סלמאן עאמר, ראש המועצה של ג'וליס לשעבר, הורשע היום (שלישי) ברצח בן כפרו מוניר נבואני בבית המשפט המחוזי בחיפה. הפרקליטות ביקשה כי יועבר מיד למעצר מאחורי סורג ובריח, אך השופטים - נשיא בית המשפט רון שפירא, סגנו אברהם אליקים ותמר נאות-פרי - דחו את הבקשה.
האירוע הקטלני התרחש לפני כארבע שנים. כתב האישום נגד עאמר בן ה-58, פוליטיקאי עם עבר ביטחוני עשיר, הוגש על ידי פרקליטות מחוז חיפה באוקטובר 2016, והוא ייחס לו עבירה של רצח בדם קר ובכוונה תחילה של נבואני, בן ה-45 במותו, ועבירת שיבוש מהלכי משפט. בין ראש המועצה לבין קבלן הגינון נבואני שררו יחסי חברות קרובים.
אין מחלוקת כי עאמר ירה בנבואני למוות באקדח גלוק שהחזיק ברישיון. האירוע כולו הונצח במצלמת אבטחה, והסרטון פורסם עוד באותו יום. השופטים נדרשו לפסוק בשאלה המרכזית, האם מדובר ברצח, או בהגנה עצמית, כטענתו של עאמר מאז יום האירוע. מקורביו טוענים כי אם היה מדובר באחת מערי מרכז הארץ, בה ראש עיר יהודי היה מותקף בנסיבות דומות במגרש החנייה של העירייה עם הגעתו לעבודה, כלל לא היה מוגש כתב אישום.
על רקע המתח בין המשפחות, כבר ביום הרצח הושגה הודנה, שביתת נשק לה נשבעו בני משפחת הנרצח. זאת, בתיווך נכבדי העדה, בהם ראשי רשויות ואנשי ציבור אחרים, חכמי דת ובראשם מנהיגה הרוחני של העדה הדרוזית בישראל, השייח מואפק טאריף, בעצמו תושב ג'וליס. את עאמר ייצגו עו"ד דרור ארד-אילון, עו"ד אדי אבינועם ועו"ד יוסי לבנה.
בראיון לוואלה! NEWS בשבוע שעבר הימר עאמר על זיכוי. "אם השופטים עם אומץ, יהיה זיכוי", אמר, "אני מתכוון לאומץ משפטי כי זו האמת וכל האמת. אני הותקפתי באופן ברוטלי בהפתעה מלאה, בכוונה, גם מילולית וגם פיזית לפגוע בי ואם לא לקחת את חיי אז לפחות לפצוע ולחבול בי באורח קשה. והגבתי איך שאני אמור להגיב בשעת סכנה. נקודה. לכל זה יש את כל המרכיבים בתוך ההוכחות".
השופטים דחו את טענתו של עאמר לגבי "האמנזיה הדיסוציאטיבית הרגעית". הם קובעים כי "שתיקתו הרועמת לגבי התהליכים המחשבתיים שבראשו באותן כמה שניות קריטיות מחייבת את המסקנה כי קיים ספק סביר לגבי קיומו של 'הליך ממשי' של גיבוש ההחלטה להמית" וכי "הוא זכאי ליהנות מספק זה ולא להיות מורשע ברצח בנסיבות מחמירות אלא ברצח", אך מוסיפים, "אותה שתיקה בדיוק, לא תאפשר לו ליהנות מסייג ההגנה העצמית, או אף הקרבה להגנה עצמית או מהאחריות המופחתת בשל ההתגרות בסמוך למעשיו". השלושה הרשיעו אותו פה אחד בעבירת הרצח ובמקביל החליטו לזכותו מעבירת שיבוש מהלכי משפט.
"אני בטוח שאני זכאי", חזר ואמר סלמאן עאמר, "שופטים מסמנים לעצמם מטרה מהיום הראשון, מסיבות שלהם, זכותם. כל אחד ידאג איך לפעול בהתאם. אף אחד לא מעל החוק. גם השופטים, למרות שהם חושבים אחרת. אנחנו מן הסתם נמצה את כל ההליכים".
