בעולם שבו ראש ממשלה מכהן עם כתב אישום, שרה תתפטר בגלל ביקור בטבריה?

אחת הפרשנויות הרווחות לתופעות של אי ציות להנחיות הקורונה בקבוצות בחברה הישראלית היא שישראלים לא מוכנים לצאת פראיירים. אם מותר להתקהל בהפגנות בבלפור, שואלים החרדים, למה אי אפשר לשבת בסוכות? אם מותר להתפלל בבתי הכנסת, שואלים הערבים, למה אי אפשר לקיים חתונות? ואם אפשר גם להפגין, גם להתפלל, וגם לחגוג בגני אירועים פיראטיים, שואלים החילונים, למה אי אפשר לצפות בהופעה או לשבת במסעדה באוויר הפתוח?

כולם ביחד מסתכלים על הממשלה בירושלים ושואלים - אם הם יכולים ללכת בלי מסכות, לחגוג עם מקורביהם את החגים, ולטוס לחו"ל בתנאי בידוד VIP, למה אנחנו צריכים לעמוד בגזרות שהם משיתים עלינו?

יש הרבה גרסאות למקור המילה פראייר - גרמנית, יידיש, רומנית או פולנית, אבל יותר מכל - זו מילה לגמרי ישראלית, שמסבירה הרבה מאוד תופעות חברתיות בארצנו הקטנטונת, ולפחות חלק מהנימוקים להתנהלות של השרה להגנת הסביבה גילה גמליאל. השרה עשתה כל טעות אפשרית בספר בימים האחרונים, סביב חשיפתו של חיים לוינסון ב"הארץ", על כך שבילתה את יום הכיפורים בבית כנסת בטבריה ואחר כך שיקרה לחוקרים האפידמיולוגיים במסגרת המאמץ לקטוע את שרשרת ההדבקה בה נדבקה בנגיף.

גמליאל נקלעה לשרשרת שקרים והתחמקויות, שבסופם שיגרה התנצלות רפה, ורחוקה מאוד מלספק את הקריאות הזועמות שדרשו את ראשה ושתתפטר או תפוטר לאלתר. אבל היא לא הראשונה בממשלה או בכנסת שהפרה בבוטות את ההנחיות והגזירות שהציבור נאנק תחתיהן, והמשיכה לשבת בנוחות על הכיסא. ובעולם פוליטי שבו ראש ממשלה שנאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים, מתכוון לחכות לפסק דין חלוט לפני שיעזוב את תפקידו, למה שהיא תפנה את מקומה בגלל שבחרה לבלות עם בני משפחתה בטבריה?

אם נתניהו בעצמו הפר הנחיות בפסח, ולא פיטר את שני יועציו שהפרו בידוד לפני שבועיים כדי להסתנן להפגנות בבלפור ולעשות קניות בסופר, באיזה טיעון הוא יכול לפטר אותה?

בעולם נורמלי האירועים האלה היו מובילים לסיום תפקידה של גמליאל, אבל אנחנו חיים בעולם לא נורמלי. הציפייה שהיא תנקוט באמת מידת מוסר אחרת מזו שמפגינים שאר חבריה סביב שולחן הממשלה התגלתה כמוגזמת לגמרי. למה שהיא תצא פראיירית? עדיף לה לחכות שיבוא פראייר תורן אחר.

נתניהו אכן הסתפק בינתיים בהערת הסתייגות קלה, ונתן לגמליאל להנות מחמת הספק "עד שיסתיימו הבדיקות". רק שהמקרה שלה בוטה במיוחד, שונה משאר הפוליטיקאים במצעד מפרי ההנחיות, והגיע בתזמון נוראי, כשאמון הציבור בהנהגה מידרדר מיום ליום. התקרית הזו מאיימת לדרדר אותו אל התהום. גם אם מקבלים את התירוצים שסיפקה גמליאל להימצאותה בטבריה, מרחק של כ-140 קילומטרים מביתה בצפון תל אביב, ולכך שהתפללה בבית כנסת למרות שראש הממשלה ובכירי הרבנים קראו לציבור לעשות בדיוק ההיפך, קשה להשלים עם כך שחיבלה חבלה של ממש במאמץ לגדוע את התפשטות המגיפה.

לפי הדיווחים ב"הארץ", היא התחמקה, שיקרה ושינתה גרסאות בפני החוקרים האפידמיולוגיים, והסתירה מהם במשך יממה את התפילות שקיימה בבית הכנסת של משפחת בעלה בטבריה, שהתגלה מאז כמוקד הדבקה המוני. גם אחרי הפרסום, היא המשיכה להסתבך בגרסאות מחוררות ומנותקות, במופת של ניהול משבר כושל.

במקום לקחת אחריות ולהתנצל מיד עם הפרסום המביך, היא התמהמהה במשך שעות עד שלבסוף פרסמה התנצלות שמתרצת את ההתנהלות שלה ל"טעות בשיקול הדעת". לאור היותה במקביל "אם לבנות קטנות", הסבירה בניתוק, והרצון שלה לשלב בין האימהות לקריירה, היא העבירה אותן לטבריה לתקופת הסגר. וואלה, כל האימהות הקרייריסטיות, וגם אלה שלא, היו שמחות לשלוח את הילדים לסבא וסבתא ולבקר רק בשבתות וחגים. יש רק בעיה אחת. לפי התקנות של הממשלה, שגמליאל הצביעה עליהן במו ידיה, זה אסור.

גמליאל נהנית משתיקה פוליטית נדירה; נתניהו לא גינה אותה, ואף אחד מחברי הכנסת של הליכוד לא פרסם הודעת ביקורת. גם בכחול לבן שמרו על שתיקה. גם להם יש כבר ברקורד הפרת הנחיות מופגנת בישיבת סיעה שקיימו בחודש אוגוסט האחרון בחדר סגור בלי מסכות. ראש האופוזיציה יאיר לפיד, שבחודש שעבר דרש שכל שר שייתפס מפר את הסגר יתפטר, היה יכול לעשות סיבוב על אירוע שכזה אך נאלץ להיאלם דום בגלל שהיה צריך להתמודד עם הפארסה של מיקי לוי אצלו בבית.

לוי, שוטר לשעבר, הפר את ההנחיות פעמיים. לפי דיווחים בחדשות 12, בראש השנה הוא אירח את שלוש נכדותיו בבית וביום כיפור הוא ביקר אצל בנו, בעוד תקנת משרד הבריאות אוסרת על שהייה בבית של מישהו אחר. עלילותיו של לוי שמטו את הקרקע מתחת ליכולת של יש עתיד להטיף מוסר לגמליאל ולממשלה בכלל. מסתבר שמחסור בוויטמין דוגמה אישית זו מחלה חוצת מחנות.

משיטוט אקראי ולא מייצג ברשתות החברתיות אתמול עולה כי גמליאל ספגה טינה ושנאה ברמות ששמורות בדרך כלל לנתניהו. גם הליכודניקים שכלפי חוץ הבליגו בשיחות סגורות הזדעזעו מהמקרה. החופשה שלה בטבריה מצטרפת לאמירה "חרטא" של השר צחי הנגבי כסמל של הניתוק במפלגת השלטון. גמליאל לא תתפטר, כי היא לא פראיירית, אבל זה אירוע שעשוי לחסל את חלומותיה להתקדם לתפקיד משמעותי ולעצור את הקריירה שלה לכמה שנים. גם הישראלים לא פראיירים, והם לא סולחים כל כך מהר.