תמרון בלב העיר הנחשבת למעוז חמאס בגדה, לחצים מראשי החמולות השולטות, מאבקים מול מיליארדרים וניסיונות לשנות את פני היישוב היהודי. בריאיון לוואלה! NEWS רגע לפני סיום תפקידו, ראש מנהלת התיאום והקישור של המנהל האזרחי בחברון, סגן-אלוף משה טטרו, מספר על האתגרים בגזרה המורכבת, על יחסי הכוחות בין המשפחות השולטות לרשות הפלסטינית והניסיונות לשנות את השטח ברקע התנגשות בין רמאללה לממשלת ישראל.
סא"ל טטרו, שנכנס לתפקיד לפני כשנתיים, שם דגש על מרכזיותה ומשקלה של חברון בגדה המערבית מתוך זווית כלכלית. אך כדי לבחון את השפעתה מזווית זו, יש להבין את תנאי המחיה בה ואת ממדי הדמוגרפיה באזור. חברון היא הנפה הגדולה ביותר ביהודה ושומרון, ובאזור זה חיים מיליון תושבים שמתגוררים ב-1,200 קמ"ר - פי שלושה מרצועת עזה. בנפת חברון 83 מועצות, הכוללות ערים, עיירות וכפרים, כשהבולטת בהן היא העיר חברון עצמה, בה מתגוררים 300 אלף תושבים. בראש הנפה, עומד איש הפתח ג'ברין אל-בכרי, הנחשב לאדם בעל כוח פוליטי רב ברשות הפלסטינית, ובעל עוצמה כלכלית.
חברון מהווה כיום 45% מסך התוצר הלאומי הפלסטיני, בהתייחס גם ליהודה ושומרון וגם לרצועת עזה. בעיר מתגוררים מיליארדרים ומיליונרים, ובהתאמה לעוצמתה הכלכלית היא אבן שואבת לעסקים ומסחר. הרחובות המרכזיים שבה, כמו רחוב השלום, רחוב באר שבע ורחוב עין שרה, העמוסים בחנויות ומסעדות, מזכירים בימי טרום קורונה את שדרותיה ההומות וכבישיה הפקוקים של מרכז תל אביב.
עוד בוואלה!
חברון היא עיר שמרנית, וביחס לערי הגדה המערבית היא מוגדרת כמעוז חמאס. אך למרות שלל הנתונים, המוסדות, והערכים - המוקד הדומיננטי והמשפיע ביותר באזור זה היא החמולה, המשפחה. לפני הכסף, לפני הפוליטיקה, לפני הרשות הפלסטינית ולפני ה"ווטאן" (לאום).
"כל המפעלים, אפילו המגה-מפעלים, זה עסק משפחתי. אין אנשים שבאים מבחוץ. זה הם ואנשי המשפחה שלהם", הסביר המת"ק טטרו, שהחל את שירותו הצבאי בקורס טיס, נשר, השתלב בחיל השריון ולאחר פציעה הגיע אל המנהל האזרחי שבמתפ"ש. "גם כאשר מדובר בהתמודדות עם אירועים מכל סוג, זה מתחיל ונגמר במשפחה. למשל, אם רצח ברמאללה ייסגר בחקירה משטרתית ובבית משפט. בחברון, רוב הסיכויים, שהאירוע הזה ייסגר רק בין המשפחות", אמר. "חלק מהזמן זה יקרה בתיאום מנגנוני הביטחון אבל זה בסופו של דבר זה ייגמר בין החמולות. ברשות הפלסטינית מבינים את כוחן של החמולות. זה מאוד דומיננטי, והמגזר הפרטי מעורב מאוד".
דוגמה להשפעה של המשפחות השולטות ניתן לראות במקרה בו ברמאללה ביקשו להסדיר מתן שירותי בריאות לתושבי הרשות. לפני יותר משנה הרשות הפלסטינית ניסתה להחיל את חוק הביטוח הסוציאלי בחברה הפלסטינית, או במילים אחרות, תשלום חודשי לקופות הרשות כל חודש תמורת ביטוח רפואי ופנסיה. ה"מועמרה" (הקונספירציה) הפלסטינית עבדה שעות נוספות, ראשי החמולות התנגדו לרעיון, הוציאו לרחובות עשרות אלפי אזרחים בחברון - והחוק נפל.
