, בשיתוף חוקרים מאוניברסיטת ג'ורג'יה בארצות הברית, עקבו אחר אירוע הדבקה המוני שהתרחש ב-19 בינואר השנה במחוז זֶ'גִ'יאַנְג במזרח סין. המחקר פורסם בכתב העת JAMA.
אירוע ההדבקה התרחש במנזר בודהיסטי שאליו הגיעו 293 עולי רגל, חמישה נזירים ושני נהגי אוטובוס. מבין המשתתפים והמשתתפות, 172 הגיעו עצמאית, והיתר באו בשני אוטובוסים שיצאו מאותו אזור בעיר הסמוכה. שני האוטובוסים היו זהים, ונסעו במשך זמן דומה - כ-50 דקות לכל כיוון.
באוטובוס אחד היו 59 נוסעות ונוסעים ובשני 67. הנוסעים ישבו במקומות קבועים בשני כיווני הנסיעה, ולא קמו ממקומם במהלך הדרך. מכיוון שהנגיף עדיין לא הגיע למחוז, אף אחד לא עטה מסכה. האירוע במנזר נערך באוויר הפתוח, נמשך כשעתיים וחצי וכלל ארוחה קלה שבה המשתתפים התחלקו לשולחנות של עשרה משתתפים.
באוטובוס מספר שתיים הייתה אישה שנדבקה בקורונה, והיא פיתחה תסמיני מחלה בערב, לאחר שחזרה מהאירוע. המחלה זוהתה רק כשבוע לאחר מכן, כשבני משפחתה אובחנו כחולים בנגיף. בימים שלאחר האירוע, 23 נוסעים מאוטובוס מספר שתיים ועוד שבעה משתתפים באירוע אובחנו כחולי קורונה. באוטובוס מספר אחד לא אובחנו חולים.
בחקירה האפידמיולוגית התברר כי החולה על אוטובוס שתיים הייתה היחידה מכל המשתתפים שבאה במגע חולה מאומת, כיומיים לפני האירוע - עם תושבים של מחוז חוביי, שם החלה התפרצות המגפה. מכך הסיקו החוקרים כי היא החולה שגרמה לאירוע ההפצה.
פיזור מדאיג
החוקרים מיפו את הנוסעים באוטובוס, ולפי המפה ניתן לראות כי נוסעים שישבו בכל חלקי הרכב נדבקו - למעט נוסעים שישבו ליד שלושה מארבעת החלונות והנהג. אם ההדבקה הייתה טיפתית בלבד, אפשר היה לצפות כי רק נוסעים שישבו קרוב לחולה יידבקו ממנה.
אולם, על פי פיזור הנוסעים החולים, החוקרים חישבו שהסיכון לנוסעים שישבו ליד החולה ולנוסעים שישבו באזורים מרוחקים באוטובוס - כולל במושבים מאחור - היה דומה. מכאן, הסיקו החוקרים כי הנגיף נישא באוויר, וכנראה הופץ באמצעות מערכת המיזוג של האוטובוס.
שבעת הנדבקים האחרים, שנדבקו באירוע עצמו, דיווחו כי הם שהו בקרבת מגע עם החולה. זהו המחקר האפידמיולוגי הראשון שמציג אפשרות של הדבקה בנגיף הקורונה החדש באמצעות חלקיקים הנישאים באוויר. ייחודו של המחקר הוא קיומו של אוטובוס זהה ללא חולה קורונה, שבין נוסעיו לא נמצאו חולים מאומתים, זאת למרות שהנוסעים משני האוטובוסים התערבבו בקהל במהלך האירוע.
בנוסף, אפשר ללמוד מהמחקר על יכולת הפצת הנגיף של חולה טרם הופעת התסמינים - אישוש נוסף לכך ששיא הפצת הנגיף מגיע ביממה שלפני הופעת התסמינים. המחקר מציג בצורה ברורה את הסכנה של נוכחות חולים בחללים סגורים ללא מסכה, ולכך ששמירת מרחק של שני מטרים במקומות סגורים אינה מספיקה להגנה מהדבקה. מקומות כאלו מועדים לאירועי הפצת-על, שמתגלים כבעלי פוטנציאל משמעותי בהפצה המחלה.