"אנחנו ציפינו לזיכוי", אמר לאחר הדיון עו"ד אדי אבינועם, "מילת הסיום שלנו עדיין לא ניתנה. עדיין פסק הדין לא חלוט, עוד חזון למועד". "אין ספק שהתוצאה מאכזבת מבחינתנו", הודה עו"ד דרור ארד אילון, "סלמאן עמאר טען להגנה עצמית ועל כן היה מקום לזכות אותו. בית המשפט לא קיבל את עמדתו, זו עובדה, אנחנו נלמד אותה ואני מניח שיהיה לנו מה לומר לאחר שנלמד אותה. לפנינו גם טיעון לעונש ויש לזכור כי הוא לא הורשע ברצח בכוונה תחילה כפי שהעבירה הזו היתה קרוייה בעבר. זו עבירה פחותה שהיא עבירה חדשה עוד לא נסללו בה כל המסלולים. ודאי נטען טענות לגבי העונש ויש להניח בהסתברות גבוהה מאד שגם יוגש ערעור על הכרעת הדין הזו".
חלקים מכתב האישום אסורים בפרסום. הם קשורים בעברו הביטחוני של סלמאן עאמר וברקע לאירוע. אולם, הותר לפרסום וחשוב לציין כי קדם לרצח אירוע נוסף, שהתרחש ב-24 לאוגוסט באותה השנה. על פי עובדות כתב האישום, סמוך לשעה 08:53, הגיע נבואני לבניין מועצת ג'וליס וביקש להיפגש עם ראש המועצה שלו, מבלי שתיאם זאת עמו מראש. לאחר שסבר כי עאמר לא היה מוכן לפגוש אותו, התפרץ נבואני למשרדו, קילל אותו ודרש ממנו להתפטר מתפקידו לאלתר. עאמר ביקש מנבואני להירגע, אך על פי כתב האישום נבואני ירק על ראש המועצה וצעק לעברו: "תירה בי תירה בי". מכתב האישום עולה שבהמשך השליך נבואני על עאמר כוס, וזה הדף אותה לעברו. לאחר הגעת המשטרה למקום, הבהיר נבואני כי כל שרצה הוא לדבר עם ראש המועצה, והרוחות נרגעו.
האירוע הקטלני עצמו אירע שבועיים אחר כך, ב-5 בספטמבר. אותו בוקר הייתה אמורה לבקר במועצה המקומית השרה גילה גמליאל ומאבטחיה כבר הגיעו לשטח לסיור מקדים. על פי כתב האישום, באותו יום בשעה 08:23 שלח נבואני לעאמר מסרון שנוסחו כדלקמן: "כלב אתמול הבטחתי לעשות משהו לא קיימתי. אבל הרבה אני הולך לעשות היום, לא כדאי לך לכנס למועצה אני בא אליך". בהמשך, בשעה 08:36, הגיע ראש המועצה לחניית בניין המועצה כשהוא נוהג ברכבו, מסוג שברולט מאליבו, וחנה כשחזית הרכב מופנית לבניין המועצה. סמוך מאוד לאחר מכן הגיע נבואני למקום, כשהוא נוהג ברכב טויוטה, וחנה מאחורי רכבו של ראש המועצה.
על פי כתב האישום, בעוד ראש המועצה יושב ברכבו, יצא נבואני מן הטויוטה, פנה אל עאמר בדברים, ניגש אל תא המטען, הוציא מתוכו מקל מעץ באורך כמטר וניגש לעבר רכבו של עאמר, כשהוא צועק לעברו שהוא "צריך למות". עאמר יצא מן הרכב והבחין בנבואני המתקרב לעברו כשהמקל בידו. כשהגיע נבואני לרכב, הוא היכה באמצעות המקל בדופן דלת הנהג. מעובדות כתב האישום עולה שבשלב זה, נכנס עאמר חזרה אל הרכב, התיישב במושב הנהג, והגיף חלקית את דלת הרכב. נבואני היכה ברכב, באמצעות המקל, פעמיים נוספות, פעם בשמשת דלת הנהג שהייתה פתוחה חלקית, ובעקבות זאת הזגוגית נשברה בחלקה התחתון, ופעם בשמשה הקדמית, שנסדקה במקום הפגיעה.
