כמו בומרנג: הגבלת ההפגנות התהפכה על נתניהו - ברחובות וגם בממשלה

המוני האזרחים שהציפו אתמול מאות מוקדים ברחבי הארץ עם שלטים, תופים וסירים הראו לממשלה מהו בומרנג: ההחלטה להגביל את ההפגנות רק העצימה אותן, והניסיון לדכא כמה אלפים בבלפור הוליד מפגן מחאה שכמעט ולא נראה כמותו בכל ימי נתניהו. מגבלת הקילומטר, שהיתה אמורה למנוע התקהלויות, עשתה בדיוק את ההיפך: הקלות שביציאה מהבית למרחק קרוב כל כך הפכה את ההפגנה אמש להפוגה פשוטה מהסגר, והנגישה אותה לכל אזרח, בכל מקום.

מצב החירום המיוחד, שנועד להשליט משמעת וסדר, הוביל לשורת התקפות אלימות על מפגינים ותקריות של התעמרות שוטרים; והאמון הציבורי במשטרה - שחילקה למפגינים מאות דוחות על אי עטיית מסיכות ואי שמירת מרחק בזמן שהתפילות בבתי הכנסת של החסידויות בבני ברק המשיכו ללא אכיפה - ספג אמש עוד מכה קשה.

גם בתוך הממשלה, המאמץ המוגבר שראש הממשלה בנימין נתניהו השקיע כדי לפזר את ההפגנות בבלפור מסתחרר כעת בבומרנג. נתניהו אמנם הצליח להביא את יו"ר כחול לבן, בני גנץ, להסכים לדרישה להטיל סגר מחמיר עם מגבלות על ההפגנות, אבל גנץ גילה במהרה שזה היה צעד אחד יותר מדי ובסוף השבוע חישב מסלול מחדש.

ההתפטרות של שר התיירות אסף זמיר מהממשלה ביום שישי הביאה לשיא שבוע סוער ורוגש של דיונים פנימיים ערים, שבו קרוב למחצית מהח"כים התרעמו והתמרמרו על התנהלות צמרת המפלגה - ובמיוחד, לכניעה הנמשכת לגחמות ודרישות של נתניהו: יזהר שי איים להתפטר וחזר בו, לבקשת גנץ; מיקי חיימוביץ', רם שפע ואורית פרקש לא נענו לבקשה שלו לתמוך בחוק למניעת ההפגנות, ועוד ח"כים הביעו מיאוס ותסכול בשיחות סגורות. הכוח מאחורי גנץ עשה קולות שהוא הולך ומתפרק.

לנוכח המרורים מבית, ההפגנות בחוץ, והמנדטים המדממים בסקרים, צמרת כחול לבן החליטה "להחליף דיסקט": ביום חמישי, אחרי עוד קרב צעקות עם נתניהו בקבינט הקורונה, גנץ נועד עם שר החוץ גבי אשכנזי ושר המשפטים אבי ניסנקורן וסוכם לעבור למצב מלחמה. בשלב ראשון, הוחלט להתחיל בהליכי מינוי פרקליט המדינה, בניגוד להסכם עם הליכוד שמקפיא את כל המינויים הבכירים עד להקמת ועדה משותפת שתבחן רפורמה בשיטת המינויים. "לא אאפשר עוד את המשך הכאוס והטלטלה", אמר גנץ.

זהות פרקליט המדינה לא תרגיע את הזעם ברחובות, אבל היא פוגעת ישירות בציפור הנפש של נתניהו, ומאותתת על שינוי כיוון, שנועד להרגיע את הקולות הסוררים ולצופף את השורות בבית. בפועל, הליכוד יכול למנוע מכל בחירה של ניסנקורן להגיע אי פעם לאישור בשולחן הממשלה, אבל בכחול לבן בונים על בג"ץ שיורה במקרה כזה להשלים את הליך המינוי.

במקביל, גנץ דורש מנתניהו להתחיל מיידית בעבודה על תקציב המדינה, ומתכוון למנוע ממנו להמשיך להוציא "קופסאות" תקציביות מיוחדות לקורונה מבלי להעניק יציבות לכלכלה ולמשק; ובכלל, כך לפחות אומרים בכחול לבן - עוד נראה איך זה יתקדם לשלב הביצוע - הכוונה היא להיות יותר אגרסיביים, בכל תרחיש ובכל נושא. בליכוד מכנים את כחול לבן "האופוזיציה בתוך הממשלה". מעכשיו, הם נחושים להוכיח שזה נכון.