"הכוח הכלכלי התחבר לכוח החמולתי", תיאר סא"ל טטרו את מה שהתחולל באותם ימים. "אנשי העסקים, בעלי המפעלים שמנהלים עסק משפחתי אמרו לעצמם: 'מה אני צריך שהרשות תשתמש בכספים לצרכים שלה?'. הם גם אמרו משהו יותר משמעותי: 'מה התוקף של הרשות הפלסטינית לקבל החלטה בחברון?'. בעיניהם, החמולה מעל הכול".
בכל מקום שבו הרשות הפלסטינית ניסתה להחיל חוקים או מדיניות חדשה היא הייתה צריכה לעבור את מבחן החמולה של חברון. כך למשל קרה עם הרצון שלה לאמץ את אמנת זכויות הנשים ולהתקבל כחברה לגיטימית בקהילה הבינלאומית. ראשי החמולות בלמו את המהלך ואמרו בצורה ברורה: "הרשות לא תקבע לי מתי לחתן את הבת שלי".
בין השנים 2016-2015 עבר האזור טלטלה. רצף של פיגועי סכינים, דריסה וירי. תקופה שקיבלה את הכינוי בצה"ל "גודל השעה", או בשפה השגורה "אינתיפאדת הבודדים". צה"ל תגבר כוחות במוקדי החיכוך, הציב מרכיבי מיגון, הקים חסימות ושלל היתרי עבודה למשפחות שמהן יצאו מפגעים. בשנים 2018-2017 אזור חברון היה שרוי בטראומה, ובחשש מכך שגל נוסף של טרור עלול להגיע.
נטפליקס במקום יציאה לרחובות
כדי להבין את חיי היום-יום של התושב הסביר בחברון, אפשר להתבונן על צריכת החדשות שלו. "החברוני הממוצע קם בבוקר לעבוד בכבוד ולהביא אוכל הביתה. הוא כמעט ולא צורך תקשורת מוסדית. עיתון כתוב זה משהו שכבר כמעט ולא קיים, ורוב צריכת החדשות מגיעה מאתרי חדשות בודדים כמו אחבר אל-חליל, מפייסבוק וטוויטר", תיאר טטרו. לדבריו, "עמוד הפייסבוק 'אל-מונסק' של מתאם פעולות הממשלה בשטחים בולט בכמות העוקבים מחברון. יש גם תחנת רדיו, 'הגל"צ של חברון', והיא נקראת רדיו חוריה, רדיו מאוד משפיע".
כמו בישראל, גם בחברון מובילה הקורונה את סדר היום. "הנחיות, הגבלות, פועלים יוצאים לעבודה בישראל או לא. אלה הנושאים החשובים. נושאים מדיניים לא מעניינים. לפעמים אני מנהל שיחות עם תושבי חברון ואם לא אספר להם שאבו מאזן נוסע לאו"ם, הם לא יידעו".
בשעות הפנאי הוא אומר, אין הרבה הבדל בין הישראלים לחברונים. "בערב הם צופים בנטפליקס. להוציא את הפלסטיני לרחובות בחברון? מאוד קשה, וכשכבר מנסים להפוך את העולם ולהקים הפגנה - בלחץ באים 50-40 איש ששילמו להם כסף. הם מרימים דגל בכיכר אבן רשד, ואחרי חצי שעה הולכים".
אחד הסימנים לפריחה הכלכלית הוא הכניסה של הנשים למעגל התעסוקה. לדבריו של סא"ל טטרו, "בשכם וברמאללה תצא האישה לעבוד ובחברון עד לפני חמש שנים הפסגה של אישה עובדת הייתה הוראה. לא היה משהו אחר. היום נשים עובדות במפעלים ובנגריות. כולל עבודות כפיים". הוא מסביר כי הדבר נובע מכמה סיבות: "בשנים האחרונות מתפ"ש מובילה מדיניות של פיתוח כלכלה. בתוך הדבר הזה, פתחנו והגדלנו באופן משמעותי את מכסת הפועלים בישראל, ובאופן מאוד אובייקטיבי נהיה לפלסטינים מחסור בידיים עובדות".
