בתוך 5 שנים: הוכפל מספר הלומדים את התכנית הישראלית במזרח ירושלים

כ-12 אלף תלמידים ממזרח העיר צפויים ללמוד השנה את התכנית הישראלית לעומת 9,000 אשתקד. הרשויות מעודדות ולוחצות על מעבר מתכנית הלימודים הפלסטינית, ותושבים נאלצים לבחור בין שמירה על זהותם ליכולת להתקדם ולהשתלב באקדמיה הישראלית. "האוכלוסיה נמצאת בין הפטיש לסדן"

צילום: יואב איתיאל, עריכה: איתי עמרם

הזינוק במספר התלמידים ממזרח ירושלים הלומדים את התכנית הישראלית נמשך, ובעיריית ירושלים מעריכים כי בשנה הקרובה המספר יעלה לכ-12 אלף. מדובר בעלייה של כ-30% לעומת השנה שעברה, וכן יותר מפי שניים מהנתון בשנת 2017, אז עמד מספר התלמידים הלומדים את התכנית הישראלית על כ-5,000. בהתאם, גדל גם מספר מוסדות החינוך שמלמדים את התכנית - מ-25 בתי ספר בשנת 2017 ל-48 בשנה הקרובה.

ארבעה בתי ספר חדשים שילמדו את התכנית הישראלית ייפתחו השנה, ובעירייה אומרים כי המוסדות מתמלאים בתוך זמן קצר מתחילת ההרשמה. "חשבנו לפתוח את השכבות בהדרגה, כמו במערב העיר, אבל כשראינו שיש ביקוש מצד הורים להירשם גם לכיתות הגבוהות אז לא יכולנו באמת להתנגד, כי זו תכנית ישראלית", אמרה ראש אגף חינוך ערבי במזרח ירושלים, לארה מובאריכי.

"ברגע שפותחים בית ספר שמוגדר לתכנית ישראלית אנחנו מצליחים למלא אותו. לא יכולה להגיד שכולם יעברו עכשיו לתכנית הישראלית, כי גם צריכים להיות מוכנים לזה", הסבירה מובאריכי. "אבל אנחנו מצליחים למשוך תלמידים וככל שמאפשרים יותר, כנראה שאנשים ירצו".

מספר התלמידים יעלה ל-12 אלף. בניית בית ספר בבית חנינא, מזרח ירושלים (צילום: רוני כנפו)

נתוני התכנית הישראלית במזרח ירושלים:

  • תשע"ז (2016-2017) - 5,000 תלמידים, 25 מוסדות
  • תשע"ח (2017-2018) - 6,140 תלמידים, 32 מוסדות
  • תשע"ט (2018-2019) 7,300 תלמידים, 41 מוסדות
  • תש"פ (2019-2020) - 8,961 תלמידים, 44 מוסדות

במזרח ירושלים ישנם כ-90 אלף תלמידים בבתי הספר השונים, כ-40% מהם לומדים במוסדות החינוך הרשמיים, 45% במוסדות שאינם רשמיים, והיתר במוסדות פרטיים. במשך שנים המדינה מעודדת מעבר לתכנית הלימודית הישראלית, בין היתר באמצעות השקעה בתכניות הלימודים ובמבנים עצמם. זאת, בזמן שישנה מצוקה קשה של תשתיות, ומחסור בכ-2,000 כיתות לימוד במזרח העיר.

לפני שנתיים וחצי אישרה הממשלה תכנית חומש, שחלק מרכזי בה עוסק בחינוך. התכנית כוללת את תגבור לימודי השפה העברית, וכן תמריצים למוסדות רשמיים ומוכרים שאינם רשמיים, המלמדים את תכנית הלימודים הישראלית. המטרה לכך היא להגדיל את מספר התלמידים הלומדים את התכנית הישראלית במזרח העיר. בין התמריצים שנקבעו - תכניות לימודים ייחודיות, שיפוץ ושכירת מבנים.

"הדומיננטיות הכמעט מוחלטת של לימודים לפי התכנית הפלסטינית, מביאה לחוסר יכולת להשתלב באקדמיה הישראלית, וכתוצר מכך, חוסר יכולת להשתלב בשוק התעסוקה, בעיקר בתעסוקה איכותית ובמשלחי יד אקדמיים", נכתב בהסבר להחלטה. "בתכנית החומש יש דגש על התכנית הישראלית, מוקצים לו משאבים לשיפור פיזי, השקעה במעבדות, מגרשים ועוד", הסבירה מובאריכי והבהירה כי אף לבתי ספר מעורבים ישנו ביקוש.

