השיתוק המנהיגותי של ממשלת הקורונה מוביל את ישראל לסכנה קיומית

משילות היא היכולת של ממשלה לקבל החלטות רלוונטיות ולהוציא אותן לפועל ביעילות באמצעות קביעת לוח זמנים פרקטי ותקציב מתאים. בישראל אין כיום משילות. הפרמטרים האלה לא מתקיימים. זאת משום שתנאי ראשון למשילות הוא קיום יציבות פוליטית, ו"ממשלת האחדות למען הקורונה" אינה יציבה בלשון המעטה. דווקא המנופחת בממשלות ישראל, זו שיש בה עשרות שרים וסגני שרים, היא ממשלה חלשה שאינה מסוגלת למשול.

הממשלה, שהוקמה כממשלת קורונה, הייתה אמורה להחליט גם החלטות לא פופולריות וקשות עבור הציבור בשעת משבר זו, התגלתה, כממשלה פופוליסטית, חלשה ולא יציבה, ממשלה שחוששת להחליט החלטות. הסיבה לכך היא חוסר האמון בין ראשיה מהרגע הראשון. איום הבחירות מרחף מעליה מראשית ימיה, החשדנות וטרפוד המהלכים בכל התחומים הוא עניין שבשגרה בין "חבריה".

באופן אירוני, ממשלת המעבר, שהייתה ממשלה לא נבחרת, הצליחה לתפקד בגל הראשון של הקורונה פי כמה טוב יותר מ"ממשלת הקורונה" הרחבה, שכביכול נהנית מאמון רוב הציבור. אך יש לזכור, כי הנסיבות היו שונות אז. נתניהו ניצל את התפתחות משבר הבריאות בעקבות נגיף הקורונה, כדי לשדר מסר של משבר לאומי שמחייב ממשלת אחדות במטרה להציל את כהונתו. בכך גם סיפק לח"כ גנץ סולם לטפס עליו אל אותה ממשלה. הקורונה שירתה אז מטרות פוליטיות, ממש כפי שכיום המשבר שיצר הנגיף משרת שיקולים פוליטיים אחרים. בסוף מסתבר שהכול פוליטיקה.

כיום יש יותר מדי אנשים ליד ההגה הממשלתי. מקימים ועדות וקבינטים ללא הרף ובסוף יש תחושה שמרוב שרים לא רואים את שולחן הממשלה. לנהל ישיבות ממשלה עם כל כך הרבה שרים וסגני שרים זה בלתי אפשרי. אין שום היתכנות לדיונים מסודרים וקבלת החלטות נחרצת. הזגזוגים בהחלטות והדיונים הליליים שמסתיימים ללא הכרעה, אינם אמורים להפתיע איש.

לכך יש להוסיף בעיה נוספת שפוגעת במשילות: תפקידי מפתח בפקידות ובגופי המדינה השונים מאוישים על ידי אנשים שמוגדרים כממלאי מקום נטולי סמכויות מלאות. במצב שכזה, אין סיכוי שהממשלה תתמודד עם האתגרים הכלכליים והבריאותיים.

משבר המנהיגות הזה מוביל למצב כאוטי. אנשים עורכים חתונות באופן שמנוגד להוראות השעה, ראש רשות המוגדרת כאדומה מחליט לפתוח את הלימודים בעירו בניגוד להנחיות ובמקום לזכות בביקור שוטרים בלשכתו עולם כמנהגו נוהג. התחושה הכללית בציבור היא ש"איש הישר בעיניו יעשה". הכול מותר, אין דין ואין דיין. אין שום משמעות להחלטה ממשלתית ואין חובה לציית.

והממשלה? חוששת לאכוף את החלטותיה ומזגזגת השכם וערב. הציבור מרגיש שאינו יכול לסמוך על מקבלי ההחלטות - מראש הממשלה ועד אחרון השרים. החלטותיהם פוליטיות, לא ענייניות, איש לא עומד מאחוריהן וכל אחד מחברי הממשלה עסוק בלהציל את תדמיתו.