לדבריו, אותו מחסור בפועלים והפרשי השכר בין עבודה בישראל לעבודה בשטחי הרשות, הם שיצרו את השינוי. "2,500 שקל בחברון, לעומת 6,000 שקל בישראל - התשובה ברורה. חסרים היום בחברון אלפי עובדים. עד לפני חצי שנה כל יום נכנסו לישראל 40 אלף פועלים מחברון, ועוד עשרת אלפים סוחרים. אם תשאל מיהו המעסיק הכי גדול היום בחברון - המנהל האזרחי זו התשובה שתקבל".
סא"ל טטרו נכנס לתפקידו בחורף 2018 וראה את הגזרה מתאוששת, אך היא עדיין מלקקת את פצעיה אחרי גל הפיגועים. "תושב פלסטיני בחברון ראה יותר מחסומים ומגבלות תנועה, כי כל יומיים היו שם פיגועי דקירה. הייתה אווירה שכשאתה נכנס לפה, אתה נכנס לשדה קרב. עבור שתי האוכלוסיות. אם אני אזרח פלסטיני ואני נכנס למרחב היהודי בחברון, צריך להיות ב'צפה פגיעה'. גם אם אני אזרח יהודי. אתה הולך ברחוב ואתה רואה בטונדה, תלתלית, חומה, כל מטר מחסום, אתה כאילו בתוך מבצר", תיאר.
בטרם נכנס לתפקיד הוא נפגש עם מפקד חטיבת יהודה המיועד באותם ימים, אל"מ איתמר בן-חיים, ויחד השניים הגו רעיון לקדם גישה אקטיבית לשינוי המרחב בתחום האזרחי והביטחוני עבור שתי האוכלוסיות, ולא רק מעצרים וסיורים בעומק השטח הפלסטיני שאפיינו את אותן שנים. השלב הראשון היה הסרה של מגבלות תנועה. השלב השני, שיפור תשתיות הכבישים, חשמל, ביוב ומים והתחום הכלכלי.
"זה היה ברור לנו שכך צריך לפעול לשיפור המרחב. בחברון בשנת 2008 היו 630 אלף תושבים והיום יש מיליון. קצב גידול האוכלוסייה הוא מטורף וזה לא בא לידי ביטוי בשדרוג התשתיות", הסביר סא"ל טטרו, שהבין כי יש לקדם טיפול בצמתים מסוכנים בגזרה עקב ריבוי תאונות דרכים, ופתיחת הצומת הדרומי של חברון שהיה סגור 20 שנה לרווחת הפלסטינים.
למרות המחלוקות והמתחים, הצליח טטרו לתמרן בין המדיניות הישראלית המשתנה, האינטרסים של הרשות הפלסטינית, הדרישות של מערכת הביטחון, ההתיישבות והכוח של החמולות על הרחוב. זאת במטרה לקדם את התהליכים לשינוי באזור המורכב. "זיהיתי מרחבים של אינטרסים משותפים למערכת הפלסטינית ולהתיישבות, ובחלק מהמקרים בקהילה הבינלאומית כדי לקדם תהליכים. אבל אם רוצים לייצר פה ביטחון ורוצים לשפר את איכות החיים לשתי האוכלוסיות - צריך לייצר שיתוף פעולה לא רק בתקציבים, אלא בפרויקטים", אמר.
מה הנשק הכי חזק שלך?
"קשרים וכבוד שבונה אמון". על החסם הכי גדול שלו הוא בחר להרחיב: "הוא בעיקר פנימי". בכך, טטרו מכוון ליכולת האישית לפעול בגישה מרחיבה ולסייע לשנות את האווירה באזור, תוך כדי שכנוע כלל הגורמים, בצל אותם פיגועים רצחניים שפקדו את האזור. "אני ואיתמר (מח"ט יהודה לשעבר) הסרנו במבצע הנדסי מאות טונות של בינוי צבאי ישן. אחר כך שכנענו את עיריית חברון להשקיע 16 מיליון שקלים לשיפור התשתיות ביישוב היהודי. למשל, הם התקינו בכל הסמטאות במרחב היישוב היהודי תאורת לד. אנחנו לא השקענו בזה שקל. החשיכה בלילה הייתה מזמינה טרור ואירועים פליליים. זה משפיע באופן ישיר על הביטחון ומרקם החיים של שני הצדדים", סיפר.