עוד בוואלה! NEWS

הקורונה מתפשטת במזרח ירושלים, אך התושבים מוטרדים יותר מהריסות הבתים

לכתבה המלאה
בית ספר חדש שמוקם הקיץ בבית חנינא, מזרח ירושלים (צילום: רוני קנפו)

ציון רגב, מנהל תכנית החומש בחינוך במזרח ירושלים, סבור כי התחרות מובילה לגידול במספרים. "פעם כשרצו ללמוד בבתי ספר חזקים, אז היו רק הפרטיים. לא הייתה אלטרנטיבה טובה בתכנית הישראלית. היום יש בתי ספר שמלמדים בגרויות של ארבע וחמש יחידות ובתי ספר לאמנות, אז הורים עושים את שיקול הדעת ואומרים שעדיף לעבור לציבורי", הסביר רגב. "רואים פנייה, רואים תנועה, אבל זה עוד בהתחלה. להורה יש אלטרנטיבה, ורואים תנועה גם ממוסדות מוכרים שאינם רשמיים וגם מבית ספר חזקים", הוסיף.

רגב ציין בין היתר את שילוב התכניות הישראליות גם במקביל לתכניות פלסטיניות, בפרט באמצעות מסלולים טכנולוגיים. לדבריו, התכנית היא לפתוח עוד בתי ספר ומסלולים טכנולוגיים, וכי הם מקווים להגיע בתוך שלוש שנים למצב שבו כ-20-25% ילמדו את התכנית הישראלית. "המגמות מראות שאנחנו בדרך נכונה", הוא אומר. "הפעילות במזרח העיר היא חלק מתפיסת העולם של מנהל החינוך בירושלים המסתכל על התמונה השלמה, ומקפיד לתת מענה לצרכי החינוך של כלל האוכלוסיות והמגזרים, ללא הבדל וללא משוא פנים", הבהיר.

"הלימודים לפי התכנית הפלסטינית מביאים לחוסר שילוב באקדמיה". בית ספר בבית חנינא (צילום: רוני כנפו)

עם זאת, השיטה הזו מעוררת גם ביקורת בטענה להפליה של התלמידים והמוסדות שממשיכים ללמד רק את התכנית הפלסטינית, תוך ניצול המחסור בכיתות ובמוסדות והתשתיות הלקויות כדי לעודד את המעבר.

עאדל גזאווי מאיחוד ועדי ההורים במזרח ירושלים סבור כי העלייה במספרי התלמידים נובעת מחוסר ברירה של התושבים במזרח ירושלים. "בתקופה האחרונה אולי בנו בית ספר אחד שמלמד תכנית פלסטינית, ושאר בתי הספר שבנו מלמדים רק תכנית ישראלית", אמר. "נפגשתי עם הרבה אנשים שאין מקום לילדים שלהם לתכנית לימוד פלסטינית, אפילו לא הצליחו למצוא מקום ולא היתה להם ברירה אלא להיכנס לתכנית הישראלית".

לדבריו, אצל חלק מההורים הדבר נובע גם מהחמרה במצב הכלכלי. "עכשיו עם הקורונה המצב של אנשים נהיה יותר קשה מבחינה כספית, ואין להם יכולת להכניס ילדים לבתי ספר פרטיים או מוכרים שאינם רשמיים, אז אין לנו אין מה לעשות. אנחנו החלשים", הסביר גזאווי. "אם רוצים ללמד את הילדים שלהם, אז עושים מה שיש".

"המגמות מראות שאנחנו בדרך נכונה". בניית בית ספר במזרח ירושלים (צילום: רוני כנפו)

לדבריו, הסיטואציה שבה ניצבים ההורים והתלמידים בעייתית. "מצד אחד, מוציאים אותי מהלאום שלי, ומצד שני זה באמת יכול להקל עליי קצת בדברים. אבל זה אומר שצריך לבחור האם להיות שייך ללאום, למה שאני מאמין בו, או לחבק את מה שיותר טוב לי", הבהיר גזאווי. "למה צריך לשים אותי במקום הזה? האם מישהו היה מפריע ליהודים שחיים בכל מני מדינות בעולם ורוצים ללמוד את התכנית שלהם?", תהה.