באותה העת הגיע למקום זיאד הינו, מזכיר המועצה, שהבחין במתרחש וביקש למנוע עימות בין השניים. מכתב האישום עולה שעאמר, שישב באותה עת במושב הנהג, שלף את הנשק ודרך אותו. נבואני פתח את דלת הנהג לרווחה, ובעודו מחזיק את המקל כשהוא מורד לצד גופו, קרא לכיוונו של עאמר: "אתה גבר, אתה רוצה לירות בי? תירה בי". בשלב זה, נטען, מתוך כוונה להמית את נבואני ולאחר שהחליט לעשות כן, ירה עאמר, בעודו ישוב ברכבו, לכיוון פלג גופו העליון. כתוצאה מכך, שמט נבואני את המקל מידו, והתכופף תוך שהוא מפנה את גבו לעאמר.
לטענת התביעה, עאמר המשיך לירות בנבואני, תוך שהוא יוצא מרכבו במהירות, מספר רב של יריות, מטווח קצר ביותר, בכוונה לגרום למותו, זאת, כשנבואני מכופף וגבו אליו, ובעוד זיאד מנסה להרחיק את עאמר מנבואני המנוח ולמנוע את המשך הירי. על פי כתב האישום, בעוד זיאד אוחז בראש המועצה ודוחף אותו, המשיך עאמר וירה בנבואני ירייה נוספת בעורפו, מטווח קצר מאוד, בכוונה להמיתו, ונבואני נפל ארצה. עוד נטען בכתב האישום כי עאמר חפץ להמשיך ולירות בו, אך זיאד הצליח למנוע זאת ממנו.
בסך הכל ירה סלמאן עאמר בנבואני שבעה כדורים, אשר פגעו בפלג גופו העליון ובראשו. רופאי המכון הלאומי לרפואה משפטית באבו כביר קבעו כי מותו של נבואני נגרם כתוצאה מנזק חמור ללב ממעבר קליע דרך בית החזה. לנזק החמור ללב התווספו הנזקים החמורים למוח ממעבר שני קליעים שעברו דרך הראש/פנים, והן יחד והן בנפרד, היו יכולים לגרום למוות. בנוסף, נמצאו נזקים לכלי דם בטניים מירי בגב בחלק התחתון שתרמו למוות.
הפרקליטות טענה כי התנהגותו של עאמר גם אחר האירוע ובהמשך התנהלותו מול שירות המבחן, "מעידות על אופי מניפולטיבי". בפרקליטות הזכירו כי מיד לאחר הירי, נטל עאמר את האקדח, משקפי השמש שלו והפלאפונים, ועזב את המקום רגלית, כשהאקדח ברשותו. הפרקליטות טענה כי בהמשך הוא העלים את האקדח, וכן את הטלפון הנייד שנשא עמו. האקדח והטלפון לא נמצאו עד היום.
לסלמאן עאמר ומשפחתו עסקים בארה"ב ובדרום אמריקה והוא מחזיק גם באזרחות ארגנטינאית. התביעה טוענת כי מיד אחרי הרצח הוא הגיע לדירתו בחיפה של בנו הסטודנט מורן, ולטענת התביעה, רק אחרי שהבן הונחה לצאת את הארץ, הסגיר את עצמו עאמר ליחידה המרכזית של מחוז חוף. אחרי תקופה ארוכה מאחורי סורג ובריח ורק לאחר התערבות של בית המשפט העליון, שוחרר עאמר למעצר בית.