אחר כך הגיע שדרוג המחסומים בהם עוברים הפלסטינים משכונה לשכונה, מערכות דיגיטליות לבידוק ללא מגע יד אדם. "הגישה היא שאם נשקיע אזרחית, נקבל תמורות מבצעיות ואנשים ירגישו שהם חיים במקום טוב יותר", סיפר סא"ל טטרו והמשיך לפרט על תהליך נוסף שעורר ביקורת: "כשאתה יוצא מקריית ארבע לכיוון מערת המכפלה יש לך עיקול חד בשכונת ג'אבר ליד הקסבה המזרחית של חברון. שם פחות או יותר בממוצע פעם בחודש נדרס ילד פלסטיני. אין שם מקום למשחקים. הילדים חוזרים מהגן ומבית ספר, ומשחקים על הכביש שעוברים בו הרבה כלי רכב וג'יפים עם שדה ראייה בעייתי. החלטנו לקחת את זה כפרויקט והקמנו עבורם גן משחקים".
"שאלו אותי מה הקשר בין זה לפעילות שלנו? התשובה שלי הייתה ברורה - אני פותר בעיות. במקום לזרוק אבנים על מתיישבים וחיילים, אני מונע מהם לשחק על הכביש. אחר כך הגיעו השאלות מאיפה הכסף, של מי הקרקע, ומי יתכנן. בסוף תרומה כספית מהקהילה הבינלאומית ועיריית חברון תרמה קרקע".
מעברים דיגיטליים ותשתיות כבישים
סא"ל טטרו התגאה בפרויקטים האזרחיים שקידם בגזרתו כמו "מדלת לדלת" - שיטה שמאפשרת למפעל פלסטיני לשנע משאיות מיהודה ושומרון ישירות לישראל, למעט בידוק ביטחוני ייחודי, ובכך למנוע פקק בתנועה. התוצאות לא איחרו לבוא, והנוהל שלווה בחשש לניצול של גורמי טרור הוביל לעלייה ברווחיות של אנשי העסקים הפלסטינים והצטרפות של 600 פלסטינים למעגל העבודה כדי להדביק את הביקושים בישראל.
פרויקט נוסף שקידם היה שני מעברים גדולים לישראל ששודרגו במערכות דיגיטליות שמאפשרות לפועלים פלסטינים לעבור מהגדה לשטח ישראל בתוך שלוש דקות בממוצע. תשתיות החשמל בנפת חברון שודרגו במוקדים רבים, ובימים אלו, אחרי מאמץ גדול, החל שלב התכנון של מכון לטיהור שפכים לחברון, בה הביוב היום נשפך לנחל חברון ומגיע עד צומת שוקת בישראל. פרויקט זה מומן בתרומה של 50 מיליון דולר של הבנק העולמי וצרפת. הדבר הבא יהיה הוצאה לפועל של תשתיות כבישים.
עברתם בגזרה לא מעט אתגרים ומתיחויות כולל הפסקת התיאום הביטחוני. האם המתח ברחוב הפלסטיני עלה או ירד בכהונה שלך?
"ברמה המקומית אין שינוי. אנחנו פועלים מול כל הקשת. מהחקלאי שהקרקע שלו נמצאת בשטח ביטחוני מיוחד של יישוב, דרך פקידות במועצמות מקומיות, לשכת מסחר פלסטינית, ראשי חמולות ואנשי עסקים", אמר.
באשר להחלטה על הפסקת התיאום עם הרשות הוא אמר כי "ברור שהשתנה דבר. לא מגיעים למת"ק פקידים מהמשרד הפלסטיני לעניינים אזרחיים. אבל כל שאר הקשת מתקיימת וזו קשת מאוד רחבה. בסוף יש פה חיים שנמשכים. דברים בסיסיים שלא מפסיקים. מי שמפנה זבל ביישוב היהודי בחברון זו עיריית חברון. האוטו זבל צריך לעבור במחסום של גדוד 50 של חטיבת הנח"ל. התיאום הרשמי מול הרשות הפלסטינית הופסק, הפרויקטים לא הופסקו".