כיום מדינת ישראל תחת ממשלת האחדות המזויפת היא אוסף קהילות ופרטים, שמתנהלים ללא יד מכוונת. עדר ללא רועה. התפרקות מוחלטת. היעדר המשילות מפרקת את הסולידריות החברתית וזועקת לשמיים.
ייתכן שהכול מתחיל בזה שראש הממשלה לא רצה להתפטר ולנהל את משפטו, אבל הגענו למצב שהוא מעבר לזה. הכאוס הוא מעבר לאיש אחד, גם אם הוא מחוללו. אם הממשלה לא תתעשת ותיקח את עצמה בידיים ותנהל מדינה כמו שצריך, מוסדות המדינה ימשיכו להתפרק בזה אחר זה.

מה בחירות ישנו? לכאורה כלום, אבל זה לא מדויק. נתניהו בחר לאחרונה לא ללכת שוב לבחירות, משום שהוא יודע שבחירות בצל משבר הקורונה מסכנות את המשך כהונתו וייתכן שייבחר לתפקיד אדם אחר, כזה שאף אינו חבר בממשלה הנוכחית. הסקרים שמחמיאים לח"כ בנט מלמדים על המגמה הציבורית.

הדבר העיקרי שיעניין את הציבור בבחירות הבאות הוא היכולת המנהיגותית של המתמודדים, שהיא מצרך נדיר במקומותינו. ייתכן שהקורונה אתחלה את החשיבה הפוליטית. הציבור לא יחשוב עוד רק במושגים של ביטחון או חוץ, אלא על דבר נוסף - מנהיגות. ייתכן שהאלמנט הנוסף הזה יפרוץ את המסגרת הגושית המוכרת. לכן, מועמד או מועמדת שייתפסו כבעלי כושר מנהיגות מוכח ויזכו באמון הציבור, יוכלו להגיע אף מבחוץ ולהיכנס עם עוצמה פוליטית בלתי צפויה לכנסת, ואולי אפילו לתפקיד הנכסף מכל.

על רקע אובדן המנהיגות המהדהד בפוליטיקה הישראלית על כל חלקיה, מי שישווק בהצלחה את מנהיגותו לציבור, עשוי להיות ראש הממשלה הבא, כולל אנשים שכיום אנחנו לא "רואים" אותם כפוטנציאל לכך. זאת משום שהציבור דורש זאת, מעבר לחלוקה הגושית המסורתית, וכל חלקי החברה - חילוניים, דתיים, חרדים, ערבים, שמאלנים, ימנים, אשכנזים וספרדים, תושבי פריפריה והמרכז - כולם בסופו של יום בעת הזו מבקשים דבר אחד - מנהיגות שתושיע את ישראל משקיעתה.

כרגע חברי הממשלה מתחבאים מאחורי גבו של הפרויקטור, פרופ' רוני גמזו. אין זה מקרי שפרופ' גבי ברבש לא הסכים לקבל עליו את התפקיד, הוא ידע שבאין סמכויות ומדיניות, ממילא לא יהיה גיבוי והתפקיד יהיה בלתי אפשרי לביצוע. לא ברור עוד כמה זמן ימשיך פרופ' גמזו בתפקידו, אבל ברור שכשילך הממשלה תצטרך למצוא עלה תאנה אחר.

וכך, בסיכומו של דבר, הובילה ממשלת הקורונה ושני העומדים בראשה את כולנו למצב, שבו ישראל מתנהלת ללא תקציב מסוף 2017 - מדינה ללא תקציב במשך שלוש שנים, גם בזה לצערנו אנחנו ראשונים בעולם - בזמן שהיא בגירעון עמוק, סובלת ממשבר בריאותי וכלכלי שלא ידעה כמותו וכל מוסדותיה מתפוררים בזה אחר זה.

בגל הראשון הדגש הושם על בריאות התושבים וגישתו המחמירה של מנכ"ל משרד הבריאות לשעבר משה בר סימן טוב. בחודשים האחרונים המדינה נוקטת בגישה "הצלת הכלכלה מעל הכול" ומאפשרת תפעול עסקים ללא הנחיות ברורות וללא אכיפה. כעת ברור שישראל כשלה בשני התחומים. הבריאות והכלכלה במצב רע והיעדר המנהיגות הוביל לכך. ללא מנהיגות אמיתית וממשלה מתפקדת, משבר הקורונה יוביל את החברה הישראלית לסכנה קיומית.

אופיר פינס-פז כיהן כשר בממשלות שרון ואולמרט וכיום הוא עומד בראש המכון לחקר השלטון המקומי באוניברסיטת תל אביב