השילוב של הטלטלה בכחול לבן יחד עם אירועי ליל אמש והבלאגן ברחובות צפויים לגרום לבומרנג להסתחרר השבוע במהירות מואצת עד ליום חמישי, אז הממשלה תידרש לאשר הארכה של מצב החירום המיוחד כדי להמשיך את הסגר המחמיר והאיסור על ההפגנות. התמונות הקשות של העימותים בין השוטרים למפגינים בתל אביב ישפכו עוד דלק למדורת המחאה, ועם הרוח הגבית של התפטרות זמיר, הלחץ הציבורי על כחול לבן לבלום את נתניהו ולחדש את ההפגנות ילך ויגבר.

מהצד השני, מראות ההתקהלויות ומספרי הדוחות יתדלקו את המאמץ של הליכוד לסמן את המפגינים כמפרי חוק שמסכנים את בריאות הציבור בזמן ששאר המדינה בסגר. כבר בשבוע שעבר, נתניהו ניסה בקבינט הקורונה להגביל את מרחק היציאה מהבית ל-100 או 200 מטר, והוא עשוי להשתמש בהפגנות ההמוניות כנימוק לדרישה להדק עוד יותר את הסגר.

כך שהקרב על ההפגנות כאן כדי להישאר, ואם כחול לבן יעמדו בהצהרות שלהם על תום עידן ההבלגה, הוא רק ילך ויחריף ויערער את היסודות הרעועים גם כך של הממשלה. מזה שבועות, יו"ר הקואליציה מיקי זוהר, ח"כ שלמה קרעי ומקורבים אחרים של נתניהו בליכוד חולמים בקול רם על פירוק הממשלה והליכה לבחירות, והכרזת המלחמה של כחול לבן גם נותנת להם את התירוץ: מינוי פרקליט מדינה הוא נושא ליבה שקורץ לבוחרים של שתי המפלגות בסוגיה הכי טעונה של שלטון החוק ומשפט נתניהו.

אולם, למרות הלחץ הציבורי להתפטר, בכחול לבן לא מתכוונים לוותר על הכיסאות שלהם ולתת לנתניהו במתנה לצאת לבחירות בממשלת מעבר שבה הוא שולט באופן אבסולוטי, והוא גם לא יכול לפטר אותם. מבחינתם, בכניסתם לממשלה ובעיקר בהשתלטות על משרד המשפטים הם הצילו את המדינה, והם נחושים להישאר שם כמוצב אחרון של שומרי סף ודמוקרטיה.

באופוזיציה ניצלו את ההתפטרות של זמיר והטונים הלוחמניים בין שני פלגי הממשלה כדי להציף מחדש את יוזמת האי אמון הקונסטרוקטיבי, כלומר את הניסיונות להקים ממשלה חלופית בכנסת הזו. אבל הסיכוי שגנץ, לפיד, בנט, ליברמן, הורוביץ ועודה יסכימו על מועמד אחד שיעמוד בראש ממשלה שתזכה ל-61 מנדטים שואף לאפס.

גנץ ויו"ר האופוזיציה בקושי מדברים, ולבנט הגואה בסקרים אין אינטרס להפיל ממשלת ימין או למנוע בחירות, שלא לדבר על יועז הנדל וצביקה האוזר, שלא יזרמו עם ממשלה שנזקקת לתמיכה חיצונית של הרשימה המשותפת. ההתחזקות הנמשכת של בנט מצמצמת לאפס גם את הסיכוי שלנתניהו תהיה ממשלת ימין חלופית. כך, שאם העימות החזיתי בין הליכוד וכחול לבן יימשך - כל הדרכים לכאורה מובילות לנתיב אחד: יציאה לבחירות בסוף דצמבר, סביב מועד אישור התקציב.

בליכוד מנופפים בבחירות בראוותנות, רק שבעידן הקורונה, עם נתוני תחלואה ואבטלה מפחידים וכשנתניהו חלש מתמיד, זה עשוי להיות הימור מסוכן. בשבועות הקרובים הוא ינסה לרסק את העקומות ולשטח את המדדים הרפואיים, אך אם הוא לא יצליח, גם הוא יצטרך לחשב מסלול מחדש. ההפגנות הגוברות - והקרבות הפוליטיים שהן מעוררות - יכולות להפוך לגורם מכריע, לכאן או לכאן.