בהסתה טיפלת?
"יש דברים שהם נרטיב פלסטיני, והם לא ישתנו בתקופה הקרובה. יכול להיות שיגידו שהגישה שלי טיפה תמימה: למשל אני לא מתעסק ברמה של לשנות את ספרי הלימוד הפלסטיניים. בתפקיד שאני נמצא בו היום, מידת היכולת שלי להגיע לשם ולהשפיע היא נמוכה. אני משפיע אחרת, ואני חושב שיש לנו מידה של הצלחה. קוראים לה אמון", אמר.
"ואם כמת"ק חברון ישבנו מול פלסטינים ואמרנו להם שאנחנו רוצים לדוגמה לשנות את המצב בבית אומר (עיירה בנפת חברון), שהייתה אחד המוקדים להפרות סדר וידוי אבנים על הצירים במשך שנים - אז ישבנו שם עם מי שהיינו צריכים, ונתנו חבילה לכפר. החל מלהגדיל את כמות התעסוקה, להוריד את האבטלה, לשפר חשמל וכבישים וכך פרענו את הצ'ק. לא רק דיבורים. בסוף, היום אני יודע להגיד לך בעובדות שבית אומר כמעט ולא קיים ברמה האוגדתית כמוקד של הפרות סדר", טען טטרו. "זה לא אומר שאין שם טרור בכלל, והרי ברור שהשינוי לא בא רק מהשינוי האזרחי. היו פעולות משלימות של סיכול ומעצרים אבל בקצה אני יודע ומעריך שאותם אנשים שיצאו ממעגל האבטלה, נכנסים לישראל רואים חיים אחרים ושאפשר אחרת. התוצאות הן הכלי הכי חזק".
האם בשנתיים האחרונות חלה ירידה בתלונות פלסטינים על אלימות מצד חיילים?
"להבנתי המרכיב הדרמטי והמשמעותי ביותר לחיכוך בין חייל לאזרח זו שפה ותרבות. רוב החיכוכים לא מגיעים משנאה, אלא מחוסר הבנה ותקשורת. בעניין הזה אנחנו משקיעים המון. כל גדוד שמגיע לגזרה מלווה על ידי קצין שלי שמשתתף בכל הערכות המצב הגדודיות, ומתדרך פלוגה אחרי פלוגה כיצד להתנהל מול הפלסטינים. אני מרגיש בגזרתי שיש ירידה משמעותית של עשרות אחוזים בכמות התלונות והפניות שקשורות להתנהלות כוחותינו בחסמים, בשגרה ובפעילות בעומק השטח".
מהם האירועים החריגים של השנתיים האחרונות?
"אם אתה שואל מבחינת חיכוך, אז אני מבין את זה כאיש צבא כאדם וכאבא. חיכוך הוא לעולם לא נעים. גם כשאתה מכניס פלוגה לתוך בית פלסטיני שאתה יודע שאתה צריך לחפש בו אמצעי לחימה ואתה צריך למצוא את הנשק הזה, אחרת מחר הוא יעשה עם זה פיגוע. לפי הסטטיסטיקה, אף אחד לא מתנדב להסגיר את הנשק. זה לא נעים כי אתה צריך להוציא את האישה והילדים, והתמונה אף פעם לא טובה".
"זה נכון גם כשאתה מגיע להרוס בית. לפני שנה הייתה לנו פרשייה ביטחונית של מטען שהוסלק בסמוך לבית ספר. אז אתה נכנס לחפש את המטען, וכשמסתכלים על זה מהצד רואים פשוט צבא שנכנס לבית ספר. אבל אם עושים את זה בידיעה שהמטען הזה היה בדרך להתפוצץ איפשהו, אז אתה מבין שהתמונה היא קצת אחרת. זה לא שחור ולבן. ההבנה של המפקדים בכל הרמות, בטח ברמת מ"פ ומעלה, היא שכשאתה עובד בסביבה אזרחית אתה צריך להיות חכם. לעסוק בפן הערכי הנורמטיבי. זה אתגר".