ד"ר סמירה עליאן, שמלמדת באוניברסיטה העברית ובמכללת דוד ילין וחוקרת את החינוך במזרח ירושלים שנים רבות, סבורה כי "האוכלוסייה במזרח העיר נמצאת בין הפטיש לסדן בשנים באחרונות". היא הסבירה כי מצד אחד הרשות הפלסטינית אינה משקיעה כבעבר בחינוך, ואינה מתאימה ומשדרגת את תכנית הלימודים, ומנגד ישנו לחץ מצד משרד החינוך הישראלי להכניס את התכנית הישראלית.

"האוכלוסייה במזרח העיר נמצאת בין הפטיש לסדן". מזרח ירושלים, החודש (צילום: רוני כנפו)

"בעיני זה גרם לתושבים להסכים ולקבל את התכנית הישראלית", הסבירה עליאן. היא הדגישה כי "תכנית לימודים זה עניין פוליטי לחלוטין, היא מייצגת מדינה - אם זה בישראל, פלסטין ובכל מקום אחר. התכנית מביאה את חזון המדינה וכמובן, במזרח ירושלים, בגלל המצב והרגישות הפוליטית, יש פה בעייני מאבק כוחות בין הרשות הפלסטינית לישראל".

ממחקרים שערכה עליאן לדבריה, ישנם רבים מהתושבים שרוצים ללמוד בעיקר עברית כדי להגיע לאוניברסיטה ולהשתלב בשוק העבודה. אך היא סבורה כי יש להתאים תכנית ייחודית עבור מזרח ירושלים, שתשלב לימודים על מדינת ישראל וערכים אוניברסליים, מבלי לטשטש ולהעלים את זהותם. "לדעתי לא הבגרות הישראלית ולא התאוג'יה (הפלסטינית) מתאימות למזרח ירושלים", הבהירה. "מה שקורה עכשיו זה שהתלמידים האלה, הדור הצעיר שאנחנו מקבלים באוניברסיטה ובמכללות נמצא בבלבול גדול מבחינת מי הם ומה הזהות שלהם".

רבים מהתלמידים יחזרו ללימודים לאחר כחצי שנה

עבור רבים מהתלמידים במזרח ירושלים, החזרה ללימודים בספטמבר מתרחשת אחרי כחצי שנה שבה נשארו בבתים. זאת, משום שהורים רבים חששו לשלוח את ילדיהם בחזרה למוסדות, בין היתר בשל הצפיפות והתשתיות הלקויות. אולם כעת, ההערכה היא כי ההיענות לחזרה ללימודים תהיה גבוהה יותר.

"רואים שהעניין נמשך יותר מדי זמן, והתחושה שלנו היא שאם לא יחזרו יפסידו הרבה", אמר גזאווי. "אנחנו רוצים שיחזרו לבתי הספר, אבל תוך שמירה על חיי אדם, זה מאוד חשוב. קיימנו שיחות עם הרבה מנהלים ומפקחים, והתייעצנו איך לעשות את זה בדרך הכי טובה".

אך לצד זאת, ישנם קשיים המלווים את תכנית הלמידה מרחוק הנובעים ממחסור במחשבים ותשתיות אינטרנט לקויות. "הפערים במזרח ירושלים גדולים מאוד. מה שאנחנו עושים היום זה שני דברים, כמובן שמזרח ירושלים בתוך הקול קורא של משרד החינוך (לרכישה, מ"ה) אבל זה יקח חודשים", סיפר רגב והוסיף כי עד תחילת השנה הם צפויים לחלק כ-1,500 מחשבים לתלמידים, על אף שההערכה היא כי חסרים מחשבים לעשות אלפים. "לא אגיד שזה טיפה בים, אבל זה לא רחוק מזה. עדיין הפערים גדולים".

"ניסינו למפות ולעשות סדר עדיפויות, ילדים בשכבות הגבוהות יקבלו יותר טאבלטים, אבל אז פתרנו חצי מהבעיה ונשאלת שאלת תשתיות האינטרנט", המשיך רגב. "מה שאנחנו עושים בעולם הקטן שלנו, זה לנסות כמה שיותר לתת את המחשבים עם מודם וחבילת גלישה. אז יש לנו כמה מאות כאלה, מקווה שנצליח לרכוש יותר". בעירייה ציינו כי הם מחלקים מחשבים גם בחינוך המוכר שאינו רשמי.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully