שלל מסמכים מתקופת שלטונו סדאם חוסיין הוחזרו לעיראק וחשפו מחדש את עברה הכואב של המדינה. חמישה מיליון מסמכים פנימיים של מפלגת הבעת' עשויים להעניק לרבים תקווה לבירור גורל הקרובים להם, לצד החשש מפני שפיכות דמים חדשה.
מסמכי המפלגה נמצאו בשנת 2003 במטה המוצף של המפלגה בבגדאד, חודשים ספורים לאחר הפלישה האמריקנית שהפילה את סדאם. שני גברים מקומיים הוזעקו על ידי חיילים אמריקניים לפיענוח התיקים בערבית. האחד היה כנעאן מקייה, פעיל אופוזיציה ותיק, והשני היה מוסטפא אל-כאזימי, אז סופר ופעיל חברתי והיום ראש ממשלת עיראק.
"נכנסנו למרתף הספוג מים עם פנסים, מכיוון שהחשמל כבה", סיפר מקיה לסוכנות הידיעות הצרפתית. "מוסטפא ואני קראנו את המסמכים האלה והבנו שנתקלנו במשהו עצום".
בין המסמכים נמצאו טפסי חברות במפלגת הבעת' והתכתבויות בין המפלגה לבין משרדי הממשלה השונים, אך גם דיווחים מאזרחים עיראקים שהאשימו את שכניהם בביקורת על סדאם. מסמכים אחרים העלו חשד כי קרובי משפחה של חיילים עיראקיים שנלקחו בשבי במלחמה עם איראן היו בוגדים פוטנציאליים.
עם התגברות האלימות העדתית בבגדאד לאחר הפלישה האמריקנית, מקייה הסכים להעביר את הארכיון המאסיבי לארצות הברית במהלך שנותר שנוי במחלוקת. המסמכים עברו דיגיטציה ואוחסנו במכון הובר באוניברסיטת סטנפורד, בעל גישה מוגבלת לחוקרים במקום.
ואולם, ב-31 באוגוסט הועברו בשקט כל 48 טונות המסמכים חזרה לבגדאד והוסתרו במקום לא ידוע, כך על פי גורם עיראקי. עוד אמר הגורם כי אף אחת מהממשלות לא הודיעה על ההעברה, ובגדאד לא מתכננת לפתוח את הארכיון לציבור.
הדבר עלול לאכזב אלפי משפחות, שלהן יש עניין אישי בתכני המסמכים. "סדאם השמיד את העם העיראקי - אי אפשר פשוט לשתוק על דבר כזה", אמר איוב א-זיידי, בן 31, שאביו סבאר נעלם לאחר שגויס לפלישת עיראק לכווית בשנת 1991. למשפחה מעולם לא נמסרה הודעה על מותו או לכידתו, וא-זיידי מלא בתקווה כי ארכיון הבעת' יוכל לספק רמז.
"אולי המסמכים האלה יהיו קצה חוט שאחריו נוכל לעקוב כדי לדעת אם הוא עדיין בחיים", אמרה חסינה בת ה-51, אמו של איוב. את שנות ה-90 היא העבירה בתחנונים בפני המשטר אחר כל בדל מידע על מקום הימצאו של בעלה, וכיום, מקווה ליותר שקיפות. "בקצב הזה אני אמות לפני שהם יפרסמו זאת", אמרה.
יש הטוענים כי הארכיון יכול לעזור לעיראק למנוע מההיסטוריה המוכתמת בדם שלה לחזור על עצמה. "ילדים רבים אומרים כיום ש'סדאם היה טוב'", אמר מורדטה פייסל, יוצר סרטים עיראקי. פייסל היה בן 12 ימים בלבד כשאביו נעצר בעיר נג'ף במהלך מרד בשנת 1991. מאז נעלמו עקבותיו. הוא רוצה שהארכיונים ייפתחו בכדי להשתיק את אלו החשים נוסטלגיה ביחס לחזרת הבעת' לשלטון, לאור חוסר היציבות הפוליטי במדינה כיום. "אנשים צריכים להבין איך לא ליצור דיקטטור אחר", אמר פייסל. "זה כבר קורה - יש לנו היום הרבה דיקטטורים קטנים".
חילוקי הדעות על מורשתה של מפלגת הבעת' עדיין מפלגים את עיראק, וכמה ממגניה טוענים כי פרסום הארכיונים ישמש לנקות את הדימוי השלילי של שלטונו של סדאם. "פרסום הארכיונים היה מוכיח כי מפלגת הבעת' הייתה פטריוטית", אמר חבר מפלגה לשעבר לסוכנות הידיעות הצרפתית.
עבאס קדים, מנהל יוזמת עיראק במכון המחקר המועצה האטלנטית, אמר כי המחלוקות הללו הן בדיוק מה שהופך את פרסום מסמכי הארכיון למהלך פזיז
"עיראק אינה מוכנה לכך. היא עוד לא החלה בתהליך פיוס שיאפשר לארכיון זה למלא את תפקידו", אמר קדים, שקורא את המסמכים בכדי לכתוב כמה ספרים אקדמיים על ההיסטוריה והחברה העיראקית.
במידע שאסף קדים הוא אף מצא פרטים ובהם שמות של כמה בכירים בהווה. "אנשי הבעת' תיעדו הכל, החל מבדיחה וכלה בהוצאה להורג. פוליטיקאים, מנהיגי שבטים, אנשים ברחוב יתחילו להשתמש בזה אחד נגד השני", הוסיף.
"תיקים ממשלתיים מסוכנים"
אחרים אומרים שניתן יהיה לצנזר חלקים מהמסמכים כדי להפוך אותם לפחות נפיצים, אך עדיין נגישים לאקדמאים מקומיים. "המינימום שאנחנו יכולים לעשות זה שהם יהיו זמינים לחוקרים עיראקים כמו שהיו זמנים לחוקרים אמריקנים", אמרה מראשין א-שאמרי, עמיתה במכון ברוקינגס האמריקני, שהשתמשה בארכיון במסגרת עבודת הדוקטורט שלה.
ארצות הברית השאירה ברשותה כמה ארכיונים שנתפסו לאחר פלישתה ב-2003, ובהם לדברי גורם עיראקי, "תיקים ממשלתיים מסוכנים".
מקיה הביע תקווה כי יום אחד כל האירועים המדממים המסופרים במסמכים אלה יהיו חלק מהעבר הרחוק של עיראק. "איננו יכולים לזכור את תהילתה של 'הארץ בין שני הנהרות' ואת האימפריה העבאסית, ולשכוח את 35 שנות האימה האמיתיות שעברה עיראק המודרנית", אמר לסוכנות הידיעות הצרפתית. "זה חלק מהמשמעות של להיות עיראקי בימינו, כמו הדברים הרומנטיים האלה".