"כל יום יש קורים פה אירועים בין שכנים (ערבים ויהודים) שבישראל לא מייצרים כותרת בעיתון. אבל פה, זאת כותרת. ברוב המוחלט של המקרים החיילים לא מבולבלים, מתערבים, ועוצרים. לפני שבת לדוגמה היה אירוע של ילדים שרבים על עפיפון ואחר כך השליכו אבנים. מי שרוצה, יכול להדביק על זה אירוע לאומני. אבל זה לא נכון".
"פעולה של קצין אחד תפתור מה ששני גדודים לא יכולה"
עד כמה חוסר התיאום עם ישראל בהנחיית אבו מאזן יכול להביא להידרדרות באזור?
"כרגע, בזמן שאנחנו מדברים, אני לא מזהה שהדבר הזה מביא לערעור היציבות באזור. את רוב הסוגיות הביטחוניות והאזרחיות אנחנו מצליחים לקדם. אולם, בהסתכלות ארוכת טווח אני מעריך שיש לדבר הזה פוטנציאל להשפיע בצורה שלילית על המרחב".
אתה מבדל את עצמך מהעיסוק בטרור, ומדבר יותר על הפן האזרחי.
"ראשית, אין לי ספק שאני לובש מדים. המטרה מאוד ברורה: לייצר ביטחון עם הרבה סימני קריאה. אני מוסיף לעצמי, בגלל שאני איש מתפ"ש: לשפר את מרקם החיים. בסוף לכל גוף יש את הערך המוסף שהוא מביא לשולחן. אין לי לוחמים שעושים סיכול בלילה, ואני לא מפעיל את דובדבן לעשות מעצר, אבל אני יודע להגיד לך שפעולה של קצין אחד שלי יכולה לפתור מה ששני גדודים לא יכולים. מתוך פעולה אזרחית, מתוך שיח מתוך, וקידום העניין. ולכן, יש משפט בערבית: 'איליפינה ביכפינה'. מה ששלנו מספיק לנו".
"כלומר, אני לא מתיימר לעשות את תפקיד שב"כ, המח"ט, הגדוד או המשטרה. לנו, אנשי המנהל האזרחי, קצינים, אזרחים וחיילים, יש מטרה מאוד ברורה: והיא לשפר ביטחון ולייצר מרקם חיים. המשימה והשיטה היא שאם צריך, אנחנו נלך בלילה ונסייע לכוחות הצבא לבצע פעולה סיכולית. אבל הפורטה החזק שלי, זה תיאום דרך העולם האזרחי".
מה היקף הטרור והאלימות בשנתיים האחרונות בחברון?
"עברתי פה שלושה תפקידים משנת 2008. האלימות והטרור בירידה דרמטית. והפרות סדר, בירידה של 30% לפחות".
כוחו של חמאס עלה בכהונה שלך, או ירד?
"שב"כ מסתכל על חמאס מההיבט של הטרור ואנחנו מסתכלים על חמאס בהיבט של ה'דעווא' (פעילות חברתית עבור הפלסטינים - א"ב). אבל הפעילות הארגונית, ציבורית, וכלכלית של חמאס היא לחלוטין תחת אחריותי".
"כמובן שבסוף אחד משלים את השני. אני לא רואה עלייה בפעילות של חמאס בגזרתי מבחינה ציבורית, כלכלית וחברתית. זה לא שזה לא קורה כי הם צדיקים וחזרו כולם בתשובה. זה לא קורה כי הם נמצאים תחת מכסחת דשא ישראלית ופלסטינית. רק לאחרונה עשינו פה לילה של מעצרים של אנשי חמאס בדרג הארגוני והצבאי. נעצרו באותו לילה 49. כולם בגזרתי".
זה אומר שאתה יושב על חבית נפץ שיכולה כל רגע להתפוצץ ואתה רק דוחה את הקץ?ֿ
"לא. אני לא רואה את זה ככה. אני לא רואה שאנחנו בחברון יושבים על העיר כחבית חומר נפץ. בהערכת המצב שלי זה לא האירוע".
"אנשים לא הולכים לישון פה רעבים"
אז מתי ישראלי יבקר פה באחת המסעדות הפלסטיניות ויאכל חומוס?
"זה קורה הרבה יותר ממה שאתה חושב. אמנם בחודשים אלו פחות, משיקולי קורונה, אבל יש בסופי שבוע ללא קורונה אלפי ישראלים שנכנסים לשטח לעשות קניות. הסיכוי שיתקלו במישהו שיהיה מסוגל לחטוף אותם נמוך מאוד. אבל בכל זאת, זה יכול לקרות. לפני חמש שנים אם היית נכנסת לחברון בטעות הסבירות שהיו רוגמים אותך באבנים היה גבוה. הסבירות שזה יקרה לך היום - קלושה".
איך אתה מדבר בכזה ביטחון?
"זה תמיד יכול להשתנות מחר בבוקר. קרה יותר מפעם אחת שאנשים נכנסו בטעות אל חברון ונאלצתי להוציא אותם. פלסטיני ממוצע ברחוב, כשהוא יראה מישהו מקריית גת שהתברבר ונכנס לרחוב עין שרה: איזה תרחיש סיכוי גדול יותר שיקרה, שהוא יחטוף אבן או שהוא יזמין אותו לכוס מים ויוציא אותו? סיכוי גבוה לכוס מים. אני חושב שזה תלוי בהתבגרות מהאינתיפאדה השנייה ואירועי 'גודל השעה'. תהליכים אזרחיים".
איפה כל אותם קצינים שמדברים על הדור שלא מכיר את ישראל. שלא גדל לתוך האינתיפאדה השנייה ולכן הוא לא מפחד מצה"ל, לא מוצא עבודה ומתוסכל?
"זה נכון שיש את כל הדברים האלה. לפעמים עושים קמפיין של שבועיים ואומרים להם רק תרימו דגל. נניח בהעברת שגרירות ארצות לירושלים באו במקרה הטוב 40 איש. ובימים לאומיים באים ילדים בני 14 לזרוק אבן על מחסום. אני לא אומר שאין פה בעיות, אבל זה באופן יחסי כשאני מדבר על נפת חברון. אנשים לא הולכים לישון פה רעבים בלילה".
כיצד עבד התיאום עם צה"ל בעיר שמוגדרת כבירת הקורונה ברשות הפלסטינית?
"גל ראשון בחברון עבר כמעט ולא הורגש, ללא מתים וכמעט ללא חולים. היה תיאום הדוק בינינו. נעשו סגירות מתואמות של מרחבים כפריים ותיאום של יציאה וחזרת פועלים מישראל. בגל השני קרו דברים מאוד מאתגרים. הייתה פה התפרצות משמעותית של קורונה בשיא. בעיקר בגלל חמולות שלא סופרות את ההנחיות של הרשות. בשיא? יותר מ-5,000 חולים פעילים פלסטינים. היום המגמה חיובית, וירדו מתחת ל 2,000 חולים".
הסכם השלום בין ישראל לאיחוד האמירויות ובחריין: מה זה עושה פה?
"מה אני שומע? רוב האנשים, ולא משנה אם זה אנשי עסקים ואנשים פשוטים, מזהים בזה פוטנציאל. יש תחושת חמיצות שהם מתארים כך: 'איך אנחנו לא בעגלה הזו'. לפעמים הביקורת היא על ישראל, ולפעמים על הרשות הפלסטינית. אבל בהסתכלות הכללית הם רואים בזה הזדמנות".
"גם לפני ההסכם עשו פה עסקים עם אבו דאבי, אבל אתה פותח את זה עכשיו עם יכולת לעשות את זה במשולש - עם ישראל. יש פה הבנה שחיים פה ביחד. משפט מפתח בשיחות מהסוג הזה: 'אתם לא הולכים לשום מקום ואנחנו לא הולכים לשום מקום, ואם ככה, כדאי שנלמד לחיות ביחד'. בחברון זה משפט מפתח. אבל זה לא אומר שאין אי הסכמות או ריבים".
המשימה שלך מאוד מורכבת. אם אשאל את הבן הבכור שלך בן ה-12 שמופיע בתמונה מאחוריך מה אבא שלך עושה, מה הוא יגיד?
"שומר על מדינת ישראל".